אם יש לקח אחד שלמדתי מהשנה האחרונה, הוא להסתכל לאמת בלבן שבעיניים, גם כשהיא קשה לעיכול, גם כשנראה שאין בנמצא פתרון עבורה. קודם כול, להכיר באמת. לא לברוח אל השקר המפתה או אל עצימת העיניים. על כן, צריך להודות ביושר – החרדים צודקים.
הם טועים, או למעשה מטעים, כאשר הם טוענים ששירות צבאי בהכרח כולל תהליך של חילוּן. שירות צבאי לא מכריח חילוניוּת ולא סותר שמירת מצוות. את ההוכחות לכך, בדמות גיבורים יהודים שומרי מצוות, תלמידי חכמים ויראי אלוהים, היוצאים מהיכלי הישיבות והכוללים להגנת המולדת בחירוף נפש – כולנו רואים מדי יום.
הרב דוב לנדו מתבטא נגד גיוס תלמידי הישיבות החרדים
אבל החרדים גם צודקים. הם צודקים כשהם אומרים שמי שרוצה בגיוס חרדים רוצה לשנות אותם. הם צודקים כשהם טוענים שקיים איום על מה שהם מכנים "היהדות הנאמנה". החרדיוּת שהם מדברים עליה מקדשת את ה"אלף נכנסים למקרא ואחד יוצא להוראה", מה שמכונה היום "חברת הלומדים". החרדיות כולה נבנתה סביב אידיאלים אלה, כקוד חברתי התומך בהם באמצעות איסורים חברתיים קשיחים – איסור לימוד אנגלית ורכישת השכלה, פיחות במעמד החברתי של העמלים לפרנסתם, והקפדה על מדים ייצוגיים קפדניים בצבעי שחור ולבן.
רוב העם בישראל חושב שהוא יודע מהי חרדיוּת, אבל למעשה הוא אינו נגיש לחברה החרדית, או שהוא רגיל לקנות את סיפורי הבדים שמשווקים על ידי המגזר, על חברה שמשתמרת אלפיים שנה ומחזיקה את הגחלת
אם כך, הרי שנירמול של שירות צבאי, כזה המבסס ערך נוסף שעליו יש למסור את הנפש חוץ מלימוד תורה, כזה המחזק ומאדיר את מעמדם החברתי של אנשים שאינם חובשים את ספסלי הישיבה, עוטים מדים אחרים ומתמסרים אל חוקי מערכת חיצונית – זהו בהחלט ריסוק של היסודות הסוציולוגיים שעליהם נשענת החברה החרדית כפי שהיא כיום.
זוהי האמת שממנה בורחים רבים מאיתנו אל חיקם של השקרים השונים, אל הפנטזיות על שירות צבאי של החברה החרדית לצד המשכיותה כחרדיוּת שאנו מכירים כיום.
הדרישה מהחברה החרדית לגיוס לצבא איננה בקשה נחמדה לשירות צבאי לצד הישארותם של החרדים כפי שהם, ללא שינוי. התביעה מהחברה החרדית לשרת בצבא היא אכן דרישה לשינוי מהותי, לשבירת המחיצות ולפחות היבדלות. כי אי אפשר גם וגם. אי אפשר גם להתנתק וגם להיות חלק. אי אפשר להיות מורם מעם ומיוחד, וגם לשאת בעול כאחד האדם.
האמת היא שרוב העם בישראל חושב שהוא יודע מהי חרדיות, אבל למעשה הוא אינו נגיש לחברה החרדית, או שהוא רגיל לקנות את סיפורי הבדים שמשווקים על ידי המגזר, על חברה שמשתמרת לה אלפיים שנה ומחזיקה את הגחלת.
פעם פתחתי עיתון וראיתי כותרת על אחוז בתי הספר החרדיים שמלמדים ליבה, והתפוצצתי מצחוק. העיתון יכול להכיל הכול, אבל אני עדיין קרוב מספיק כדי לדעת מה מלמדים ומה לא, ואיך יוצאים ידי חובה לדרישות של הנודניקים ממשרד החינוך.
פעם פתחתי עיתון וראיתי שצה"ל עומד ביעדי גיוס חרדים, וגם אז התפוצצתי מצחוק. גם קצת בכיתי מבפנים, כי שוב ידעתי שהשקרים נוחים לנו כחברה, אבל כל ילד חרדי יודע שאלה שטויות במיץ. בסוף התברר שאפילו את ה"יעדים" המינוריים צה"ל זייף.
