מסביב יהום הסער סביב רפורמת הכשרות, אך נדמה כי בסוף כל הדיון המתיש-לכאורה, והמילים הגדולות סביבה – "הוזלת מחירים", "ייעול מערך הכשרות", "פתיחת השוק לתחרות" – ישנו הצרכן הפשוט, ששואל את עצמו שאלה אחת: "בשורה התחתונה, זה טוב או רע לי?"
בשביל להבין איפה הדיון הזה מתחיל, צריך להכיר קודם בבסיס. באופן כללי, לכל מי שצורך אוכל כשר מחוץ לבית יש שלוש נקודות עיקריות שמעסיקות אותו: האם הכשרות אמינה, האם המחיר סביר והאם ישנו היצע רחב שיאפשר לו לאכול היכן שרק ירצה.
בסרטון הראשון שהפיק השר מתן כהנא ובו הציג את רפורמת הכשרות, הוא הכריז בחגיגיות שהיא "תחסוך בעלויות הכשרות". כיצד? השר אמר כי פתיחת תחום פיקוח הכשרות לתחרות והכנסת תאגידים עסקיים, תוביל לירידת מחירים, שהרי הוא נשען על עקרונות השוק החופשי, שלרוב עובדים כך. אך לא עבר הרבה זמן, ובריאיון שהעניק הוא נשאל על עובדות הסותרות את ההצהרה, ופתאום השיב בהתחמקות: "המשקפיים שאני מסתכל דרכן על התוכנית הן לא משקפיים כלכליות".
הוזלת מחירים לצרכן? זה שקר
אז מה קרה פתאום להצהרה ההיא שהבטיחה הוזלה משמעותית לאזרחי ישראל? כנראה שגם השר הבין, באיחור מה, כי במצב הנוכחי, מדינת ישראל רואה את הכשרות כשירות לאזרח, ולכן היא מאפשרת למערך הכשרות להשתמש במשאביה: ברב המקומי, במנהלי המחלקה, בחשבי שכר ועוד. לאחר ההפרטה, יתווספו כל השירותים הללו לעלויות המוצרים לצרכן (לא עוד שכירים של המדינה, אלא נותני שירות פרטיים), מה שאומר שהם יתייקרו מאוד.
זה חשבון פשוט. מספיק לראות כמה גובים הגופים הפרטיים הקיימים כיום בשוק (ולכאורה יש ביניהם תחרות, והם מממנים בעצמם את מערכות הניהול שלהם) - מדובר בערך בפי 12 ממה שגובה הרבנות על הכשרות. כמי שמבין משהו במספרים שמאחורי שוק הכשרויות, התקשיתי להבין להבין כיצד ניתן להוזיל את הכשרות לצרכן ברפורמה החדשה. בתי העסק משלמים כיום מחיר זול מאוד, בין 500 ש"ח ל-1,500 שקלים בשנה, זאת בנוסף למשגיח שמקבל שכר מינימום, ובו כמובן אי אפשר לחסוך.
כבר היום דורשים התאגידים הפרטיים מבתי העסק לפחות 1,500 שקלים בכל חודש, כששכר המשגיח באחד מגופי הכשרות הפרטית, עומד על 73 שקלים לשעה - כפול מזה של הרבנות. ישנה גם תחרות רבת שנים עם מספר רב של בד"צים, ועדיין – העסק יקר. אגב, במשרד הדתות טוענים שיש ביקוש גדול בשטח להפרטה, אז איך נסביר את העובדה שעל אף השנים בהן פעלו ופועלים תאגידי הכשרות של "השגחה פרטית" ו"צהר", עדיין אין להם רווחיות? אם הביקוש כה גדול, מדוע הם נאלצו לפנות לתרומות (במקרה של "השגחה פרטית") או לעמותת האם (במקרה של "צהר") בכדי לכסות עלויות והפסדים?
החיסכון - לקופת המדינה, לא לכיס שלכם
כיצד הגיב משרד האוצר לטענות הללו? הוא הכריז שרפורמת הכשרות תחסוך 550 מיליון ש"ח בשנה לקופת המדינה. מהתגובה הזו ניתן להבין כיצד פקידי האוצר רואים את הרפורמה: הכשרות לא מעניינת אותם. לאוצר גם לא אכפת מהמחיר שישלם צרכן הכשרות, האוצר דואג לקופת המדינה. כמובן שעל אותה הדרך ניתן להמשיך ולחסוך לקופת המדינה עוד מיליונים גדולים, שהרי החיסכון הזה יגיע מפיטורי אלפי עובדים וביטול תקנים, ולכן אם רוצים להמשיך לחסוך לקופת המדינה, אפשר גם לסגור את משרד הדתות לחלוטין (ואפשר לסגור ולפטר עוד עובדי מדינה ומשרדי ממשלה בתחומים רבים).
