הנה הוא עומד, זקוף ונרגש, על רחבת המסדרים, וממתין למפקד שיחשוף מעל צד שמאל של חזהו את סיכת סיום המסלול: משולש מתכת מחודד, עטוף כנפי ברזל. והנה הוא, כבר מתכונן להצדיע למפקד אותו ביקש להרשים לאורך כל השנה המפרכת, להסתכל לו בעיניים בגאווה ולהביט בדמותו שלו שמשתקפת בעיני המפקד; דמות של לוחם, שעד לא מזמן היה רדוף ומפוחד. נער שפחד להסתכל לאמא שלו בעיניים, כשגייס בפעם הראשונה את האומץ להתגבר על השתיקה, אמר לה "אני לא רוצה ללכת יותר אל הרב"– הרב שעשה בו מעשים מזעזעים - ונס בריצה אל חדרו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אבל היום, רב"ט "אלעד" (שם בדוי) הוא כבר לוחם באחת מיחידות העילית של צה"ל, יחידה 504 של אמ"ן, אליה נאבק להתמיין, למרות עברו המצולק. כנגד כל הסיכויים הוא עמד בהכשרה האינטנסיבית ומלאת האתגרים הנפשיים והפיזיים, ורשם לעצמו את הניצחון הגדול השני של חייו.
הניצחון הראשון היה מול הרב שתקף אותו מינית. אלעד, שנולד בשכונה חרדית היה אז כמה חודשים לפני גיל 13, ונשלח אחר כבוד לרב, כדי שיכין אותו לבר-המצווה שלו. אבל הרב – שעל פי כתב האישום שהוגש נגדו על ידי פרקליטות מחוז מרכז מתמחה דווקא בהלכות צניעות – ניצל את המפגשים הללו כדי לבצע בנער את זממו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אחר כך אלעד נאלץ לעזוב את הבית, נע ונד בין מוסדות, כלוא בין בדידות נוראה, משבר נפשי ושבר אמוני, ונשאב לתוך ספירלה מסחררת שסחפה אותו מטה, אל התחתית הכמעט בטוחה של הפשע והאלימות. אבל אז, אחרי שהחליט להתעמת עם הרב ולאסוף את השברים, הוא הגיע הכי רחוק שאפשר; מנער חרדי שבור ומנודה שחטף מכות בחיידר ולא ידע אפילו לומר את המילים "הותקפתי מינית", לצעיר כבן 20, שעומד לעסוק בליבת המודיעין של ישראל. וזה בדיוק גם הדלק שמניע אותו. "בראייה שלי", הוא מסביר, "מה שהחזיק אותי זה שאני נלחם בשביל כל מי שהפחד שיתק אותו, ובשביל כל מי שוויתר. כמות הגברים והנשים שמוותרים בגלל שעברו פגיעה מינית או אונס היא הזויה. יש להם סיבה מוצדקת ואני לא שופט אף אחד, אבל אני אומר שמבחינתי זה הפוך".
כלומר?
"זה שאנחנו עוברים את הדברים האלה, רק הופך אותנו לאנשים יותר חזקים".
הוריו של אלעד חזרו בתשובה עוד בטרם נולד, והמסלול שיועד לו הותווה לו בבהירות על ידי אביו: "שאהיה גדול בתורה. כל אבא רוצה שהבן שלו יהיה גדול הדור הבא".
אז הוא הוכנס לחיידר. "החיים היו משעממים. למדנו רק לימודי קודש. אין מתמטיקה, אין מקצועות ליבה. יש רק מקצועות קודש. מי שלא לומד – מקבל מכות. כשאני מספר היום לאנשים על המכות שחטפתי בחיידר אומרים לי, 'אין מצב שזה קורה היום'. אבל זה קורה".
מה הכוונה מכות?
