Westside Gravy – LOCATIONS // ווסטסייד גרייבי – לוקיישנס
(.Westside Gravy and 314 Prod)
המראה של הראפר ווסטסייד גרייבי (Westside Gravy) עשוי להטעות: צבע עורו מעיד על מוצאו האפריקני, אבל על ידו הימנית מקועקע בעברית המשפט "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". כשמתחילים לצלול לתוך סיפורו הלא-ייאמן, כל הסתירות האלה מתיישבות.
גרייבי (22), שנולד בשם נח שופוטינסקי לאם אפרו-אמריקנית בעלת שורשים יהודיים, ולאב רוסי ממשפחה יהודית, הוא אמן היפ-הופ וראפר אמריקני, שבמהלך כל הקריירה שלו מצא את עצמו נלחם באנטישמיות ובתנועת ה-BDS (החרם על ישראל). עכשיו הוא מנהל את הקרבות כאן, בישראל, לאחר שבשבוע שעבר עלה לארץ מארצות הברית היישר לגבעת אולגה שבחדרה.
בשנים שבהן חי בארה"ב, הוא תיפקד כשגריר של ישראל מעבר לים. בשיריו הוא מפגין ציונות וגאווה בשורשיו היהודיים. הוא שר משפטים כמו "מלמדים את ההיסטוריה מדור לדור – לא יהיה לנו עתיד אם לא נזכור"; "אני חלק גאה מהתפוצות, בליבי אני מחזיק את ירושלים ואפריקה"; "עם ישראל חי עדיין אחרי כמה אלפי שנות שנאה – עברנו הרבה"; וגם "תמשיכו לירות רקטות – שום דבר לא יעצור אותנו".
נגד המוסר הכפול
ווסטסייד גרייבי נולד לפני 22 שנה בשם נח שופוטינסקי לברנדי, אפרו-אמריקנית בעלת שורשים יהודיים-ספרדיים, ואנטון, שנולד בברית המועצות לשעבר למשפחה יהודית. הוא נכדו של הזמר הרוסי הנודע מיכאל שופוטינסקי. "סבי הוא זמר כל חייו, גם כשחי בברית המועצות וגם כשהגיע לארה"ב. לימים הוא חזר למסעות הופעות ברחבי רוסיה. הוא גם ביקר בישראל פעמים רבות, ואנחנו שומרים על קשר לפעמים דרך הוואטסאפ", מספר הנכד.
יש לו עוד שני אחים ואחות: דימיטרי (26), שלאחרונה סיים שירות קרבי בגבעתי כחייל בודד – וזכארי בן ה-13 וחנה בת ה-9 שחיים בארה"ב עם ההורים. לאחרונה סיים תואר ראשון בלימודי יהדות והיסטוריה, והוא אפילו מדבר מעט עברית.
גרייבי, שחי רוב חייו בסן דייגו, קליפורניה, הוציא עד היום מעל ל-100 שירים מקוריים שאפשר למצוא בעמוד היוטיוב שלו ובשירותי הסטרימינג השונים. לשירו "Hands Up High", למשל, יש 900 אלף השמעות בספוטיפיי. הוא חימם בהופעות שני ראפרים מוכרים בסצינת ההיפ-הופ האמריקנית – Rich The Kid בפילדלפיה ו-King Lil G בפילדלפיה ובסן דייגו. הוא גם השתתף בסיבוב ההופעות של הראפר החרדי ניסים בלאק.
הוא מרבה לשלב עברית, ערבית, רוסית וספרדית בשיריו, שכוללים מחאה חריפה נגד תנועת החרם על ישראל, האנטישמיות והמוסר הכפול כלפי מדינת ישראל. לעיתים הוא מופיע עם כאפייה בצבעי כחול-לבן עם מגן דוד.
6 צפייה בגלריה
ווסטסייד גרייבי. שורות כמו "תמשיכו לירות רקטות – שום דבר לא יעצור אותנו"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
למה בעצם החלטת לעלות לארץ?
"יש משהו בעובדה שאתה נמצא פה שהוא מעין 'סטייטמנט' לעתיד שלך ושל כולנו כיהודים. ישראל היא מדינת העם היהודי ואין מקום אחר שאני רוצה להיות בו. כאן אני רוצה לחיות את החיים שלי, לבנות קריירה ולהקים משפחה. יש גם משהו בלהיות כאן שמאפשר לך לחקור לעומק את היהדות והחיבור שלך אליה, שלא באמת קיים בשום מקום אחר בעולם. זה משהו מאוד ייחודי לישראל. גם אם תסתכל החוצה, ברוב הארץ יש יהודים שהגיעו לפה מכל רחבי העולם והקימו פה בית. אני רוצה להיות חלק מהסיפור הזה.