אם עד היום המדינה, בשבתה כמדינת הלאום של העם היהודי, הבינה שיש לה אחריות לדאוג לכשרות ממלכתית, מתוך ראייה ערכית, שלא ככל המדינות בעולם (שם פועלים תאגידים עסקיים שמקבלים אישור מהרבנות הישראלית, ואת העובדה הזו השר כהנא מדגיש כל העת), הרי שמהיום היא מכריזה שממש לא אכפת לה מהנושא, והעיקר לפטור אותה מהעיסוק בכך.
לאוצר לא אכפת מהמחיר שישלם צרכן הכשרות, האוצר דואג לקופת המדינה. כמובן שעל אותה הדרך ניתן להמשיך ולחסוך לקופת המדינה עוד מיליונים גדולים, שהרי החיסכון הזה יגיע מפיטורי אלפי עובדים וביטול תקנים
במשך שנים אנו טוענים טענות רבות כלפי הרבנות ומערך הכשרות. הרי "כושרות" הוקם על מנת לשפר ולייעל את מערך הכשרות, ולעבוד במקביל לרבנות כגוף שמכווין ומייעץ, מתוך הבנה שישנם כשלים רבים בתחום. אך מכאן ועד להפקעת האחריות הממלכתית לתאגידים, שכל עיסוקם והווייתם הוא רווח כלכלי - ישנן עוד דרכים רבות שבהן ניתן לצעוד. לסגור באבחה ולפתוח בצורה עקומה? אין בזה היגיון.
מדינת ישראל, זו האחריות שלך
במידה והתחזית של עליית מחירי הפיקוח אכן תתממש, נראה פחות עסקים כשרים ופחות מוצרים כשרים. כבר היום בתי עסק רבים אינם ששים לשלם את אגרת הכשרות ואת המחירים הנוספים הכרוכים בכך. הם רואים בכך חלק מסבך הבירוקרטיה שרק מסרבלת להם את החיים העסקיים. אז מה יקרה כשיבואו וידרשו העלאה בתחום הכשרות? מה יעשו אז?
ומה יעשה בית עסק קטן, לא רווחי במיוחד, אולי פריפריאלי ומרוחק, שמבקש פיקוח כשרות במידה והתאגידים הפרטיים יתעלמו ממנו? הרפורמה לא מחייבת את התאגידים להעניק פיקוח לכל בית עסק שיפנה אליהם. האם זו לא פגיעה? האם הכול כשר בדרך לרפורמה?
מה יעשה בית עסק קטן, לא רווחי במיוחד, אולי פריפריאלי ומרוחק, שמבקש פיקוח כשרות במידה והתאגידים הפרטיים יתעלמו ממנו? הרפורמה לא מחייבת את התאגידים להעניק פיקוח לכל בית עסק שיפנה אליהם
והאם בתי העסק הגדולים יותר ערוכים למצב של ריבוי כשרויות? הרי כל מסעדה או בית קפה מוכרים וגדולים ירצו שכמה שיותר לקוחות יאכלו אצלם. אבל מה יקרה כשכול לקוח יחליט איזה תאגיד פיקוח מתאים לו, ולכול אחד מאותם גופים יהיו סטנדרטים שונים לפיקוח? בדיוק מהמצב הזה הזהיר מבקר המדינה. וכך, במקום לייעל ולהוזיל, המצב רק יתייקר ויסתרבל.
השר כהנא, כבר הזכרתי, אוהב להזכיר את גופי הכשרות הקיימים ברחבי העולם, שמספרם עולה על 1,200. ועל כמה מהם שמעתם? בודדים בוודאי. רוב גופי הכשרות הללו אינם מקובלים על מרבית צרכני הכשרות. הרבנות הראשית, למשל, מאשרת רק כ-200 מהם לייבוא לארץ, לאחר שנבדק שהם עומדים בנהלי כשרות סבירים. והרפורמה המוצעת, האם היא תאפשר לכול אחד לאכול אצל חברו מבלי לתהות בחוסר נעימות האם הפיקוח עומד בסטנדרטים?
כבר היום דורשים התאגידים הפרטיים מבתי העסק לפחות 1,500 שקלים בכל חודש, כששכר המשגיח בכשרות צהר, לדוגמה, עומד על 73 שקלים לשעה - כפול מזה של הרבנות. ישנה גם תחרות רבת שנים עם מספר רב של בד"צים, ועדיין – העסק יקר
למדינת ישראל יש אחריות על נושא הכשרות. כשרות היא שירות לאזרח. כיום המצב לא תקין, ולכן מדינת ישראל צריכה גוף כשרות אחד, יעיל, חכם, מקצועי וטכנולוגי עם נהלים שקופים ומחירים אחידים, כדי שכולנו נוכל לאכול איפה שרק נרצה, מתוך ידיעה ברורה שיש סטנדרט אחיד לכשרות. במקום להתפצל לעשרות גופי כשרות, צריך להתנהל תחת גוף אחד. כי זה מה שאוכל עושה, מחבר בין אנשים.
- הכותב הוא מנכ"ל ארגון "כושרות"
