בבית החולים אלי"ן בירושלים הושק לאחרונה פטנט חדש המאפשר לקטועי יד אחת להניח תפילין, בלי להסתבך ותוך שמירה על גדרי ההלכה. המתקן, שמאפשר לקבע את התפילין לזרוע ללא צורך להשתמש ביד נוספת, כבר נכנס לשימוש בקרב פצועי צה"ל שנפגעו בגפיים במהלך הלחימה.
איתי, לוחם צה"ל שנפצע וידו נקטעה, נעזר במתקן כדי להניח תפילין
הכול החל באירוע מיוחד שנועד לפתור בעיה שמעסיקה לא מעט חיילים ואזרחים שנפגעו בפלג גופם העליון: כיצד להצליח להניח תפילין למרות המגבלה הפיזית. האירוע, בשם "יש להניח", הפגיש צוותים מקצועיים ממרכז פל"א של אלי"ן וממרכז מילבת מבית החולים שיבא תל השומר, במטרה לפתח פתרונות מותאמים אישית להנחת תפילין עבור אנשים עם פגיעות קשות בידיים או בכתפיים.
בין המשתתפים היה איתי, לוחם בן 26 שנפצע קשה בפעילות מבצעית ואיבד חלק מידו. "תמיד חלמתי לחזור לעצמאות מלאה. הנחת תפילין זו פעולה יומיומית שאני עושה מדי יום, ועקב הפציעה זה הפך לאתגר", הוא סיפר. "אחד האתגרים הגדולים ביותר לקטועי יד בהנחת תפילין הוא לא רק היכולת ללפף את הרצועות על היד, אלא גם לשמור על הדיוק במיקום הקשירה על הזרוע, בדיוק כמו שההלכה דורשת".
הוא המשיך ושיתף: "במהלך הטיפולים שלי הגיע אליי מישהו מבית החולים אלי"ן וסיפר לי על האירוע. הייתי מעט סקפטי, אבל הבנתי שהתאספה כאן חבורה של אנשים מקצועיים ששמו להם למטרה למצוא לי ולאנשים כמוני פתרון, כאילו זאת המשימה הכי חשובה בעולם מבחינתם. ישבו איתי מהנדסים ומרפאים בעיסוק, ובסוף הצליחו לפתח עבורי פתרון מותאם אישית – מתקן מיוחד שמאפשר לי להחזיק את התפילין ביד בצורה יציבה, גם עם המגבלה הפיזית שלי. בעזרת הפתרון שהם פיתחו, שכולל מנגנון פשוט אך גאוני שמאפשר למקם את התפילין בצורה מדויקת וללפף את הרצועות באמצעות תנועה מינימלית, הצלחתי לעשות את זה לבד – תחושה של הישג אישי מטורף".
הנחת תפילין של יד כוללת את שימת הבית, הקובייה מעור שבתוכה הפסוקים מהתורה, על הזרוע באופן הפונה ללב, ולאחר מכן כריכה של רצועת התפילין סביב היד והאצבע האמצעית. "זה לא רק פתרון טכני – זה הרבה מעבר לזה. זה החזיר לי משהו מהכבוד העצמי שלי, מהתחושה שאני יכול לבצע פעולה חשובה ויומיומית, בלי להסתמך על אחרים", ציין איתי לגבי המתקן. "מעבר לזה, התהליך עצמו היה מרגש. ישבו איתי, הקשיבו לי, בדקו שוב ושוב, והתעקשו עד שמצאו פתרון שעובד בדיוק בשבילי. האירוע הזה הוכיח לי שאם מתגייסים יחד, אין גבול למה שאפשר להשיג".
הילה בורל, מנהלת מרכז פל"א, סיפרה: "היוזמה התחילה כששיבא פנו אלינו וסיפרו על חיילים שנפגעו בקרבות, וגם על אזרחים שנפצעו מסיבות שונות, המתקשים להניח תפילין בעצמם בשל קטיעה או מגבלה אחרת בגפיים העליונות. מדובר באתגר לא פשוט – אי אפשר להציע פתרון אחיד שמתאים לכולם, מאחר שכל פגיעה שונה במבנה שלה וכל אדם מתמודד עם מגבלות ייחודיות. הבנו שמדובר בצורך אמיתי שדורש גישה חדשנית ויצירתית, כזו שמחייבת שיתוף פעולה בין תחומי ידע שונים כמו שיקום, הנדסה והלכה".
"לאחר שזיהינו את הצורך, כינסנו את מיטב המומחים ואנשי המקצוע של פל"א ומילבת. המטרה הייתה לפתח פתרונות מותאמים אישית לכל אדם, תוך התחשבות גם בהיבטים הטכניים וגם בדרישות ההלכתיות", היא תיארה. "אנחנו שואפים לאפשר לכל מי שמעוניין להניח תפילין לעשות זאת בצורה עצמאית, בלי קשר לגילו או למגבלותיו הפיזיות. מעבר לפן הטכני, זהו תהליך שמחזיר לאנשים תחושת שליטה וכבוד עצמי, וזה מבחינתנו המשמעות האמיתית של הצלחה בפרויקט כזה".
הרב צבי פורת, רב ויועץ הלכתי במרכז הרפואי שיבא ובבית החולים אלי"ן, הוסיף כי "פציעות בגפיים העליונות מעלות שאלות הלכתיות מורכבות. לדוגמה, כיצד מניחים תפילין של יד כאשר אין מרפק או זרוע להניח עליהן? מהי היד החזקה, והאם שימוש בכלים טכנולוגיים או התקנים ייעודיים לצורך קיום המצווה אפשרי על פי ההלכה? מעבר לכך, יש גם אתגרי הנחת תפילין של ראש, כאשר המטופל מתקשה לבצע את הפעולה בכוחות עצמו".
לדבריו, "כל פתרון שפותח כחלק מאירוע 'יש להניח' נועד לאפשר למטופל לקיים את המצווה בצורה עצמאית, בלי תלות באחרים, תוך הקפדה על דרישות ההלכה. אני שמח שהצלחנו למצוא פתרונות יצירתיים ולהתאים אותם באופן אישי, כך שגם מי שחשב שלא יוכל להניח תפילין בכוחות עצמו – זוכה כעת להחזיר לעצמו את היכולת לעשות זאת בצורה עצמאית כרצונו".
עינת כרמלי, מנהלת מילבת-שיבא, סיכמה: "באירוע הרגשנו שאנחנו לא רק מפתחים פתרונות טכנולוגיים, אלא גם מחזירים לאנשים משהו מהיכולת שלהם להיות הם עצמם. האתגר כאן היה כפול: מצד אחד, למצוא פתרונות מותאמים אישית שמאפשרים לאנשים עם מגבלות פיזיות להתמודד עם פעולה שדורשת מיומנות עדינה, ומצד שני, לשמור על נאמנות מוחלטת להלכה. עבורנו לא מדובר רק בפתרון טכני, אלא גם בשליחות. בשיתוף הפעולה עם אלי"ן הרגשנו שאנחנו לא רק עוזרים לאנשים להתגבר על מגבלות, אלא מסייעים להם לשמור על המסורת שלהם, וזה מה שהופך את העבודה שלנו למשמעותית כל כך".