"עם סרגל, עם מקל מטאטא, סטירות. מה שבא. זה בעצם לגדול לעולם שבו זה לגיטימי שמרביצים לך. אין מי שילמד אותך שאסור להרביץ לך. אם את מקבלת מכות, סימן שאת צריכה להתיישר ומהר. אני עם הפרעת קשב וריכוז, והיו לי הרבה חברים שובבים. היינו ילדים מלאי שמחת חיים, שעושים הרבה בעיות. לכן העבירו אותי שניים-שלושה חיידרים, כי בכל מקום טענו שאני יותר מדי היפראקטיבי ולא מתאים. ובכל מעבר אני גם מסתגל לאלימות מסוג אחר. סטירות, בעיטות. בבית הספר לא מדברים על רגשות ולא בודקים למה אתה מתנהג כמו שאתה מתנהג. הייתי ילד שחוטף מכות, מקבל פתק מהמורה: 'הבן שלכם לא התנהג כראוי, אנחנו ממליצים לטפל בו', והטיפול שקיבלתי בבית היה גם מכות. במקום לשמוע מה קרה, אתה חוטף סטירה".
אז אתה גדל בלי שום מקום בטוח בעולם?
"לא היה מקום בטוח. זה מה שהופך את זה לעוד יותר מאתגר. סיטואציה שבה אין מקום שמכיל, מבין או מקשיב או מחבק. סבא וסבתא (שנותרו חילונים – נ"ב) מגיעים לבקר לעיתים רחוקות. מביאים מתנות. זה היה מפגש מרגש מהעולם החיצון, וזהו. זה לגדול ולחיות בתוך בועה. הדבר היחיד שהכרתי כילד היה השכונה שלי. לא יכולתי לדמיין עולם אחר".
וכך, מטלטל בין חיידר לחיידר, בין סטירה לבעיטה, הגיע אלעד לגיל שבו מתחילים להתכונן לרגע המכונן. "לקראת בר-המצווה שלי, אבא שלי אומר לי יום אחד, 'בוא, אני רוצה שנלך ללמוד יחד'. זה היה אירוע נדיר. בחיים הוא לא קרא לי ללמוד איתו יחד באמצע השבוע. בשלב מסוים, במקום לבית הכנסת הוא לוקח אותי לכיוון אחר. אני שואל אותו, 'אבא, לאן נוסעים?' הוא אומר לי, 'אנחנו הולכים לרב שילמד אותך לקראת בר-המצווה'".
שמו של הרב הוא יהודה יעקובוביץ', ולימים יוגש נגדו כתב אישום חמור, בגין מעשים מגונים בשלושה קטינים, ביניהם אלעד. המשפט עדיין מתנהל, והרב יעקובוביץ' מכחיש את האישומים נגדו. "נוכיח את חפותו", מסרו השבוע פרקליטיו (התגובה המלאה בהמשך הכתבה).
האב השאיר את אלעד אצל הרב, ונסע. "חשוב להבין, חינכו אותנו שמה שהרב אומר זה קדוש. אין אופציה לא להקשיב לרב", מדגיש אלעד. "הייתי ילד שהרב אומר לו לא לספר שום דבר, והילד הזה מקשיב לו. אבא שלי סמך עליו ולא שאל שאלות. פתאום ראיתי את אבא שלי באור שונה. הוא שולח אותי לרב, אבל הרב הזה פוגע בי ואומר לי לשתוק".
הבנת מההתחלה מה קורה?
"לא ידעתי מה זאת מיניות. אני מרגיש שקורים דברים אסורים, אבל אני לא יודע מה בסדר ומה לא, אני רק יודע שהתחושה שלי היא מאוד לא טובה, ושאני לא יודע איך לעצור את זה. אני לא יודע להמיר למילים את מה שאני מרגיש, ולא יודע מה לעשות עם התחושות האלה. זו סיטואציה מורכבת. וזה נמשך חצי שנה. זה הגיע לרמות קשות, למצב שאני מקבל ממנו מכות בבית שלו, והוא עושה לי כל מה שבא לו. דברים מזעזעים. הוא נתן לי להרגיש שאני מסכן, ומאוד פגיע. הוא היה גורם לי לבכות בקלות ממש".
זוכר איך הרגשת כשהיית יוצא מהבית שלו?
