הלוויית הכומר היהודי בבית העלמין באיזביצה, פולין
(צילום: טלי שימשוביץ)
שבוע בדיוק לאחר טקס הפרידה שנערך לו בכנסייה ביפו, שבה שירת במשך חמישה עשורים – שב "הכומר היהודי" לפולין. האדמה שבה נולד – ילד יהודי למשפחה דתית מאוד, ובה הפך לאב גרגור פבלובסקי - קיבלה אותו אליה כיעקב צבי (הרש) גרינר.
הלוויית הכומר היהודי בקתדרלה בפולין. ברקע: הרב שמחה קלר קורא פרקי תהילים
(צילום: טלי שימשוביץ)
שני טקסים נערכו לו אתמול (יום ד'): הראשון – בקתדרלה המרכזית של פולין, בנוכחות הבישוף של המדינה, נציג הממשלה, ראש העיר של לובלין וצמרת הכמורה הקתולית. השני – בבית העלמין היהודי של איזביצה, מרחק מטרים בודדים מקבר האחים הגדול שבו נורו ונקברו אמו ואחיותיו, יחד עם מרבית קהילת עיר הולדתו הסמוכה, ז'מושץ.
חמישה עשורים חיכתה לו המצבה שהקים לעצמו עוד בחייו, ועליה הכיתוב המצמרר: "האב גרגור פבלובסקי, יעקב צבי גרינר, בן מנדל ומרים ז"ל. עזבתי את בני משפחתי כדי להציל את חיי בעת השואה. באו לקחת אותנו להשמדה. את חיי שניצלתי הקדשתי לשירות אלוהים ואדם. שבתי אליהם למקום שבו נרצחו על קידוש השם. תנצב"ה".
בדרכו האחרונה אליה ליוו אותו רבים: בני המשפחה שגילה רק בשנות ה-60 - צאצאיו של אחיו הבכור, חיים גרינר, שניצל אף הוא מהשואה, מבלי לדעת כי אחיו הצעיר עודנו חי, והתגורר בחיפה. וגם תלמידי ישיבת אמי"ת אשדוד, בראשות הרב שלום מלול, שאימצו את הכומר היהודי, כתבו על קורותיו במלחמה ושמעו את עדותו – והוא אימץ אותם בחזרה.
"לפני שאנחנו נפרדים, רציתי להגיד לך שהיום אתה לא לבד", ספד לו בלב שבור חיים פלזנר, קרוב משפחתו. "נמצאים פה השכנים מהכפר, נמצאים פה קרוביך, נמצאים פה מוקירי זכרך – וגם אותם בני נוער, דור ההמשך שבשבילם עשית מאמץ לשרוד. ולרגע אחד בית העלמין הזה קם לתחייה, וחזר 80 שנה אחורה. כולם באו לחלוק לך כבוד, כל אחד בדרכו. למרות כל הכיסויים, למרות כל האתגרים, בסופו של יום רק רצית לשוב אל חיק אמך ואל חיק אומתך".
"שבת לאמא. הנה, שבת אליה"
הטקס בקתדלה המרכזית של פולין משך תשומת לב לאומית. החלל העצום היה מלא עד אפס מקום, ורבים נאלצו לעמוד לאורכו. התקשורת הפולנית סיקרה את האשכבה הלא שגרתית, שבה נאספו צמרת הכמורה הפולנית – וגם נציגים מהקהילה היהודית.
לצד המזמורים הקתוליים, קרא הרב שמחה קלר פרקי תהילים לזכרו של האב גרגור פבלובסקי, שהכיר טובה כל ימיו לכנסייה שהצילה את חייו. הוא אף נשא דברי פרידה בשם הקהילה היהודית של פולין. כל המספידים חזרו ודיברו על היותו גשר בין עולמות, וחיבור בין העם הפולני לעם היהודי, ובין המסורת הנוצרית ליהודית.
ההלוויה עברה על פני קבר האחים באיזביצה, שם הקים פבלובסקי מצבה עם אחיו, בשנות ה-70, רגע לפני שעלה ארצה, ועליה כתבו, בין היתר: "לזיכרון נצח להורינו היקרים, מנדל בן זאב ומרים בת יצחק גרינר ז"ל, ולאחיותינו שינדל ושרה ז"ל, וכן לכל היהודים שנרצחו והטמונים בבית עלמין זה בחודש כסלו תש"ג, על ידי המרצחים הנאצים מחללי מצוות ה'". הם חתמו, בהודיה על ההצלה: "הכהן גרגור פבלובסקי יעקב צבי גרינר – פולין, חיים גרינר – ישראל".
