ההיסטורית: להחזיר לחיים את האדמו"ר שנרצח השואה
בעמוד הפותח של "הגדת פיאסצנה" נכתב: "כשבא אל הסדר יצייר לו עתה שהוא בגן עדן, והסעודה – מעין הסעודה של סעודה לעתיד לבוא היא". את האמרה הזו אמר האדמו"ר מפיאסצנה, רבי קלונימוס קלמיש שפירא, שהנהיג קהילה חסידית בפולין עד מלחמת העולם השנייה. גם תחת הכיבוש הנאצי הוא המשיך לדרוש לקהל חסידיו בגטו ורשה, ולכתוב פסקי הלכה והגות יהודית.
באפריל 1943, עם תום המרד בגטו, נלכדו האדמו"ר והמעטים שנותרו בחיים, וגורשו למחנה הריכוז טרווניקי שליד לובלין. בה' בחשוון תש"ד (3 בנובמבר 1943), רצחו אנשי האס-אס את האדמו"ר ואת שאר יהודי המחנה. למרבה הצער, גם אף אחד מילדיו של הרב לא שרד את השואה.
אחיו הצעיר של האדמו"ר, הרב ישעיהו שפירא, שכונה "האדמו"ר החלוץ", עלה לארץ ישראל עוד לפני מלחמת העולם השנייה. הוא היה ממייסדי "הפועל המזרחי", ואביהם של השר יוסף שפירא ושל האדמו"ר רבי אלימלך שפירא. נינו של "האדמו"ר החלוץ", העיתונאי אמוץ שפירא, החליט ליצור הגדה לפסח שתנציח חלק מהגותו המרשימה והרבה של האדמו"ר מפיאסצנה.
7 צפייה בגלריה
הגדת פיאסצנה. נינו של "האדמו"ר החלוץ", העיתונאי אמוץ שפירא, עומד מאחוריה
(צילום: יצחק טסלר)
לפני כשנתיים הוא הוציא לאור את ספרו הראשון, "גאולה – יצאתי ממצרים והתחייבתי לספר". "הספר שאב אז מכוחו של האדמו"ר מפיאסצנה, שכתב על הרחבת המחשבה, והוא נתן לגיטימציה ללומד תנ"ך להוסיף משלו", מספר שפירא. "הרי ברור שמעבר לפסוקים היה סיפור שלם. מטרת הספר 'גאולה' הייתה להעניק לקורא את החוויה כאילו הוא יצא ממצרים".
הצעד הטבעי הבא היה העבודה על ההגדה של פסח. "הוצאת ההגדה היא רעיון של אבי, ישעיהו שפירא, שהוא איש חינוך מוכר", מספר שפירא. "המטרה הייתה ללקט מספריו של האדמו"ר ולהתאים את הקטעים לנוסח ההגדה. הוספתי גם סיפורים על הדמות, כדי להקל על קורא שאינו מורגל בקטעי חסידות, וגם כדי לחבר לדמות מעגלים נוספים. כיום נלמדת תורתו של האדמו"ר בהרבה חבורות, והמטרה כאן הייתה לתרום עוד להפצתה ולהכרת דמותו. מטרה חבויה נוספת הייתה שהדור הבא של משפחתנו יוכל לדעת מיהן דמויות ההוד שמהן הגענו".
את ההגדה (בהוצאת "דני ספרים") מלווים איורים מרשימים ומרגשים של המאייר והקריקטוריסט גיל ג'יבלי. למרות העובדה שנותרו מעט מאוד תמונות של האדמו"ר מפיאסצנה, בעזרת המומחיות שלו ביצירת קלסתרונים ועם המון יצירתיות, הצליח ג'יבלי להעניק זווית לא שגרתית על חיי האדמו"ר, משפחתו וחסידיו, לפני השואה וגם במהלכה.
החברתיות: גרסה ליהודי אוקראינה - והגדה שהיא תרומה
מאות יהודים שחולצו מהמלחמה באוקראינה יחגגו את ליל הסדר במרכזי החירום והסיוע של הסוכנות היהודית במדינות השכנות. למרות לחץ הזמן, בסוכנות דאגו לתרגם את ההגדה לרוסית ולהוציא אותה במהדורה מיוחדת, בסיוע ספריית פיג'מה (PJ Library) וקרן הרולד גרינספון, ובשיתוף משרד העלייה והקליטה. 3,500 עותקים של ההגדה הזו גם יוחלקו ליהודים מאוקראינה שהגיעו לישראל. אם תהיתם מדוע התרגום הוא לרוסית ולא לאוקראינית, התשובה הרשמית היא שרובם הגדול של הפליטים קוראים וכותבים ברוסית.
