ה-FSB, שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה (ארגון הביון המקביל לשב"כ הישראלי ויורשו העיקרי של הקג"ב), פרסם בימים האחרונים שורה של מסמכים סודיים ובהם תמלילי חקירות של קציני אס-אס ומשתפי פעולה עם הנאצים על טבח אכזרי שביצעו ביהודים באזור מולדובה ובאזור אודסה שנמצא כיום בשטח אוקראינה.
נוסף על כך פרסם ארגון הביון הרוסי עדות של אישה יהודייה שהיא וילדיה הצליחו להינצל בנס מרצח, לאחר ששיקרה שאביה אינו יהודי. המסמכים התפרסמו באתר האינטרנט של ה-FSB לרגל יום השואה הבינלאומי, וכחלק מהמאמץ של רוסיה להציג את תפקידה המכריע בניצחון על הנאצים במלחמת העולם השנייה.
4 צפייה בגלריה
תוכנית מקום הוצאתם להורג של אזרחים סובייטים בני הלאום היהודי, תושבי הכפר בודיישטי, ממועצת הכפר גוליינסקי של מחוז קרסנוקניאנסקי באזור אודסה
(צילום: FSB)
המסמכים מתייחסים לחקירות שביצעה משטרת ברית המועצות ממרץ 1953 עד מרץ 1954 לאנשים שהשתתפו ברצח המוני של אזרחים בעיר דובסרי במולדובה, שם הקימו הגרמנים גטו שאליו העבירו את היהודים מהסביבה. אחד המסמכים הוא שרטוט של השטח שבו בוצע רצח המוני של יהודים, באזור אודסה, כולל תיאור של בורות ההריגה.
בין השאר, מופיעה עדותו המטלטלת של איש האס-אס רודולף ניימילר, אשר סיפר על מעורבותו בהשמדה הראשונה של אזרחים בכפר בודיישטי בספטמבר 1941: "הלכתי יחד עם איזה שוטר מהכפר, נכנסנו רק לבית אחד וגירשנו רק משפחה אחת, המורכבת מבעל, אישה ושתי בנות 15-13. הגבר היה נכה, לא הייתה לו יד אחת. לעולם לא אשכח את התמונה הנוראה הזו, כלומר כשהזמנו את המשפחה הזו לצאת מהבית, כולם התחילו לצרוח, לבכות. גם הגידם בכה, הוא ניגש בדמעות לכלב שלו שהיה קשור לשרשרת בחצר והתחיל להיפרד ממנו. לאחר מכן הובלנו את המשפחה הזו למקום ההתכנסות".
"כאשר אספנו את כל יהודי הכפר בודיישטי, אנו, עם נשק בידינו, הסיעו אותם בליווי למקום ההוצאה להורג, בעוד אני, עם נשק בידי, הלכתי מאחור כמלווה", סיפר ניימילר. "לאחר שהסענו אנשים לבית קברות של חיות שנמצא כשני קילומטרים מהכפר טרצ'גרדי, עצרנו אותם ועמדנו סביבם כדי שאף אחד לא יוכל לברוח. ההוצאה להורג החלה. תחילה ירו בכל הגברים, אחר כך בנשים ובילדים".
"היינו בערך ארבעה או חמישה אנשי אס-אס נאצים. היינו מוציאים את היהודים מהקבוצה הגדולה, לוקחים אותם קצת הצידה, הורינו להם להתפשט לתחתונים", תיאר איש האס-אס בעדותו, "היינו מקרבים אותם לבור ואחר כך כולנו היינו יורים. אנשים שעמדו וחיכו לתור שלהם צרחו בצורה זוועתית ובכו נורא. הנשים תלשו לעצמן את השערות, אבל למרות התחינות והרחמים הוצאנו להורג את כולם".