"ברמה האישית יותר, אני מרגיש שישראל משפחתית יותר. היו פעמים באמריקה ששאלו אותי בבית כנסת, בצורה מאוד חשדנית: מה אתה עושה פה? כי לא רגילים לראות צעירים שחורים שם. בישראל, כששואלים אותי על זה, זה מגיע ממקום יותר מסוקרן, וכשאני מספר להם את הרקע שלי, אנשים אומרים לי 'וואו, איזה מדהים!' אתה מרגיש איך אנשים מקבלים ומחבקים אותך פה, וזו הרגשה מדהימה שמחממת את הלב".
"היו פעמים באמריקה ששאלו אותי בבית הכנסת בצורה מאוד חשדנית: מה אתה עושה פה? כי לא רגילים לראות צעירים שחורים שם. בישראל, כששואלים אותי על זה, זה מגיע ממקום יותר מסוקרן"
לארץ עלה בסיוע ארגון נפש בנפש, שמציין 20 שנה להיווסדו, ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק״ל ו-JNF-USA. הוא הגיע במטוס אל על שעליו קבוצה של 48 עולים חדשים מרחבי צפון אמריקה.
את ההחלטה להתגורר דווקא בגבעת אולגה שבחדרה הוא מסביר במילים: "זו הייתה אהבה מביקור ראשון". ביקורו הראשון בישראל היה ב-2017 עם "תגלית", ומאז דאג לבקר כאן בערך פעמיים בשנה. "בקיץ 2020 הגעתי לראשונה לגבעת אולגה שבחדרה, שם גם אחי דימיטרי גר, ופשוט התאהבתי במקום. באותו הרגע החלטתי עם עצמי שכאן אני הולך לגור כשאעלה לישראל. את השיר 'Locations' כתבתי בקיץ שעבר, בביקור האחרון שלי שם לפני שעליתי, והוא מספר על החוויה שלי בארץ, ובחדרה בכללי, ועל הרצון לקבוע פה שורשים".
בדיחות על יהודים
מגיל צעיר היה לו חיבור למוזיקה. בתקופת התיכון כבר החל להופיע במועדונים ובאירועים. "רוב השירים שלי מספרים את הסיפור שלי – הזהות היהודית, החיבור לישראל, ההתמודדות עם האנטישמיות ועוד". דרך שיתופי פעולה עם אמנים ישראלים מקומיים, ווסטסייד מקווה "לשבור סטיגמות וסטריאוטיפים בדרך שלי".
חלק מהקליפים הוא צילם באתרים ידועים בארץ, בהם הכותל המערבי, שוק מחנה יהודה והעיר העתיקה בירושלים. בקליפים ניתן למצוא הרבה דגלי ישראל וגם משקאות כמו ערק וקוואס (משקה מחיטה ושעורה שפופולרי מאוד בקרב העולים מברה"מ לשעבר).
"כשהייתי בגן לא הוזמנתי לימי הולדת בגלל שאני יהודי. בתיכון ובקולג' הייתי שומע הרבה הערות ובדיחות על יהודים, וגם הייתי צריך להתמודד עם הרבה דעות שליליות על ישראל מכל מיני סטודנטים"
בין מקורות ההשראה שלו טופאק, בוב מארלי וגם אמנים ישראלים כמו עפרה חזה, חיים משה, עדן דרסו והרכב האחיות התימניות A-WA שווסטסייד פשוט מעריץ. "היפ-הופ זה ז'אנר שמאז ומעולם נותן קול למאבקים חברתיים, ואני משתמש בזה גם כדי להעביר את המסרים שלי נגד אנטישמיות אבל גם כדי לחגוג את התרבות היהודית שלי".
סבלת מאנטישמיות במהלך חייך?