"הוא תמיד היה נותן לי נשיקה על המצח, אומר לי שאני צדיק. 'צדיקל', כך הוא היה מכנה אותי. ואני הייתי יוצא, אז לא ידעתי להסביר את זה, אבל במילים שיש לי היום הייתי פשוט מנותק רגשית מכל מה שקורה לי. אני זוכר שזה מאוד השפיע עליי חברתית ותפקודית. הייתי במצב מזעזע. הייתי ילד שבקושי מתפקד, ילד פצוע. אני בכלל לא מדבר. אני מסתגר לגמרי. בורח מאנשים. אם אני רואה אנשים ברחוב, במיוחד מישהו עם זקן וחליפה – אני בורח לצד השני".
"אני חוטף מכות מהמורים בבית הספר, חוטף מכות בבית, ועכשיו אני מקבל סטירות גם מהרב, מהדמות הכי גבוהה בסולם הערכים. עולה בי רעיון לספר לאמא. אני רואה את הדמות של הרב מול העיניים ומדמיין אותו אומר לי, 'אני ארצח אותך'. אני רואה את אבא שלי צועק עליי. זה היה הדבר הכי מסוכן עבורי לספר. היה פשוט יותר להמשיך ככה"
חצי שנה, כך מספר אלעד, נמשך הגיהינום הזה. במהלך החודשים האלו גם האמונה שלו מתחילה להיסדק. "חינכו אותי שאם אדליק את האור בשבת, אלוהים ישלוף חרב ויחתוך אותי. אז אני מדליק את האור בהתרסה ורואה ששום דבר לא קורה. אני מעשן סיגריה, שזה הדבר הכי אסור, וגם לא קורה לי שום דבר. כל האמונות שלי מתערערות".
כדי לשרוד הוא כתב לעצמו פתק ועליו מסרים לעצמו. "חלק מהתוכנית זה לא לגלות לאמא כלום!" הוא רשם לעצמו, וגם "כל פעם שאני עובר ליד הבית שלו אני רועד מפחד. אני ממש מפחד! וברגיל אני בכלל לא מפחד מאנשים".
איך ההתעללות נפסקה?
"אני זוכר שיום אחד יצאתי מהבית שלו אחרי שהוא נישק אותי, רצתי הביתה, נעלתי את החדר שלי והייתי ממש מפוחד. אני חוטף מכות מהמורים בבית הספר, חוטף מכות בבית, ועכשיו אני מקבל סטירות גם מהרב, מהדמות הכי גבוהה בסולם הערכים. זאת פעם ראשונה שאני מתחיל לבכות, ועולה בי רעיון לספר לאמא. ואיך שעולה בי המחשבה, אני מתחיל לרעוד. אני רואה את הדמות של הרב מול העיניים ומדמיין אותו אומר לי, 'אני ארצח אותך'. אני רואה את אבא שלי צועק עליי, 'איך אתה מעז להגיד דבר כזה על הרב'. זה היה הדבר הכי מסוכן עבורי לספר. היה פשוט יותר להמשיך ככה".
בסוף הוא החליט להפסיק לשתוק. אלעד זוכר את הרגע הזה היטב: זה היה יום חמישי, ואמו עמדה במטבח, מבשלת לקראת ערב שבת. הוא יצא מחדרו, ופסע אליה לאט ובשקט. "ואז אמא רואה שאני קצת בוכה. היא שואלת מה קרה, ואני אומר לה, 'אמא, אני לא רוצה ללכת לרב יותר'. ואז אני בורח לחדר ומתחיל שוב לבכות. אני אומר לעצמי, אין מצב שאתה מספר מה קרה. זאת מילה שלך מול מילה של רב. אמא שלי עוד לא הבינה. יצאתי פעם נוספת ואמרתי לה, 'אמא, הוא נגע בי'. ושוב, רץ לחדר. זה בית שלא משתפים בו ואני גם לא יודע איך. אני זורק מילים ובורח. מתחיל לבכות".
מה היא עשתה?