בין המלווים הרבים בבית העלמין היהודי, נכחו גם כמרים שסיפרו עד כמה היה אהוב, וכי אף פעם לא שכח את אמו: "תמיד כשדיבר עליה, הוא בכה". בנו של אחיו הבכור אמר בקול שבור: "שבת לאמא. הנה, שבת אליה".
"תמיד כשדיבר על אמא, הוא בכה"
על קברו של יעקב צבי נאמר ה"קדיש", ממש כפי שביקש בצוואתו – ועל קבר האחים שרו הנוכחים את "התקווה". "באנו עכשיו מז'מושץ, מבית הכנסת, כור הולדתך וצריבת תודעתך היהודית: החגים עם אבא, הבישולים של אמא, משחקי הילדות עם משפחות זילברברג, לרנר ועם משפחתה האהובה של סבתא נחמה ז"ל, משפחת ביטרמן", אמר פלזנר.
10 צפייה בגלריה
כבר לא ריק: פרחים על המצבה על קברו של הרב יעקב צבי (הרש) גרינר (צילום: הרב שלום מלול ומתן סלפתי)
"נסענו לכאן, לאיזביצה, במיניבוס מז'מושץ. זה לקח קצת יותר מ-20 דקות. כמה פעמים עשית את הדרך הזו? כמה זמן לוקח לילד יהודי יתום, רעב ויחף לעשות את הדרך הזו? ילד שראה את המוות פעם אחת פעם, שבועות וחודשים, בעודו רועה צאן ומנסה להשיג פרוסת לחם. מנסה לראות את האור של היום הבא".
הוא הוסיף, "היום אנחנו נוהגים לקטלג, להכניס אנשים לתבניות ולמסגרות. חיית את המורכבות של החיים בצורה פשוטה. לכאורה היית גם וגם. יהודי וקתולי. ידעת לקחת מכל דבר את הטוב ביותר. אני זוכר את הקושייה המרכזית בליל הסדר... איך? איך גם וגם? אבל אתה הצלחת! הצלחת לשמור במשך עשרות שנים את הניצוץ, את הלב היהודי".
האיש שהיה מצבה חיה
יעקב צבי, או גרגור, היה מצבה חיה. "אתם עומדים עכשיו על הקבר שלי", נהג גרגור-יעקב צבי לומר לתלמידים. "הקבר שרכשתי כדי שאקבר בו לאחר מותי, לצד בני משפחתי", ואלה ליוו אותו בשירי נשמה, בדרכו האחרונה. "באנו מארץ ישראל כדי לחבק אותך ולהגיד לך שאנחנו אוהבים אותך. ברוך שובך למשפחה. ברוך שובך לעם ישראל", נפרד ממנו הרב מלול, שהודה בשם המשפחה "לכל החברים מלובלין ולכנסייה על האהבה והיחס המכבד בהלוויה כאן ובכלל".
10 צפייה בגלריה
הרב שלום מלול מניח עפר על קברו של הרב יעקב צבי (הרש) גרינר (צילום: הרב שלום מלול ומתן סלפתי)
עם זאת, בתום ההלוויה סיפר הרב מלול על המורכבות שליוותה את הטקס: "המילים לא יכילו את האירוע. גם את ההתרגשות, אבל גם את המתח הגדול בין קבורה נוצרית שכמעט הייתה שם, לבין הקבורה היהודית שאותה ביקש בצוואתו יעקב צבי הירש. היו כמה אירועים מורכבים כאשר הכנסייה מנסה למעשה לנהל הלוויה נוצרית מוחלטת, ולתת לנו רק לומר קדיש".
הוא תיאר כי למקום הובאו רמקולים שבהם נשמעו פרקי תפילה נוצריים אל מול הקבר בבית העלמין היהודי. "בני המשפחה כאבו מאוד, והתחלנו לפעול בדיבור מכבד מול הכמרים האחראים". הוא הוסיף כי במאמצים מרובים נפתרו העניינים "בשיח מכבד". "הלוויה נהייתה ליהודית כמעט כולה. הכנסייה הבינה את הנוכחות היהודית במקום, וכיבדה אותה".