3 צפייה בגלריה
חרדים בלשכת גיוס. מספר המתגייסים אפילו קטן יותר ממה שצה"ל טען
(צילום: Hannah McKay / רויטרס)
כשהיינו צעירים, היה נהוג לומר לחילונים שגיוס לצבא "לא שייך" עבור החרדים בגלל בנות וכשרות, שפעם אפשר היה, אבל היום זה משהו אחר. אבל החרד"לים, שלא רצו שירות עם בנות ורצו כשרות מהודרת, רצו בהמוניהם להתגייס לגדודים החרדיים כשאלו רק נפתחו, והוכיחו שבנות וכשרות זו לא הבעיה.
האמת היא מה שענה לי פעם בבוטות צעיר חרדי שאינו תלמיד ישיבה, בתשובה להצעה להתגייס: "מה אני פראייר?!" וצדק הנער. כי ללא חינוך מקטנות למחויבות, לצורך להיות חלק ולעבודה קשה, הרי שאין היגיון בגיוס לצבא.
גפני, "גדולי הדור" ושות' לא יניעו תהליכי שינוי מיוזמתם; הם יגיבו לתהליכים עדינים שיתרחשו בשטח. שינוי חברתי של מגזר שלם אי אפשר לחולל בדרישה, צודקת ככל שתהיה, מלמעלה. מה כן אפשר לעשות? לתמוך בתהליכים קיימים, בלי להשיג כאן ועכשיו את כל מה שצודק ונכון
האמת היא שדורות שלמים חונכו שכל דבר שאיננו לבישת בגדי שחור-לבן או לא תואם את אורח החיים הישיבתי הוא "פאסט נישט", לא מתאים. לא חרדי. זה מתחיל בנעל צבעונית, דרך תיק גב ספורטיבי, וכלה ביציאה לעבוד. פחות מתאים, פחות חרדי. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר – להתגייס לצבא. והאמת היא שכאשר החברה הישראלית קוראת "תתגייסו", במודע או שלא במודע, היא דורשת בפה מלא: "תשתנו". ושינויים? לוקחים זמן. הרבה מאוד זמן.
3 צפייה בגלריה
בחורים חרדים. התהליכים החברתיים מתחילים מלמטה ומחלחלים כלפי מעלה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
דבר נוסף שיודע מי שמכיר את ההיסטוריה של החברה החרדית הוא שתהליכים חברתיים מתחילים מלמטה ומחלחלים כלפי מעלה. גפני ושות', "גדולי הדור" ושות', לא יניעו תהליכי שינוי מיוזמתם; הם יגיבו לתהליכים עדינים שיתרחשו בשטח.
שינוי חברתי של מגזר שלם אי אפשר לחולל בדרישה, צודקת ככל שתהיה, מלמעלה למטה. מה כן אפשר לעשות? אפשר לתמוך בתהליכי שינוי קיימים. בעדינות, בלי להשיג כאן ועכשיו את כל מה שצודק ונכון.
זה לא קל. אולי זה אומר לאפשר שירות אזרחי במקום צבאי (במקומות ממשלתיים שמאפשרים חיבור לחברה הישראלית ולא בקומבינה בעמותה חרדית). אולי לא נשיג צדק, אבל אולי מי שירצה להיות יותר מעורב וחלק מהחברה הישראלית יקבל פתח לכך.
יעקב פינקצילום: תמי מונטגאולי כדי לאפשר תהליכים של שותפות יצרנית ויציאה להשכלה ולתעסוקה, עלינו לחתוך בבשר החי ולאפשר פטור גורף מגיוס. שוב, לא נשיג צדק כאן ועכשיו, אבל נתמוך בתיקון חברתי לטווח הארוך.
בדרך כזו או אחרת, חובה עלינו כעת להשתחרר מהחלום לצדק כאן ועכשיו, להכיר במציאות שטופחה במשך עשורים, ולתת לקובעי המדיניות את הגב המלא להנעת תהליכים יצירתיים, מציאותיים, אחראיים וארוכי טווח.
- יעקב פינק הוא עובד סוציאלי, יוצא החברה החרדית ותלמיד ישיבה ליטאית בעבר
