אחרי שנים שבהן הייתה מסורבת: דורית סוף-סוף קיבלה גט
(צילום: שמוליק דוידפור)
"הייתי מסורבת גט ארבע שנים וחצי, והיה לי עצוב מאוד שחוויתי תקופה ארוכה כל כך של משפטים מיותרים, של סבל נפשי מיותר בבית הדין הרבני. כל הסבל הזה היה למרות שנפרדנו ולא היינו ביחד, וכל אחד המשיך את חייו. לא האמנתי ולא תיארתי לעצמי שבשנת 2023 אני אמצא את עצמי עגונה. מבחינתי לשמוע את המילה עגונה זה היה משהו ערטילאי, משהו שהוא לא קיים": כך מתארת דורית כהן, מסורבת גט לשעבר, את מצבן של נשים שלא מצליחות להשתחרר מהנישואים שנגמרו ולהמשיך הלאה.
כהן, בריאיון לאולפן ynet יחד עם עורכת הדין אורית להב, מנכ"לית ארגון "מבוי סתום" שמסייע לנשים מסורבות גט, אומרת עוד כי "כאישה חילונית לא האמנתי בכלל שקיים המושג הזה, ובאמת לצערי חוויתי את זה על בשרי. אני מקווה מאוד שהדבר הזה ייפתר. הכי חשוב לי זה באמת להעביר מסר שכל אישה היא חופשייה וזכותה לחיות עם מי שהיא רוצה, ולאף אדם אין זכות לכלוא אותה ולהכריח אותה לחיות איתו בזוגיות. הכי חשוב שכל אישה תבין שהיא יכולה לעשות הכול והיא תבנה את חייה באיזו צורה שהיא תרצה, תחיה עם מי שהיא תרצה ומי שהיא תבחר".
קראו עוד בערוץ היהדות:
"החוק אומר לך שאת לא שווה לגבר"
המושגים "עגונה" ו"מסורבת גט" נקשרות לרוב למשפחות חרדיות ודתיות, אבל המקרה של כהן מוכיח שזה יכול לקרות לכל אחת, ולא משנה מה הסטטוס הדתי שלה: "אנחנו צריכים להילחם כדי לשנות את העניין הזה. לשנות את החוקים, לשנות את כל הנושא המתנהל והמיותר בבתי הדין הרבני ולצאת נגד זה, לעשות באמת שינוי מהותי וחקיקה אחרת – כדי שאף אישה אחרת לא תסבול את מה שאני חוויתי", אומרת כהן.
"אין שום סיבה הגיונית שאישה תישאר עגונה כשהיא לא רוצה לחיות עם אדם מסוים. זכותה לחיות עם מי שהיא רוצה. אנחנו צריכים להילחם כדי לשנות את העניין הזה"
לדברי עורכת הדין להב, "הפער הזה בין עוול שהוא כל כך עתיק שנראה לנו לא קשור לחיים שלנו ובין העולם השוויוני שבו לכאורה אנחנו חיות הוא פשוט מזעזע. מגיעות אלינו לארגון המון נשים, כמו דורית למשל, שבטוחות שזה לא קשור לחיים שלהן, שהן עצמאיות ושוות זכויות במדינה – ופתאום מגלות את המציאות הזאת טופחת על הפנים שלהן. בנושא העגונות, החוק אומר לך שאת לא שווה לגבר. החוק אומר שאם הגבר לא רוצה להתגרש את נשארת נשואה לו עד שהוא מחליט. זה פער מטורף".
תערוכה שתמחיש את הכאב
בשבוע שעבר יצאה לדרך תערוכה מיוחדת שהיא למעשה תוצאה של מפגשים בין אמנויות לנשים עגונות ומסורבות גט. לדברי להב, "כל אמנית עם אישה יצרו איזו יצירה משותפת שמספרת את החוויה הזאת של האישה והשנים האלה שהיא הייתה בהן או עדיין מסורבת גט. הסיפור האישי של האישה פשוט מובא לידי ביטוי בצורה מדהימה וחזותית, כמו שאפשר לראות בתמונות בתערוכה. אנחנו רוצות שהתערוכה הזאת תוצג בכל הארץ, שאנשים יראו מה זה בעצם, מה עובר על אישה עגונה בישראל היום.
"כל היצירות האלה הן תוצר של חיים שאני לא רוצה להגיד שאבדו חס וחלילה, אבל אלה שנים שאבדו, שנים שבהן לנשים לא הייתה שליטה על החיים שלהן והן פשוט נגררו מבית דין לבית דין. זאת המטרה של התערוכה, והיא מוצגת עכשיו בתיאטרון ירושלים וגם בכנסת. התערוכה עצמה נמצאת בתיאטרון ירושלים, ההדפסים שלה מוצגים בכנסת, ואנחנו נלך איתה בכל הארץ. אפשר לעקוב בפייסבוק ובאתר שלנו איפה התערוכה תהיה מוצגת, ומי שרוצה לטעום קצת מהחוויה הזאת ולשמוע את הסיפורים בצורה ויזואלית ועוצמתית מוזמנת בשמחה".
דורית, כמה תערוכה כזו באמת יכולה לשנות משהו?
"התערוכה יכולה לעורר מודעות לקהל הרחב וגם להילחם בתופעה הנוראה הזו. אין שום סיבה הגיונית שאישה תישאר עגונה כשהיא לא רוצה לחיות עם מי שהיא לא רוצה. זכותה לחיות עם מי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה. התערוכה הזאת באמת מעוררת דעת קהל ובאה לחזק אותנו כנשים, נשים שוויוניות".