"אני יכול לומר בוודאות, שאלמלא הקבוצה מישראל הייתה שם, היה נקבר יעקב צבי בהלוויה נוצרית מלאה, ולא כפי שביקש בצוואתו", אמר הרב מלול. "בטוח שזכינו לחלוק לו נחת וכבוד". לדבריו, "עם סיום ההלוויה ישבנו לסעודת הבראה באולם אחד עם הכמרים, הנזירות והציבור, כשאוכל כשר הוגש למשלחת מישראל. יש מחלוקות בינינו. אבל יש כבוד גדול. הרוח שנשבה בפרידה הייתה טובה מאוד. רוח של כבוד בין הדתות ובין אנשים".
"נולדתי יהודי. חייתי כנוצרי. ואמות כיהודי": את המשפטים האלה שינן למקורביו, וגם הרב מלול שמע אותם ממנו. "היום הוא יום רביעי כ"ח חשוון. 79 שנה ועוד יומיים אחרי רצח הבורות באיזביצה שמהם ברח יעקב צבי הירש לחיים המורכבים שחי. תם פרק חיים והגיע לסופו הטוב סיפור מטלטל של כומר שהוא בעצם יהודי. שאהב את עמו, את אמונתו היהודית, אבל חי כנוצרי - כומר, שציווה להיקבר בבית העלמין היהודי. בקבורה יהודית במניין ועם קדיש".
"הלכנו הבוקר לעיירת ילדותו, ז'מושץ, שם חי כיהודי, למד בחיידר והתפלל עם אביו בבית הכנסת - ומשם המשכנו ללוויה, לקיים טקס יהודי לפי ההלכה, כפי שביקש. להפתעתנו, הכנסייה הגיעה לשם בנוכחות גדולה מאוד: כמרים, נזירות והרבה מאמינים... נכנסנו עם בוגרי ישיבת אמי"ת אשדוד, עם משפחתו של יעקב צבי ועוד כמה חברים יקרים. היינו מעטים ממש. כמעט שנבלענו בהמון אלמלא דגלי ישראל שהבחורים היו עטופים בהם, והבליטו את הנוכחות היהודית בסיפור. במה שאמור היה להיות לוויה יהודית צנועה ומרגשת".
מקלט בדת הקתולית
סיפורו של הכומר גרגור פבלובסקי שנפטר כבר לפני כשבוע וחצי, מתחיל לפני 90 שנה בעיירה ז'מושץ שבפולין, כיעקב צבי (הרש) גרינר, הצעיר מבין ארבעת ילדיהם של מנדל ומרים. כשפלשו הנאצים לפולין, היה יעקב צבי בן 8, תלמיד ב"חדר". אז גם הסתיימה ילדותו המאושרת, ולחייו נכנסו הגטו והרעב המתמיד, ההשפלות והאימה שנצרבו בנפשו.
תחילה רצחו הנאצים את אביו, אחר כך חיסלו את הגטו והובילו את היהודים לעיירה איזביצה הסמוכה, שם נטבחו מרבית מיהודי האזור בבורות הריגה, ובהם אמו של יעקב צבי ושתי אחיותיו. "הגרמנים פקדו לחפור שני בורות גדולים, וציוו על הקורבנות להתפשט, ואז רצחו אותם בירייה בראש מאחור", העיד לימים. "ההרוגים נפלו למרכז הקבר".
הילד הצעיר, רק בן 9, נמלט מבית לבית, מעיירה לעיירה, כשהוא מנסה למצוא מקלט. בכל מקום שהה תקופה קצרה, אך גורש. התפנית בחייו, בעיצומן של רדיפות היהודים, הגיעה לאחר שנער מקומי הנפיק לו תעודת טבילה מזויפת ושם פולני-קתולי, גרגור פבלובסקי. בהדרגה חדל יעקב צבי להתקיים, והילד אימץ את זהותו החדשה לצד זהותו היהודית.
לאחר המלחמה הגיע לבית יתומים קתולי שם גודל על ידי הנזירות, התחנך במוסדות הכנסייה והפך לאיש דת אדוק, אך לימים סיפר לממונים עליו כי הוא יהודי, ואלה אישרו לו להמשיך במסלול הכהונה הקתולי עד שהוסמך ככומר בפולין, בשנת 1958.