"אמא עומדת מהצד השני של הדלת ומתחננת שאפתח לה. אני משוכנע שאם אני פותח, אמא שלי הורגת אותי. הרגשתי שזהו, הלך עליי. שרפתי את הרב הזה. אני מת. אני בוכה על הדלת ולא מצליח להפסיק. ואמא מתחננת, 'תפתח לי את הדלת', ואני בוכה ולא מדבר. חשבתי כבר שאמא מחכה עם הרב ועם אבא שלי, והם הולכים להרוג אותי. בסוף, אחרי הרבה זמן שאני לא מפסיק לבכות, אני פותח את הדלת, ולא מצפה למה שמגיע".
האימה המבעיתה בליבו של אלעד נמסה ברגע. "אמא שלי חיבקה אותי חיבוק ענק, ובכתה יחד איתי. זה אירוע נדיר. בבית החרדי שלי לא באמת היו מחבקים. הרגשתי בפעם הראשונה שיש איתי מישהו. שאני לא לבד".
אמו של אלעד מיד האמינה לו. היא ביקשה מבנה לספר בדיוק מה קרה, וכתבה את דבריו על דף. את המסמך היא שלחה לרב בקהילה, מתוך תקווה שיפעל נגד הרב הפוגע. "אבל במקום לעזור מתקבלת החלטה שיש כאן ילד משוגע, עם אמא משוגעת עוד יותר שמאמינה לו, ואיך בכלל אנחנו מעיזים לפתוח את הפה על כזה רב".
ואיך אבא שלך מגיב?
"כשאבא שלי שמע שפתחתי את הפה, במקום לחבק אותי ולהגיד לי 'איזה גיבור אתה', הוא דפק לי בעיטה לפנים".
כאן לוקח אלעד נשימה ארוכה, ומסביר שלא הופתע. "כבר הייתי רגיל לקבל מכות. הייתי מוכן להרבה יותר גרוע. הלילות אחרי שסיפרתי היו כאלה שהכרית שלי הייתה מלאה בדמעות. הייתי מתעורר מכל פיפס קטן בבית, מפחד שהרב מגיע אלינו ושוחט אותי".
המפגשים עם הרב נעצרו, ויום בר-המצווה הגיע. "לא הייתי מוכן בכלל. שבועיים לפני בר-המצווה, אבא שלי אומר לי, תגיד, אתה מסכים שהרב יגיע לבר-המצווה שלך? עד היום אבא לא מאמין לי. אני זוכר שהסתכלתי עליו, ולא ידעתי מה להגיד. ברחתי משם. את יכולה לראות בתמונות שלי מבר-המצווה. אני מסתכל בעיניים שלי היום על הילד שהייתי, ואני אומר לך: זה לא אני. הייתי כל כך כבוי, עם אפס שמחת חיים. ביקשו ממני לחייך, ובתמונות את רואה שזה לא ממש חיוך. זה ילד שמזיז את השפתיים בכוח".
אתה כועס על אבא?
"ברור. אני לא בקשר איתו מאז גיל 13".
לדברי אלעד, אחרי הטקס אביו גירש אותו מהבית. "פשוט פותחים את הדלת, דופקים בעיטה לילד, טורקים את הדלת ונועלים".
ומעבר לדלת, מה אתה עושה?
"בהתחלה אתה נצמד לדלת ומבקש להיכנס כמו ילד חמוד. ואז אתה משוטט ברחוב, שואל את עצמך, טוב איפה אני ישן היום? אז אתה ישן במגלשה בגן משחקים. יום אחרי אתה חוזר הביתה ונותנים לך להיכנס, ואז שוב זורקים אותך. אז מצאתי איזו חווה, שם פגשתי כמה חברים שגם הם על התפר בין הדת ליציאה בשאלה. הם נראים כמו חרדים, אבל כבר לא מדברים באותה שפה. וככה גם אני.
"אחרי שבועיים, בעל החווה עירב את הרווחה. בתור נער חרדי, הרווחה זה עולם מפחיד. הם 'הנוצרים', ‘הקומוניסטים', הם הכי מאיימים על האוכלוסייה שלנו. אחרי כמה שיחות לקחו אותי לאיזה הוסטל, ומשם העבירו אותי לפנימיות. ואני מבקש מהעובדת הסוציאלית שתעביר אותי לפנימייה חילונית, אבל ברווחה מסבירים לי שההורים לא מסכימים. גם כשאין לי שום קשר עם הבית, הם עדיין שולטים לי בחיים.
