לא עוד "גדול הדור" אחד: פטירתו הבוקר (יום ג') של הרב גרשון אדלשטיין מסמנת תום עידן בהנהגת הציבור החרדי הליטאי. אחרי עשרות שנים שבהן התלכד הזרם המרכזי מאחורי דמות אחת כרועה רוחני – מהחזון איש ועד הרב קניבסקי – צפוי כעת להתפתח סדר חדש במגזר עם פיצול ההנהגה בין כמה רבנים, בדומה למה שקרה אצל החרדים בני עדות המזרח לאחר פטירת הרב עובדיה יוסף.
שלושת ה"מועמדים" לרשת את הרב אדלשטיין המנוח אמנם עומדים בראש מוסדות תורניים ליטאיים יוקרתיים וחברים במועצת גדולי התורה זה שנים, אך שמותיהם אינם מוכרים לציבור הרחב מהקשרים פוליטיים או אקטואליים. מדובר ברב משה הלל הירש (בן 87) והרב דב לנדו (93) מישיבת סלבודקא וברב ברוך מרדכי אזרחי (94) מישיבת עטרת ישראל.
בין בתי הרבנים, שבעצמם מיודדים זה עם זה ואין ביניהם פערים השקפתיים או מחלוקות אידיאולוגיות, מתפתח כבר תקופה ארוכה מאבק ירושה שקט, בליווי יחצנים ותועמלנים, שהחל עוד לפני פטירת הרב אדלשטיין לקראת "היום שאחרי המאה ועשרים". הוא מתנהל בעיקר בזירות פנים-חרדיות הנחשבות מוקדי כוח בעלי השפעה מכרעת, כמו כלי התקשורת במגזר, הממסדיים והעצמאיים, הנתפסים ככאלה שביכולתם להמליך "גדולי דור" ובעיקר להכשיר לכך את הלבבות בציבור מבעוד מועד כדי שבבוא העת יקבלו עליהם את שלטון הרב ה"נכון".
בין בתי הרבנים, שבעצמם מיודדים זה עם זה ואין ביניהם פערים השקפתיים או מחלוקות אידיאולוגיות, מתפתח כבר תקופה ארוכה מאבק ירושה שקט, בליווי יחצנים ותועמלנים, שהחל עוד לפני פטירת הרב אדלשטיין
בעוד ההנהגה ה"אזרחית" צפויה, כאמור, להתפצל – נשיא מועצת גדולי התורה יש רק אחד, ומי שיזכה לרשת את הרב אדלשטיין בתפקיד הנחשק יהפוך לפנים של ההנהגה הרוחנית המדריכה את הנציגות הפוליטית, לדמות ציבורית בסדר גודל לאומי ולכתובת לעלייה לרגל עבור ראשי המדינה המבקשים לקדם עניינים שונים, מהותיים או פוליטיים, מול החברה החרדית.
הליטאים כבר לא יזכו למעמד מיוחד
כך או אחרת, לנשיא מועצת גדולי התורה הבא לא תהיה השפעה מכרעת על הציבור החרדי כולו בעניינים ציבוריים ופוליטיים כפי שהייתה לקודמיו. באופן רשמי אמנם הנהיג הרב אדלשטיין רק את נציגי הזרם הליטאי (תנועת דגל התורה בראשות ח"כ משה גפני), בזמן שלחסידים (אגודת ישראל בראשות השר יצחק גולדקנופף) ולספרדים (ש"ס בראשות ח"כ אריה דרעי) רבנים משלהם, אך בפועל, בגלל מעמדם המיוחד של "גדולי הדור" הליטאים לאורך השנים, היה לעמדותיהם תמיד משקל סגולי שגרם גם למנהיגי הזרמים האחרים ליישר איתם קו בסוגיות שבמחלוקת.
עדות חיה לכך היא הסכמתן לאחרונה של המפלגות החרדיות כולן לדחיית הטיפול בהסדרת מעמדתם של תלמידי הישיבות ("חוק הגיוס"), כפי שביקש נתניהו, בזכות אישור הרב אדלשטיין – אף שהדבר מהווה הפרה של ההסכמים הקואליציוניים ונתקל בהתנגדות מצד האדמו"רים החסידיים. בעידן החדש שבו ההנהגה מפוצלת וחלשה, הליטאים צפויים לאבד את המעמד המיוחד, ומנהיגיהם יהיו לכל היותר שווים בין שווים.
