אסון מירון: חוזרים לזירת האירוע
(צילום: אביהו שפירא, אחיה ראב''ד, רשות האכיפה במקרקעין)
מירון, המקום שלפני כשנה הפך לאזור אסון, נדמה היום לאתר בנייה גדול. מבנה אחר מבנה, מתחם אחרי מתחם, נהרסו בחודשים האחרונים על מנת לפנות את השטח מבנייה לא חוקית בת עשרות שנים. עוד תשעה ימים שוב יגדשו מאות-אלפי מתפללים את ההר, אך החגיגיות התרחקה ממירון. הטרגדיה הנוראה, שגבתה את חייהם של 45 בני אדם, קיימת בכל פינה במתחם הקדוש.
מדי שנה, כבר בסוף חודש ניסן, היו מגיעות עשרות משפחות גדולות להתיישב באוהלים במירון, קרוב ככל האפשר לציון הקבר. הן היו באות מכל קצות הארץ עם אוהלים, מזרנים, רמקולים שהשמיעו מוזיקה ותפילות, מקררים ומקפיאים. לא עוד. את האוהלים החליפו ניידות משטרה, עובדים של חברות אבטחה וניקיון וסדרנים.
אחד המבנים שנהרסו במתחם הוא גשר דב, אותו גשר מתכת שעליו התרחש האסון הנורא. בחודש ינואר השנה הוא פורק. אז התגלה חלל תת-קרקעי שנחפר באופן לא חוקי מתחת לרחבה שבה הייתה מתקיימת ההדלקה של חסידות תולדות אהרן. במקום הגשר יוצקים כעת מדרגות שישמשו את הכניסה המערבית למתחם הקבר.
"בכוחותיי האחרונים אחזתי ברגלו של השוטר"
אתמול, לראשונה מאז האסון, הגיע למקום אחד הניצולים – דביר כהן, תושב ירושלים. הוא ופצועים נוספים הובאו למקום על ידי צוות טלוויזיה של ערוץ "הידברות", שמכין סרט על האסון. כהן הגיע למרגלות הגשר, מלווה באשתו שהתקשתה לעצור את דמעותיה. הוא עצמו נעזר עדיין בקביים ומתקשה להאמין למראה עיניו כשהוא משחזר את הלילה הנורא.
"הייתי בהדלקה בתולדות אהרן. יצאנו, נפלנו ונרמסנו על ידי מאות אנשים. בזמן האירוע הייתי פה", אמר כהן, והצביע עם הקביים על המדרגות שהחליפו את גשר הברזל. "הראש שלי היה על המדרגה התחתונה, וגופי כלפי מעלה לאורך המדרגות. לא יכולתי לנשום. בקושי הצלחתי לשחרר את היד ולתפוס לאחד השוטרים ברגל. חיבקתי לו את הרגל אבל הוא לא שם לב והלך משם. ככה עשיתי עוד פעם ועוד פעם, ללא הועיל. בכוחות האחרונות שלי, לא יודע איך הצלחתי, משכתי לו חזק ברגל ואז הוא ראה אותי. היו צריכים חמישה שוטרים כדי לחלץ אותי מתחת לגופות שהיו מעליי".
לאחר שחולץ, הועבר כהן לבית החולים זיו בצפת. "אובחנתי עם שני שברים בגב, שני שברים בקרסול, ירך שלגמרי לא עובדת, בעיות נשימה קשות ובעיות נלוות שמי ייתן ואתרפא מהן", הוא סיפר, והוסיף כי שנה שלמה הוא וחבריו הפצועים אינם מקבלים סיוע מהמדינה, ומממנים את הטיפולים בכוחות עצמם.
"אני עדיין לא מקבל שום קצבה מהביטוח הלאומי", אמר. "יש לי כאבי תופת בקרסול וירך עם בעיית עצבים חמורה, אני לא מרגיש אותה. שום טיפולים, שום עזרה מהמדינה. משפחות שלמות התרסקו, ואין אף אחד שיסייע". למרות הקושי, הוא אמר כי התחושות כשהוא עומד מול זירת המוות הן של התמודדות והתגברות. "צריך להודות על הקיים, על כל מה שיש", הוא סיכם, לפני שנכנס לציון הרשב"י לשאת תפילה.
"האנשים הקטנים משלמים את המחיר"
במהלך השנה האחרונה פעלה רשות האכיפה במקרקעין במתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. הדחפורים הרסו לא פחות מ-62 מבנים, בשטח כולל של כמעט 4,000 מ"ר. רק אתמול בבוקר נהרס בו מתחם חנויות. במקום נמכרו ספרים ומוצרי קדושה, ולדברי הבעלים המתחם פרנס כ-200 משפחות.
ריאיון עם פרויקטור הילולת הר מירון: "החזות שלי מטעה, אני חושש"
(צילום: שמוליק דודפור)
בעלי המתחמים רואים בכך ניצול הזדמנות מצד הרשויות. "היה פה אסון נורא", אמר אהרל'ה, אחד מבעלי המתחם שנהרס אתמול. "אבל תראה מה שקורה, מי שהיה אחראי לכך עדיין בתפקידו – גם במשטרה, גם במשרד הדתות וגם באתר עצמו. מי משלם את המחיר? האנשים הקטנים. עלינו הרבה יותר קל להם להפעיל כוח. אבל האחראים האמיתיים לא נענשו".
אברהם לסרי, שבנו היה גם כן מבעלי המתחם, אמר כי ההחלטה האחרונה התקבלה בבית המשפט המחוזי ביום חמישי בערב, וההריסה בוצעה בראשון בבוקר. "למרות שהבעלים עצמם כבר פירקו חלק גדול מאוד מהמתחם, כדי שלא תהיה מסוכנות ולא תהיה הפרעה לתנועה ביקשנו בקשה חריגה, שיחכו עד אחרי ל"ג בעומר, אבל הם לא היו מוכנים לחכות", אמר.
ברשות האכיפה אמרו כי מאז שהחלו לפעול במתחם התגברו על חסמים גדולים, משפטיים ומקצועיים, מתוך מטרה אחת: לפנות את המבנים המסוכנים והלא-חוקיים שהיו במקום כדי לאפשר את עבודות הבטיחות והפיתוח שנעשות כעת בהר לקראת ההילולה. "הרשות עמדה במשימה שהציבה לעצמה ופינתה את מרבית המבנים המסוכנים והלא-חוקיים, ותמשיך לפעול עד פינוי כלל המבנים שנבנו שלא כחוק באתר".