"הגעתי לפנימייה בגיל 14. היה שם נוער שהתנסה בסמים, מכות, עבריינות. ואני מגיע ילד מפוחד, רזה, מסכן, לא מסתכל לאף אחד בעיניים. הכי קל להוריד דבר כזה. אכלתי מהם וואחד מכות. קיבלתי יריקות בפנים והשפלות כי אני לא כמותם. אני לא יודע מאיפה היה לי האומץ, אבל יום אחד הלכתי למדריך ואמרתי לו שמרביצים לי – ועל זה שסיפרתי, אכלתי עוד יותר מכות".
בתוך כל הזוועה הזו, עדיין נותרה לאלעד נקודת אור קטנה: אמו, שהמשיכה להאמין ולתמוך. יחד הם ניגשו לעמותת "מרכז סיוע מגן", שעוסקת בפגיעות מיניות במגזר החרדי. שם הם פגשו את המנכ"לית, שאנה אהרונסון, שמלווה את אלעד ואת אמו כמעט עשור. "כל ההתנהלות של הרווחה והמשטרה הייתה מזעזעת במקרה שלו", אומרת אהרונסון. "החקירה נעצרה למשך שלוש שנים. לקח להם שלוש שנים להזמין אותי לעדות נגד אדם שיש לו כל הזמן קשרים עם ילדים. באותה תקופה מצאנו עוד נפגע שחשש מאוד להתלונן. היו לנו הוכחות שעסקנים בקהילה יודעים. אבל לאורך השנים היו שינויים לטובה במשטרה, ולבסוף הוגש כתב אישום".
"הפסיכולוג אמר לי, 'תקשיב, מה שאתה עברת - קוראים לזה פגיעה מינית'. אני מרים את הראש ושואל 'מה?' והוא חוזר: 'עברת פגיעה מינית'. אני זוכר את התחושה שהבנתי שיש לדבר הזה שם. תחשבו על נער חרדי, שלא יודע שום דבר על העולם, ופתאום הוא מבין שהוא לא לבד"
כאשר הגיעו עדויות על נפגעים נוספים מידי הרב, החקירה נפתחה מחדש. בזמן ההמתנה להליך הפלילי החל אלעד בטיפול פסיכולוגי. המפגש הראשון היה עבורו קשה מאוד, גם בגלל החשש להיות עם גבר בחדר לבד. "זה מיד החזיר אותי לזיכרון הקשה. ואז, הפסיכולוג אמר לי, 'תקשיב, מה שאתה עברת – קוראים לזה פגיעה מינית'. אני מרים את הראש ושואל 'מה?' והוא חוזר: 'עברת פגיעה מינית'.
"אני זוכר את התחושה שהבנתי שיש לדבר הזה שם. תחשבי על נער חרדי, שאין לו מושג, הוא לא יודע שום דבר על העולם, ופתאום הוא מבין שהוא לא לבד. שיש עוד אנשים שעוברים את מה שהוא עבר".
אלעד המשיך בטיפולים, אבל כדי להסתגל לחברה בפנימייה, שינה את התנהגותו. "אז אני נהיה כמו החברים שלי: אלים, יורק על אנשים, מעשן סמים. משחק אותה גבר".
עד מתי?
"בכיתה י"א אני אומר לעצמי: טוב, זה הבן אדם שאתה רוצה להיות? נער בסיכון? והתשובה שלי לעצמי הייתה 'לא'. כשחשבתי מה תוקע אותי בחיים, ראיתי שתי תמונות שעלו לי לראש. אחת של אבא שלי מרביץ לי, והשנייה של הרב צועק עליי. אלה שתי התמונות שאני מתעורר מהן באמצע השינה. הן צרובות בי, ואני מרגיש שהן מגבילות אותי בחיים. הבנתי שבשביל להתמודד – אני חייב להתעמת עם הרב. המטרה שלי הייתה להראות לו: אני חי, ונושם, ובועט, ואני הולך לנצח את החיים ואתה? אתה כלום. בסוף, אני לא יודע מאיפה היה לי האומץ – הלכתי אליו הביתה ואמרתי לו את זה בפנים".