"כן, הרבה. זה משהו שחוויתי כל חיי. ההורים שלי ידעו שאצטרך להתמודד עם זה והכינו אותי ואת האחים שלי לזה מגיל צעיר. כשהייתי בגן לא הוזמנתי לימי הולדת בגלל שאני יהודי. בתיכון ובקולג' הייתי שומע הרבה הערות ובדיחות על יהודים, וגם הייתי צריך להתמודד עם הרבה דעות שליליות על ישראל מכל מיני סטודנטים. כשאני שומע את הדברים האלה אני תמיד אומר משהו בחזרה, אבל לא במטרה שזה ישנה את הדעה של אותו אדם, כי זה תהליך קצת יותר מורכב מזה, אלא יותר כדי שאותם אנשים יידעו שאם הם אומרים משהו אנטישמי – תהיה לזה תגובה. לא ניתן לאף אחד לגרום לנו להתבייש ביהדות שלנו ובמי שאנחנו".
אתה מגדיר את עצמך אמן מחאה?
"לא הייתי ממש מגדיר את עצמי כאמן או זמר בעל אג'נדה פוליטית כזאת או אחרת. אני משתמש במוזיקה ממקום שאני יכול לתת יותר ייצוג לסיפור האישי שלי ולאנשים שחולקים איתי את אותה תרבות. אני חושב שכיהודי וכשחור חשוב שיהיה לאנשים שבאים מרקע זהה מישהו שהם יכולים להזדהות איתו".
אתה מזכיר בשירים את בני העדה האתיופית. אתה רואה דמיון בינם לאפרו-אמריקנים?
"אני מחשיב את עצמי אדם שחור וגאה, ואני שמח לראות אחדות בין אנשים שהגיעו מיבשת אפריקה, לא משנה איפה בעולם. אנחנו צריכים להכיר בשונות ובגיוון בינינו וגם לראות את הקשר בינינו כאנשים שחורים שצריכים להיות גאים במי שאנחנו, באיפה שהגענו ובמורשת שלנו".
עם איזה זמר ישראלי היית רוצה לשיר?
"הייתי רוצה מאוד לשתף פעולה עם בר צברי. הוא זמר ואמן מדהים וגם הוא מחדרה. אני מאוד מתחבר לסגנון המוזיקה שלו ואשמח לשתף איתו פעולה בעתיד בדרך כלשהי".
מה התוכניות והחלומות שלך לעתיד בישראל?
"מלבד קריירת המוזיקה שאני מפתח בארץ, החלום שלי זה להמשיך לפעול וליצור בחלל התרבותי במטרה לבנות גשר בין יהודים בישראל ליהודי התפוצות, ולפעול למען ההסברה הישראלית בשיתוף ארגונים ציוניים שונים. זו חלק מהסיבה שעליתי לישראל. אני חושב שזה סופר-חשוב שהאומה שלנו תישאר מאוחדת, ואנחנו צריכים למצוא את הדרך לחזק את הקשר עם יהודי אמריקה ועם התרבויות השונות, כדי שיהודי ארה"ב ירגישו חיבור עמוק יותר למולדת שלהם".
"החלום שלי זה להמשיך לפעול וליצור בחלל התרבותי במטרה לבנות גשר בין יהודים בישראל ליהודי התפוצות, ולפעול למען ההסברה הישראלית בשיתוף ארגונים ציוניים שונים. זו חלק מהסיבה שעליתי לישראל"
ויש לו עוד תוכנית מגירה שהוא בודק להמשך: שירות בצה"ל. "אחי הגדול, דימיטרי, היה לוחם בגבעתי ששירת בצה"ל כחייל בודד, והוא מתאר את זה כחוויה מאוד מעצימה שתרמה לו המון כבן אדם. זה משהו שאני לגמרי פתוח אליו, ואני כרגע בודק את האפשרויות שלי כדי לראות איך גם בגיל שלי, אני יכול לתרום חזרה למדינת ישראל דרך שירות צבאי".
הרב יהושע פס, מייסד ומנכ"ל "נפש בנפש", אמר כי "במהלך שני העשורים האחרונים הארגון שלנו העלה ארצה מעל ל-75 אלף עולים מצפון אמריקה, תוך יצירת ופיתוח יוזמות שונות ומגוונות לשילובם המיטבי בחברה הישראלית. מרגש לקבל לחיק המדינה עולה צעיר שפועל רבות לחיזוק הזהות היהודית בקרב יהודי התפוצות וישראלים כאחד, באמצעות כוחה המאחד של המוזיקה. אנחנו צופים כי הקיץ הקרוב יביא מעל לאלפיים עולים חדשים ארצה, במטרה להקים כאן את ביתם ולחזק את מדינת ישראל ואת עתידה כביתו של העם היהודי".