מפגש מפתיע עם רב
בכנסייה הקתולית מספרים כי סיפורו האישי זכה לתהודה פולנית ובינלאומית כאשר פרסם מאמר בעיתון מקומי, לרגל אלף שנות נצרות בפולין. היה זה בשנת 1966, המאמר הגיע לכל פינה בפולין, ובדרך לא דרך מצא העיתון את דרכו לישראל. קרובים בבת ים שקראו אותו, שלחו את המאמר לאחיו הבכור – היחידי מכל המשפחה שניצל מהשואה, מלבד יעקב צבי-גרגור, ואף עלה לישראל והתגורר בחיפה. עד לאותו היום לא ידעו השניים זה על דבר הצלתו של זה.
10 צפייה בגלריה
"הכומר היהודי". הרב שלום מלול קובע מזוזה בביתו של גרגור פבלובסקי. העניק לו כיפה במתנה
(צילום: הרב אלעד פורטל)
בשנת 1970 עלה לישראל וקבע את מקום מגוריו בעיר יפו, בסמוך לכנסייה שבה שירת ככומר עד ליום פטירתו, בסוף השבוע האחרון. ואולם בשנים האחרונות נרקם קשר מרגש בינו לבין ראש ישיבת אמי"ת אשדוד, הרב שלום מלול, שהגיע עם תלמידיו לבית העלמין היהודי.
30 שנה שהרב מלול מלווה מסעות תלמידים לפולין, אך רק לפני 7 שנים הגיע לעיירה. הוא נתקל במצבה ובקבר הריק, והחליט ליצור קשר עם הכומר. לפני 4 שנים הביא למקום את תלמידיו, ובכל שנה כאשר הגיע עם המשלחות למקום, התקשר הרב מלול לכומר, הפעיל את הרמקול ופבלובסקי השמיע להם מרחוק את סיפורו המופלא. "השיחות הללו חיזקו וריגשו אותו", מספר הרב.
הרב שלום מלול עצמו נמצא בסוג של שליחות עצמאית – והוא שומר על קשר הדוק עם העדים, ניצולי שואה, שעדיין חיים עמנו. כך היה גם עם גרינר, שבאחרית ימיו הסכים - ובשמחה - להצעתו של הרב לקבוע מזוזה בפתח ביתו. "יעקב צבי", הוא כינה אותו בחיבה, בשמו העברי. "כל ימיו הוא היה חצוי בין הלב שהיה קשור לעם היהודי שעל ברכיו גדל, לבין הדרך שבה התחנך בכנסייה, שכאמור הצילה את חייו".
"אדם הולך לעולמו, ומרגיש יהודי בלב"
הרב מלול מספר כי פבלובסקי היה אסיר תודה על הצלתו לכנסייה, אך הקפיד לצום ביום הכיפורים ולא לאכול חמץ בפסח. "אנחנו מגלים כי לשואה יש עדיין מעגלים שמשפיעים עד היום גם במישור הפרטי", הוא אומר. "אדם הולך לעולמו, ומרגיש יהודי בלב. הלב היהודי מחובר לעם היהודי, גם אם בדרך עבר טלטלות.
"עם זאת, הוא לא הביע חרטה אף פעם על הדרך הנוצרית שבה בחר. במשך שנים היה אומר לכל מי שניסה לדבר איתו על כך, שהוא נוצרי אדוק. הגעתי אליו בארבע השנים האחרונות, בזקנתו, והוא דיבר כבר בטון אחר. היו לנו שיחות על אלוקים ועל יהדות, ואמרתי לו: קטונתי, אבל אם במותך אתה חוזר להיות יהודי, למה שלא תתחיל את החזרה כבר עכשיו? והוא אמר לי: הכנסייה הצילה אותי. שאלתי אותו האם זה מתוך הכרת הטוב, והוא דחה ודחה את התשובה. הוא היה פייסן, אך לא הביע חרטה בשום רגע. ראיתי בו הרבה כבוד לכנסייה והכרת טובה טוטאלית".
באותו עניין, סיפר פבלובסקי עצמו לאתר הכנסייה הקתולית בישראל: "לא רציתי לחיות בשקר. לא רציתי להתכחש לשורשיי, לאמי, לאבי, לעמי. רציתי להיות אמיתי. ובכן, יש לי מולדת שהיא פולין ואני משתייך לעם שהם הפולנים. אבל יש לי עם ראשון – העם היהודי. עשו לי ברית מילה ביום השמיני ואני שייך. אני שייך גם לפולין וגם לישראל. אני לא יכול לדבר נגד הפולנים, כי הם הצילו אותי - ואני לא יכול לדבר נגד היהודים, כי אני אחד מהם".
פורסם לראשונה: 20:32, 03.11.21