זו לא ההגדה החברתית היחידה שיצאה לאור לקראת החג. עמותת "ילדים בסיכוי" הוציאה הגדה שכל ההכנסות ממכירתה מיועדות לשיפור חייהם של ילדים בסיכון החיים בפנימיות. לדברי המנכ"לית, עדנה גלובצקי, יש בארץ כעשרת אלפים קטינים שהוצאו מבתיהם מסיבות שונות ובהן יתמות, הזנחה, אלימות, התעללות, הורה חולה קשה או במאסר ועוד.
במסגרת הפקת ההגדה החדשה, חלק מאותם ילדים ובני נוער הגדלים בפנימיות רווחה, נשאלו מהו חופש עבורם. בין השאר, ד' בת ה-9 ענתה: "החופש זה רק בראש שלך. במחשבות שלך אתה תמיד חופשי". א' בן ה-16 השיב: "החופש אולי יקרה כשאוכל להחליט מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי". סטודיו ג'ירף עיצב תמונות ואיורים מסביב לאמירות שלהם ושל צעירים נוספים, ואלה שולבו מסביב לעמודי ההגדה.
7 צפייה בגלריה
מימין: ההגדה של עמותת "ילדים בסיכוי", ולצידה "הגדה שכולה חן" – ההגדה של חן אבלו
(צילום: שני הלוי)
"העמותה לילדים בסיכון", המפעילה את "המרכז לטיפול וחקר באוטיזם", הוציאה בשנה שעברה "הגדת קורונה" שכתבה ואיירה חן אבלו, שהסבירה כי "המטרה היא לשמח אנשים בתקופה הקשה הזו".
בעקבות התגובות הנלהבות, הוחלט שאבלו (19), תושבת תל מונד הנמצאת על הרצף התקשורתי, תאייר הגדה שלמה בעצמה. אגב, חלק מאלה שיקדימו להזמין את ההגדה החדשה, יקבלו במתנה גם עותקים מההגדה הקודמת שחן יצרה ונותרו במחסני העמותה מהשנה שעברה.
החדשנית: מתברר שיש היגיון בטקסט הארוך
בשנים האחרונות יש מוסדות חינוך דתיים שהחלו ללמד גמרא בעזרת "גמרא סדורה", פרויקט שמנסה להנגיש את התלמוד, גם בעזרת הסברים וגם על ידי עימוד מחדש של הגמרא – תוך סימון והבלטה של מילות מפתח, בצבעים וגופנים שונים. לרגל פסח רואה אור "הגדה סדורה – ארץ הצבי", של הרב דניאל ברק ווינט, מחנך בבית ספר יסודי וראש מכון "גמרא סדורה".
"מאז שאני זוכר את עצמי נכשלתי בגמרא", הוא מספר. "הייתי פותח את הגמרא ורואה חושך בעיניים. עומס של אותיות שאין ביני וביניהן דבר. עד שיום אחד, כשהייתי בן 21, ראיתי את ה'תנ"ך לעם' וחשבתי שאפשר ללמוד כך גם את הגמרא. ראיתי את מבנה הסוגיה, הבנתי כל מילה מהי מקורה, ובעצם הפכתי את הגמרא לציור של הסוגיה באמצעות סימון של המילים החשובות. כיום כבר יש 'גמרא סדורה' על כל הש"ס, ו-13 אלף תלמידים לומדים עם הגמרות הללו בהצלחה ובעיקר בשמחה".
ומה לגבי החידוש שבהגדה? "ב'הגדה סדורה' רואים את המבנה ואת הפסקאות, יודעים מאיפה הציטוט ומאיזה דור היצירה", מסביר ווינט. "סידרתי גם את המבנה של ההגדה, שבנוי כשאלה, אחריה תשובה באמצעות סיפור, ואחריה הלל ושבח לקדוש ברוך-הוא".
"למעשה, רואים שההגדה כוללת ארבעה מעגלים, או ארבע הגדות שונות", לדבריו. "החלק הראשון פונה אל הרגש במישור הגשמי – 'עבדים היינו'. בחלק השני, פונים אל הרגש במישור הרוחני – 'עובדי עבודה זרה היו אבותינו'. בחלק השלישי – פונים אל השכל בעזרת מדרשים ארוכים על פסוקים. בחלק הרביעי פונים אל הצד החזותי המוחשי של הבן – שמים לו כבש על השולחן, ואז מצות ומרור. הבן שואל והאב מתחיל להסביר, עד שמגיעים לסוף – 'להודות ולהלל ולשבח'. ארבעת המעגלים הללו מעוצבים כך שעורך הסדר וכל המשתתפים יידעו באיזה שלב אנחנו נמצאים".
החב"דניקית: אסור לגנוב אפיקומן, אבל אפשר לשיר "חד גדיא"
אצל חסידי חב"ד מוותרים באופן ייחודי על חלק מהמנהגים המזוהים ביותר עם ליל הסדר. בין השאר, הילדים לא גונבים את האפיקומן, והרבי מלובביץ' הסביר בשעתו כי לא רוצים לתת לגיטימציה חינוכית לפעולה של גניבה.