וואו. תאר את הרגע הזה.
"עמדתי מולו, ואמרתי לו: 'אני אלעד. באתי להראות לך שאני עומד על הרגליים, ואני אקים משפחה ואצליח בחיים'. הוא קפא במקומו. לא אמר שום דבר. ואז הלכתי.
"מאז בעצם אני אדם אחר. באותו רגע נולדתי מחדש. מרגע זה, שום דבר לא מפחיד אותי. אני רואה רבנים ברחוב, ומסתכל להם בעיניים. אני נמר. בכל קושי אני רואה מתנה. אני מסתכל על כל מה שעברתי ושואל, 'מה אתה עושה עם המתנה הזאת?' אני יכול להשתמש בזה כתירוץ ולוותר על החיים; ואני יכול לומר – התחשלתי ואני דווקא הולך לא לוותר לעצמי על שום דבר. מהנקודה הזאת אני משקיע בלימודים, בחברים, עד שיום אחד אחד מהם זרק לי משהו על מכינה".
אלעד, שהיה כבר בן 18, לא ידע מה זה צבא ומה זו מכינה, אבל האומץ שאזר להתעמת מול הרב, היה נקודת שינוי מכוננת עבורו. "נמאס לי להיות הנער בסיכון, בהוסטלים ופנימיות. החלטתי ללכת למכינה. התקשרו מאחת המכינות ואמרו שהסיפור שלי לא מתאים להם. מכינה אחרת, מעורבת בנים-בנות, קיבלה אותי. וגם שם חטפתי כאפה שקיבלתי ממנה הרבה כוחות. סיפרתי להם שאני חרדי לשעבר, ומה שעברתי. אם אתם רוצים אותי כמו שאני – קחו. אם לא - לא. אני זוכר שכשסיפרתי בפנימייה שאני רוצה ללכת למכינה הספציפית הזאת, צחקו עליי. אמרו לי, אתה לא באירוע. אין לך סיכוי. לוקחים לשם רק את האליטות, את הכי מובחרים. בריאיון הקבלה אמרו לי, תשמע, הסיפור שלך מאוד מרגש, אבל זאת לא תוכנית טלוויזיה. לא מעניין אותנו מה היה, מעניין מה אתה רוצה להיות מכאן והלאה. שם בעצם השתלבתי בחברה הישראלית. בנקודה הזאת עברתי שינוי שאני קורא לו מקורבן למנצח.
"זה המקום הראשון בחיים שפתח לי דף חדש בחיים. כיוונתי הכי גבוה והכי רחוק. וכל פעם שאמרו לי שלא אצליח, זה נתן לי פי שמונה מרץ. במכינה הצלחתי גם לשתף את החברים שלי בסיפור חיים שלי. ובאופן כללי, מרגע שהתגברתי על הרב, חזר לי החיוך. פתאום אני מסתכל במראה ושוב מזהה את עצמי: או, זה אלעד שאני מכיר ואפילו משודרג. אדם חדש בכל המובנים. משם התקבלתי ליחידה. האמת? חששתי שזאת טעות ותוך יומיים מישהו יבוא ויגיד לי, 'מצטערים הייתה פה פדיחה'. אבל זה לא קרה".
בצו הראשון נפגש אלעד עם פסיכיאטר צבאי, וגולל בפניו את סיפור חייו. "והפסיכיאטר אומר לי, 'תקשיב, בגדול, בגלל מה שעברת אני רוצה שתהיה ג'ובניק'. הוא רמז לי שאולי אני בכלל לא רוצה לשרת בצבא. אמר לי, 'אתן לך יומית (שירות קל, כולל יציאה בסוף היום מהבסיס – נ"ב), תקבל את כל ההקלות שתוכל להתמודד עם כל הדברים שעברת'. אני מסתכל עליו ועונה: 'אתה כנראה לא הבנת מה אני מנסה להגיד לך. אני הולך להגיע ליחידה הכי מובחרת. למקום הכי רחוק ולהצליח בענק. אני רוצה להיות לוחם. לאתגר את עצמי'".
