לפני כמה שנים זכיתי להוביל את חגי תשרי בבית בינ"ה בדרמסאלה אשר על ההימלאיה ההודית. בעודי טורח על בניית הסוכה שתארח מאות מטיילים בערב החג, זכיתי לחוות רגע מיוחד: לנגד עיניי יצאו אל השדות שמסביב לכפר החקלאים המקומיים, והקימו מעין סוכות קטנות כדי להספיק לאסוף מהשדות את שאריות היבול לפני תחילת הגשמים.
הבנתי שמה שאני רואה שם, במרחק אלפי קילומטרים מישראל, הוא בדיוק מה שאבותינו ואימותינו חוו לפני אלפי שנים. ראיתי את השמחה בעיניהם של החקלאים, את תחושת הסיפוק והתודה על היבול, וחשבתי על אנשי התנ"ך, יוצאים בדיוק כך, בחג האסיף, לישון בסוכה ארעית כדי לאסוף את שארית התבואה בשדות האור של ארץ ישראל.
2 צפייה בגלריה
פרחים מתים בתוך סוכה בקיבוץ כיסופים, שנותרה שם לאחר הטבח
(צילום: Evelyn Hockstein / רויטרס)
זו הייתה תזכורת לקשר העמוק של לוח השנה שלנו לאדמה ולמחזוריות של הטבע, קשר שלפעמים נשכח בתוך המשמעויות הסמליות וההיסטוריות של החג. ואכן, כמו בכל חג יהודי, על המשמעות הקוסמית העתיקה של חגיגת הסתיו, הוסיפו הדורות רבדים היסטוריים ורוחניים.
במקרא, מוזכר המועד כזכר ליציאת מצרים ולקשר שלנו לטבע הארץ-ישראלי, דרך המצוות של ישיבה בסוכה וארבעת המינים: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג, מ"ג); "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כ"ג, מ').
השנה, לצערנו, מתווסף ממד נוסף לחג הזה, שחל בין שבעה באוקטובר לשמחת תורה. בדיוק כאן בא לידי ביטוי האיזון העדין, שמשאיר אותנו יציבים דורות רבים כל כך, כמו כנר על הגג הרעוע של הקיום האנושי: לוח השנה היהודי מאפשר לנו להניח על היסודות היציבים והקבועים, של מחזור עונות השנה ומולד הירח, רבדים משתנים של סיפורנו ההיסטורי והלאומי.
כך, כפי שאבותינו הניחו על תקופת היציאה לשדות בסתיו את סיפור הנדודים של עם ישראל במדבר ואת הקשר העמוק לאדמה ולפירותיה, השנה, כשאנחנו יושבים בסוכה, מצווה עלינו לספר את הסיפור שלנו בשנה האחרונה: להזכיר את כל אלה שאיבדו את ביתם הקבוע, לכאוב את כאבם ולהתפלל לשובם הביתה במהרה. להתנחם בתחושה שאפשר, בזכות המשפחה והקהילה, לחיות גם בארעיות כל עוד אנחנו ביחד ויש לנו חיי רוח עשירים. וכמובן לזכור שגם כאשר יושבים פיזית במקום אחד, התודעה והלב נודדים להם למקומות אחרים.
ניר ברוידאצילום: גלית לוינסקיהשנה, למרות החירות שהישיבה בסוכה וסיפור יציאת מצרים מסמלים, אין אנו יכולים לחגוג חירות. השנה נשאיר כיסא צהוב ריק בסוכה והלב שלנו יישאר שבוי בעזה.
לצד זאת נזכור שחג הסוכות מגיע אחרי תקופת חשבון נפש, ומציע הזדמנות להתחלה חדשה ולצמיחה – מכיוון שמתוך הארעיות והשבריריות, אנחנו יכולים למצוא כוח, תקווה והתחדשות. זוהי תזכורת נצחית לכוחנו להתגבר על אתגרים, ולמצוא אור גם בתקופות האפלות ביותר.
- ניר ברוידא הוא מנכ"ל בינ"ה – הבית של היהדות הישראלית