מעבר לכך, לא שרים את כל שירי פסח שבסוף ההגדה. בלי "חד גדיא" או "אחד מי יודע"(!) בהגדות של החב"דניקים, ליל הסדר נגמר אחרי "לשנה הבאה בירושלים" (מאחר שהשירים הם תוספת מאוחרת מימי הביניים ולא חלק אינטגרלי מההגדה המקורית).
אבל שליחי חב"ד בעולם, אשר עורכים סדרים ציבוריים (למקומיים וגם למטיילים ישראלים), יודעים שמי שלא נרדמו עד אחרי הכוס הרביעית – מחכים לשירים האלה. לכן ב"הוצאת חזק", המדפיסה כל השנה חומרים עבור שליחי חב"ד בחו"ל (וגם עבור מספר שליחים בישראל), יצרו הגדה של פסח בגרסה מיוחדת. שם תמצאו לא רק את כל שירי החג המסורתיים, אלא גם שירים יהודיים וישראליים פופולריים – ובהם "אדון עולם", "שבחי ירושלים", "הנה מה טוב ומה נעים", "שמחה רבה" ("אביב הגיע, פסח בא") ועוד.
את ההגדה מלווים הסברים בשפה ברורה ופשוטה, בכל אחד משלבי הסדר. כלולות בה גם אמרות חסידיות ואפילו ביאור של מילים לא מובנות. אז אם תהיו השנה בליל סדר של חב"ד בקרטחנה, וינה, בריסל, אטלנטה, סן אנטוניו, טביליסי או אפילו באיחוד האמירויות, תוכלו להשתמש באותה הגדה בדיוק – ורק הכריכה שלה תהיה שונה. רק עבור שליחי חב"ד ברוסיה, ההוצאה הדפיסה הגדה בעיצוב שונה, שכוללת לצד הטקסט בעברית גם תרגום לרוסית.
המהפכנית: לקרוא סיפור כשאתם זקוקים להפסקה מההגדה
כשהסופר יהודה גזבר היה ילד, הוא היה שוקע בציורים של ההגדה שלו ומדמיין. לאחרונה הוא השיק פתרון מהפכני לבעיה בשם "סיפור; הגדה" (הוצאת "ידיעות אחרונות"). מדובר בנובלה שבין עמודיה נכלל גם הנוסח המלא של ההגדה, והיא מתכתבת איתו לאורך הסיפור.
בריאיון עם גזבר הוא הסביר כי "יש מצבים שבהם חלק מהאנשים אומרים, 'אני לא מבין מה קורה. אני קורא את הטקסט כי צריך, והוא לא רלוונטי עבורי'. הגישה שלי היא לברר איך אני מוציא את המרב כדי שזה ידבר אליי".
"אני מנסה להגיד לקוראים – בואו נמצא את הדרך להפוך את הטקסט לרלוונטי", הוסיף. "אם יש מצב שבו אנשים לא מוצאים את עצמם בזמן הסדר, ההגדה שלי יכולה להיות עבורם מפלט".
את הטקסט של ההגדה עם פירושים תמצאו בין עמודי הסיפור, בגופן ובצבע נפרדים. הפירושים של גזבר מקוריים, כי הם מייצגים שילוב מרתק בין דתיות לישראליות. על הוויכוח המפורסם והמתיש לכאורה, של רבי אליעזר ורבי עקיבא האם המצרים לקו 200 או 250 מכות, הוא כותב ששני החכמים האלה מתווכחים האם כעס נחשב עונש.
"חשבתי על פתרון לחיילים שעושים ליל סדר לבד בצבא ועל אנשים שקצת אבודים בסדר. הם מחפשים מה לקרוא, אבל לא 'הארי פוטר', אלא משהו שיש לו זיקה להגדה", ציין גזבר. "הקורונה שפרצה העצימה את התופעה שבה אנשים לבד בסדר ומחפשים משהו שילווה אותם בהגדה. לא משהו לברוח אליו, אלא משהו שיכול ללוות את הסדר".
המקורית: הגדה שמעוצבת כמו לוח שנה
אחרונה חביבה היא הגדה שלא צריך להחזיק ביד, ולכן היא זכתה לשם המקורי "והיא שעמדה". מדובר ביוזמה של שירות המשלוחים "כרמלה און ליין", שעיצבו את הטקסט הוותיק כמו לוח שנה עם ספירלה. בצורה זו הטקסט נמצא קרוב לגובה העיניים, ואילו הידיים פנויות לאכול או לגנוב את האפיקומן. הטקסט גם כולל הסברים, והכי חשוב – יש מספור שמאפשר לדעת כמה עמודים נשארו עד לאוכל.