ומה הקב"ן ענה?
"הפסיכיאטר ממש התרגש ואמר לי, 'אני לא אהיה האדם שיחסום אותך. אני חותם על זה שאתה יכול להגיע לקרבי', לחץ לי את היד ואיחל לי שאצליח. זה היה המפגש הראשון שלי עם הצבא".
ואז הגיע הזימון ל-504. שמה הרשמי של היחידה הוא "עוצבת המודיעין האנושי", ואפשר לספר עליה מעט מאוד. היא אחראית על הפעלת סוכנים – כלומר מודיעין אנושי, יומינט בלשון המקצועית; בניגוד, למשל, למודיעין שנאסף מאמצעים דיגיטליים וקשר, שמכונה סיגנט (מודיעין אותות), ושהיחידה העיקרית לאיסופו היא 8200. יחידה 504 מפעילה סוכנים במדינות ערב וברשות הפלסטינית, ולכן מבצעיה מורכבים מאוד, מסוכנים מאוד, ודורשים יכולות ואמצעים מיוחדים. מלבד זאת היא אחראית גם על איסוף מודיעין משבויים שנופלים בידי כוחות הביטחון, כולל חקירתם בשדה הקרב ותחת אש. אנשי היחידה פועלים בתיאום מול גופי מודיעין צה"ליים, וכן מול השב"כ והמוסד.
מרבית תפקידי הליבה של היחידה מבוצעים על ידי קצינים בקבע, שעוברים מסלול הכשרה מפרך, אבל יש ביחידה גם תפקידים לחיילים סדירים. אחד מהם הוא תפקיד הלוחם, שתפקידו לאבטח את המפעיל והסוכן במפגשים ביניהם, שנערכים לא אחת בשטח עוין. המיונים לפלוגת הלוחמים הם קפדניים וקשוחים, וכאמור, רק מעטים עוברים אותם. אלו שכן יימצאו מתאימים, ייכנסו למסלול שאורך כשנה, שמתחיל בטירונות קרבית, ולאחריה הכשרה ייעודית, שכוללת התמחות בלוחמה בטרור, בקרב מגע, בשימוש במגוון נשקים, וכן בתורות אבטחה ומודיעין.
זה אחד המסלולים הקשים בצה"ל. האמנת שתעבור אותו?
"אפשר להגיד שלא, כי בנוסף על כל הקשיים של המסלול אני עובר קשיים בחיים האישיים – מה שהופך את זה לעוד יותר מאתגר. אבל מכל מה שעברתי, קיבלתי המון עוצמות, תובנות, וראיית חיים שונה".
למה הכוונה?
"שבכל רגע נתון יש לי את כל הסיבות בעולם לוותר, אבל אלה דווקא הסיבות שגורמות לי להתעורר בבוקר לעבוד קשה, וללכת לישון מאוחר: כי יש לי שליחות. אני בא לתת ואני רואה בצבא ערך עליון, וביחידה שאני נמצא בה – יחידה שקיבלה אותי כמו שאני, ולא הסתכלה עליי כעל עוף מוזר, חרדי לשעבר - אני כמו כולם. מכאן העבודה עוד יותר קשה ויש לי עוד הרבה לעבור בחיים. אבל לאורך כל הדרך אני מאמין בטוב, וזה למרות ש..."
למרות שמה?
"שיש גם הרבה רע".
עו”ד י. רועי אטיאס ושלום בן שבת, פרקליטיו של הרב יעקובוביץ', מסרו בתגובה: “מרשנו נחקר על התלונה לפני 8 שנים ורק לאחרונה הוחלט להגיש כתב אישום. אנחנו נוכיח את חפותו בבית משפט, בשים לב לכך שמרשנו התחנן להיבדק בפוליגרף והמשטרה סרבה לבקשתו. בדיקות שעשינו מטעמנו בפני שורת מומחים קבעה שהוא דובר אמת”.
מרכז סיוע מגן - לנפגעים במגזר החרדי והדתי 02-3724073
קו החירום לגברים נפגעי תקיפה מינית 1203 ולנשים 1202
פורסם לראשונה: 07:54, 10.03.23