4 צפייה בגלריה
הרוסים רוצים להציג את תפקידם בניצחון. חיילים גרמנים בוחנים בונקר של הצבא הסובייטי במלחמת העולם השנייה, יולי 1941
(צילום: AP)
"בפעם השנייה השתתפתי בהשמדה המונית של יהודים, גם היא הייתה בספטמבר 1941, ליד העיר דובסרי, שם נורו עד 800 איש, כולל זקנים, נשים וילדים", המשיך ניימילר בעדות המזעזעת. "במהלך המבצע הזה ליוויתי גם יהודים להוצאה להורג, ובמהלך ההוצאה להורג עמדתי בגדר חמוש כדי למנוע מהקורבנות להימלט. יצאתי למבצע הזה, יחד עם שוטרים נוספים מהכפר טרצ'גרדי, מוקדם בבוקר. כשהגענו לכפר היהודים כבר נאספו, קיבלנו אותם בליווי והסענו אותם אל דובסרי שנמצא 35 קילומטרים מהכפר. לאחר לינת לילה בדובסרי הסעתי את היהודים למקום ההוצאה להורג. הגברים הובלו ראשונים ואחר כך הנשים".
"אני באופן אישי שמרתי על נשים וילדים למקום ההוצאה להורג", ציין. "במקום ההוצאה להורג עצרו את היהודים והם הצטוו לשבת. אחר כך לקחו אותם בקבוצות, הורו להתפשט, ואז הובילו אותם לבורות והם נורו בידי האס-אס הגרמני. ההוצאה להורג נמשכה שם זמן רב, חצי יום, כי היו הרבה אנשים שיש לירות בהם – עד 800 איש... גם הטבח הזה של חסרי הישע היה נורא ואיום".
היהודייה שניצלה בנס
במהלך החקירה הצליחו השוטרים הרוסים לאתר עדים לזוועות שביצעו אנשי האס-אס שנחקרו, ובהם אותו ניימילר. כך העידה פרסקוביה יעקובלבנה פולוקטובה, שחייתה בתקופת הכיבוש בכפר פלרי במחוז אודסה – מרחק חמישה קילומטרים מהכפר קרסנייה אוקני – ב-21 בדצמבר 1951: "באוקטובר 1941, לאחר שנודע לי כי יהודים נרצחים, אני, אחותי ואחי הסתתרנו אך נעצרנו בידי שוטר מהכפר שלנו ונלקחנו לדובסרי. בהגיענו לדובסרי, בערך בשעה שלוש אחר הצהריים, לקח השוטר את שלושתנו לפאתי העיר, לא הרחק מהצריפים הצבאיים, ומסר לידי גרמני אחד.
4 צפייה בגלריה
יהודים פולנים מובלים לגירוש בידי כוחות אס-אס גרמניים במהלך הרס גטו ורשה, פולין, 1943. במקומות רבים גם מקומיים שיתפו פעולה ברצח יהודים
(צילום: AP)
"במגרש לא הרחק מהצריפים רוכזו כ-600 יהודים. ואז הגרמנים גרמו לנו לחפור בור. הבור היה גדול מאוד. כאשר נחפר הבור, הורו הגרמנים לכולם להתפשט לתחתונים. לאחר מכן החל הירי. כ-400 איש נורו מול עיניי. היהודים נורו באופן הבא: היו מביאים אנשים עד קצה הבור, כולם רכנו על הברכיים עם הפנים לבור והגרמנים היו יורים אז בעורף. ילדים קטנים החיילים הגרמנים היו דוקרים בכידונים ומשליכים אותם לבור. כמה נשים לקחו את ילדיהן בזרועותיהן, הצמידו אותם לחזה וכרעו יחד איתם".
פולוקטובה מספרת כיצד ניצלה בנס ממוות: "כשכרעתי על שפת הבור יחד עם אחותי ואחי הצעירים, ניגש אליי קצין גרמני ושאל ברוסית לאיזה לאום אני שייכת. השבתי שאבי אוקראיני. שיקרתי לגבי שמי: אמרתי ששם המשפחה הוא שפטקובסקיה, על אף ששמי האמיתי היה קרמן. לאחר מכן הורה לנו השוטר להתלבש. וככה נשארנו בחיים. ראיתי את הזוועה של הטבח הזה במיוחד כשכרעתי ברך לזמן קצר על שפת הבור. היו שלוליות דם על שפת הבור, חלקם נעו בבור, חלקם נאנקו, ראיתי ילדים עם בטנם נקרעת".
על פי המסמכים שנחשפו – בדובסרי נרצחו בין 12 ל-28 בספטמבר 1941 בין 6,000 ל-8,000 יהודים. ב-24 בפברואר 1954, בית הדין הצבאי הרוסי גזר על ארבעת אנשי האס-אס הנאצים, ובהם ניימילר, 25 שנות מאסר לכל אחד והחרמת כל רכושם.
