שם, מקום מגורים ועיסוק: סטיב אסולין (בן 39), ג'ואנה אסולין (40) ושלושת ילדיהם (גילי 10, 9 ו-5). ג'ואנה נמצאת כעת בהיריון. סטיב עוסק בתחום המכירות הטלפוניות, ועובד במרכז מכירות שממוקם בישראל אך עובד עם השוק הצרפתי. ג'ואנה היא גננת. הם גרים בנתניה, מאז שהגיעו לארץ.
מאיפה הגעתם לארץ? מפרבר בשם קורבבואה, באזור מערבי לפריז.
מתי עליתם? בשנת 2016, לפני שבע שנים.
מה הוביל אתכם להחלטה לעלות לארץ? סטיב: "ההחלטה התבססה בעיקר על השינויים החברתיים והרגשת הביטחון האישי שהתערערה בצרפת. באופן כללי המצב היה טוב, אבל הרגשנו את השינוי באוויר ורצינו שהילדים יגדלו באווירה אחרת. התחושה הייתה שהחיים כיהודים בצרפת הופכים להיות מסובכים יותר, למרות שאני לא יכול להתלונן כי חיינו די טוב והייתה לנו קהילה תומכת. בשורה התחתונה, העדפנו לחשוב על העתיד במקום ההווה. אשתי גרה בישראל בצעירותה, וגם למדה באולפן והכול, והיא רצתה שנבוא לגור כאן. אני לא הייתי כל כך בכיוון, וכמו שאמרתי, היה לי די טוב בצרפת, אבל היא הרימה את הפרויקט הזה ושכנעה אותי שכדאי שנעבור לגור פה. הרבה צרפתים חושבים על זה, אבל מפחדים לבוא, בעיקר מסיבות כלכליות. אני הייתי שכיר ולא היה לי הרבה מה להפסיד, אז ההחלטה הייתה קלה יותר".
אתה מדבר על ביטחון אישי, אבל זה לא התחום שישראל הכי חזקה בו.
"זה נכון (מחייך), אבל בצרפת היו פיגועים גם כן ובכלל האקלים החברתי משתנה ולא תמיד טוב ליהודים. חשבנו שבתור יהודים כדאי יותר לחיות חיים יהודיים מלאים בישראל, המדינה שלנו. עבור יהודים מאמינים זה המקום הטוב ביותר לחיות בו, וזאת גם מצווה לבוא לארץ. אני יודע שהמצב הביטחוני פה בעייתי, אבל למרות זאת אני מעדיף להיות כאן. קשה באמת להסביר את זה רציונלית, אבל כאן אני מרגיש יותר בטוח. ההחלטה התבססה בעיקר על העתיד של הילדים".
למה אתם מתקשים עדיין להתרגל? "זאת בעיה ישראלית ידועה: המשכורות לא מתאימות ליוקר המחיה. הכול מתייקר כל הזמן וקשה מאוד לקנות דירה או לחיות ברווחה עם המשכורות הקיימות. רוב החברים שלי פה הם צרפתים, וכמעט כולם ממשיכים לעבוד עם השוק הצרפתי, כי לא קל למצוא פה עבודות עם משכורות שמתאימות להוצאות הנדרשות. לרובנו, המשכורת תלויה בשער היורו, אבל נגד השינויים בשערי החליפין אין מה לעשות. באופן כללי אנחנו מסתדרים. לגבי המנטליות הישראלית, יש שיפור לדעתי ברמת השירות וההקשבה ללקוח, אבל יש עדיין מקום להתקדם בתחום הזה, ולהיות דומים יותר לאירופה. אני מסכים שהכול פה 'אמת' ולא נימוס מזויף, אבל לפעמים צריך שירות ברמה גבוהה יותר".
האם אתם מרגישים שמצבכם בישראל טוב יותר מאשר בארץ המוצא? "כן, אנחנו גרים בנתניה מאז שהגענו וזה מתאים לנו מאוד מבחינה חברתית, כלכלית ודתית. נוח לנו מאוד שיש הרבה דוברי צרפתית כאן ואני גם מתפלל בבית חב"ד הפרנקופוני, אז כמעט כל החברים שלי מבית הכנסת ומהשכונה. זאת בועה צרפתית, ואני מודה שלא עשיתי מאמצים להתערבב בחברה הישראלית, אבל טוב לי ככה בינתיים. אשתי דוברת עברית שוטפת אז היא מטפלת בעניינים כשזה נדרש, ואני משתדל ללמוד לאט-לאט את השפה טוב יותר".
מהו המקום האהוב עליכם בארץ? "אני אוהב מאוד את החוף בנתניה, אבל האמת היא שהכי אהובה עליי הרגשת הקדושה שאני מרגיש כאן. היכולת לצאת עם כיפה על הראש בלי להסתכל כל הזמן מעבר לכתף, ההרגשה הזאת שאני בין יהודים והקהילה שיש לי, זה הדבר החשוב עבורי באמת. אני גם אוהב מאוד את האווירה סביב החגים ואת מזג האוויר, שרוב הזמן די נעים. בכל מקום, מהצפון עד הדרום, מצאתי יעדים שאהבתי מאוד ואני אוהב לגלות מקומות חדשים בכל טיול".
"היכולת לצאת עם כיפה על הראש בלי להסתכל כל הזמן מעבר לכתף, ההרגשה הזאת שאני בין יהודים והקהילה שיש לי, זה הדבר החשוב עבורי באמת. אני גם אוהב מאוד את האווירה סביב החגים"
יש לכם עצה לעולים הבאים שבדרך? "הבעיה העיקרית היא שישראל הפכה להיות יקרה מאוד ואנשים חוששים לבוא ולהסתבך כלכלית. כשעליתי לארץ לפני שבע שנים, המחירים היו נסבלים יותר. בכל מקרה, העצה שאני יכול לתת להם היא להיות מוכנים לעבוד קשה, כי המחיר שווה את זה. לבוא לישראל זה הדבר הנכון ביותר, אבל צריכים להיות מוכנים לעבוד ולהתפרנס כי החיים לא זולים. אנחנו נעזרנו כשהגענו לארץ בקרן לידידות שנתנה לנו מענק השתקעות ומכולה מתנה, ואנחנו עדיין בקשר עם אנשי הקרן. זה סייע לנו מאוד בהתאקלמות ובהוצאות השוטפות בהתחלה".
האם היה רגע שבו הרגשתם ישראלים של ממש? "כן, ביום העצמאות. לצאת לרחובות עם הדגלים ולראות את כל החגיגות בכחול-לבן, זה משהו מיוחד".
מה אתם מאחלים למדינה לשנה הקרובה? "שהמדיניות הכלכלית תשתנה ושיהיה קל יותר לקנות דירה. צריך להקל על דרישות ההון העצמי ולשפר את הריביות. קניית בית צריכה להיות משהו נגיש יותר עבור ציבור שעובד ומתפרנס. כמובן אני גם רוצה שלום בינינו לבין הערבים, ושיהיה שקט".
