במהלך יוצא דופן, כתב העת הרפואי הנחשב והוותיק בעולם, ה-New England Journal of Medicine, מפרסם במהדורה האחרונה שלו מאמר שמותח ביקורת על התעלמות כתב העת עצמו מזוועות הנצאים והניסויים שערכו בבני אדם "בשם הרפואה".
תחת הכותרת "הנאציזם וכתב העת" כותבים המחברים, היסטוריונים רפואיים באוניברסיטת הרווארד, כי "כתב העת היה חריג בסיקור הספורדי שלו על עלייתה של גרמניה הנאצית ולעיתים קרובות פשוט התעלם מהשפל הרפואי של הנאצים, כמו הניסויים הנוראים שנערכו בתאומים באושוויץ והתבססו בעיקר על 'תורת הגזע' המזויפת של אדולף היטלר".
פרסום המאמר הוא סוג של הכאה על חטא, כחלק מסדרה של מאמרים בכתב העת, שנועדו להציף גזענות וצורות אחרות של דעות קדומות בממסד הרפואי. "למידה מטעויות העבר שלנו יכולה לעזור לנו להתקדם", אמר עורך כתב העת, ד"ר אריק רובין. "מה אנחנו יכולים לעשות כדי להבטיח שלא ניפול לאותם סוגים של רעיונות מעוררי סלידה בעתיד?"
מחברי המאמר, הפרופסורים ג'ואל אבי-ראצ'ד ואלן ברנדט, טוענים כי כתב העת נתן "תשומת לב שטחית ואידיוסינקרטית" (ייחודית, לא צפויה או מובנת – ד"א) לזוועות שבוצעו בשם המדע על ידי הנאצים, בניגוד בולט לשני כתבי עת מדעיים מובילים אחרים – Science ו-Journal of the American Medical Association – שסיקרו את המדיניות המפלה של הנאצים לאורך כהונתו של היטלר, והביעו דאגה לגבי "הדיכוי המוחלט" של יהודים, שהתרחש לא רק ברפואה אלא גם במשפטים, באמנויות ובמקצועות אחרים.
לעומתם, ה"ניו אינגלנד", נטען במאמר, לא פרסם מאמר "שדיבר במפורש" על הזוועות הרפואיות של הנאצים עד 1949, ארבע שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.
אחרי נבירה בארכיון כתב העת, החוקרים הופתעו לגלות "כמה מעט היה לכתב העת לומר על הנאצים, שרצחו כ-70,000 נכים לפני שפנו לטבח של יהודי אירופה, כמו גם קבוצות אחרות". החוקרים אמרו כי "במקום לגלות מאמרים שמגנים או מצדיקים את סטיות הרפואה של הנאצים, היה שם משהו תמוה יותר: אדישות ניכרת שנמשכה עד הרבה לאחר תום מלחמת העולם השנייה".
שני החוקרים כן מצאו לעומת זאת בארכיונים מאמר ששיבח את שיטות הרפואה הנאציות: "שינויים אחרונים בביטוח הבריאות הגרמני תחת ממשלת היטלר", חיבור משנת 1935 שנכתב על ידי האמריקני ד"ר מייקל דייוויס, דמות משפיעה אז בתחום הבריאות, וגרטרוד קרוגר, אחות מגרמניה.
המאמר הילל את הדגש של הנאצים על בריאות הציבור, למרות שהמדיניות הייתה גדושה אידיאולוגיות גזעניות לגבי עליונותם המולדת של הגרמנים. "אין שום התייחסות לשלל חוקי הרדיפה והאנטישמיות שהתקבלו באותה עת", כותבים החוקרים ומציינים כיצד בקטע אחד של המאמר חוגגים בשמחה את החוק שחייב רופאים לעבוד במחנות עבודה נאציים כ"הזדמנות להתערבב עם כל מיני אנשים בחיי היומיום".
החוקרים כותבים כי כתב העת כנראה ראה באפליה נגד יהודים "לא רלוונטית לעומת שינוי סביר שמקדם את המדע". כשהם השוו את הגישה הזאת לפרסומים רפואיים אחרים באותה תקופה – השתיקה של ה"ניו אינגלנד" קיבלה משמעות ברורה אף יותר. "מה שנאמר התגמד לעומת מה שמעולם לא נאמר", הם אומרים. לדבריהם, אחת האסטרטגיות הבולטות לקידום גזענות היא אדישות.
והרי מאוחר יותר, מוסדות וממשלות רבות יטענו כידוע כי היו פועלים להצלת יותר מקורבנות השואה אילו רק ידעו את היקף הזוועות של הנאצים. מומחים רבים מסכימים כי מדובר בתירוץ וכי היו מספיק דיווחים של עדי ראייה כדי להצדיק פעולה, אבל לפי מחברי המאמר "השתיקה תורמת לסוגים של שינויים קיצוניים, לא מוסריים, קטסטרופליים".
