ביום שישי לפני 26 שנים מצאתי עצמי בוויכוח קשה עם רעייתי, אילת, סביב ידיעה שפורסמה בעיתון "כל העיר", והעלתה חשדות לפגיעות מיניות מצד הרב זאב קופולוביץ', מי שהיה ראש ישיבת נתיב מאיר. מנגנון ההכחשה שבי נכנס לפעולה. "לא יכול להיות!" טענתי בכעס. ומניתי את שבחיו הרבים שהכרתי מחבריי - תלמידיו שהעריצו אותו. "נכון", ענתה אילת. "אך לא שמעת נפגע אחד!" כאשר במהלך השנים התוודעתי לאחד מהנפגעים, החל בי מהפך משמעותי.
טענה נוספת שתשוב ותישמע בכל פעם יעלה חשד לפגיעה אפשרית מצד בעל סמכות, נשמעה גם אז, לפני 26 שנים: "לתלמידים שדיברו עם הכתב, יש אינטרס מובהק גנד הרב". הסיבה למנגנון ההכחשה הזה היא שמדובר בעובדות שקשה לעכל ולהכיל. הנפש רועדת מפחד פנימי וקיומי. רעידת אדמה פנימית מתחוללת כשהתום מתנפץ ועימה "אמונת החכמים" שמרבים לחנך לאורה – שהיא גם אמונה בתורה ובה'.
לאחר פרסום הכתבה החלה המשטרה לחקור, וכך החל המשפט נגד הרב קופולוביץ'. שלוש שנים לאחר התפוצצות הפרשה, כשאילת עבדה כפסיכולוגית של בנות השירות הלאומי, היא פגשה בנות שחוו ניצול מיני, וזה הביא אותה לכתוב מאמר קצר שהתפרסם אז בעיתון "הצופה". היא כתבה נגד מצעד הרבנים שהגנו על הרב קופולוביץ' בזמן המשפט, כאשר דיברו בזכותו ובזכות עשייתו החינוכית המבורכת. והיא שאלה: "מי מגן על הנפגעים ועל משפחותיהם?"
2 צפייה בגלריה
הרב צבי טאו. אמירה שמדובר ב"עלילת דם" רק מחזקת את המחשבה שאכן היו הדברים מעולם
(צילום: עמית שאבי)
מי שמכיר את הנפגעים מקרוב יודע עד כמה הפגיעות שחוו טלטלו את נפשם ונשמתם הצעירה. עולמם של הנפגעים קרס, וגדולי הרבנים בציבור הדתי-לאומי הפנו להם כתף קרה. המנגנונים מוכרים: הכחשה, כאמור – "זה לא היה! לא יכול להיות"; ביצור העמדה – "מדובר באדם גדול שכל מעשיו חסד ואמת"; השמצת הקורבנות – "יש כאן אינטרס מובהק נגד אותו אדם בגלל השפעתו/ דעותיו/ מאמריו וכולי"; החלשת הקורבנות – "מדובר באנשים/ נשים עם בעיות נפשיות, רודפי פרסום ותקשורת".
איש לא רצה לשמוע אותן
2 צפייה בגלריה
הרב מוטי אלון. גם במקרה שלו, תלמידיו הרבים בחרו במנגנון ההכחשה
(צילום: נועם מוסקוביץ')
מספר שנים לאחר שהתפוצצה פרשת הרב קופולוביץ', ניגשה אליי תלמידה ושיתפה אותי כי רב מסוים בעיר מגוריה פגע בה מינית. הפניתי אותה לשיחה ראשונית עם אילת. לאחר זמן, שמענו מחברים שפגשנו על חברה שלהם, שנפגעה מאותו רב. הידיעה שמדובר בשתי נשים שלא מכירות זו את זו ויש ביניהן הפרש של מספר שנים, חיזקה את ההבנה שמדובר ברב שעדיין יכול לפגוע בתלמידות נוספות, בשל מעמדו במדרשה נחשבת לסטודנטיות. לאילת הצטרפו פרופ' חנה קהת והרבנית מלכה פיוטרקובסקי, שניגשו למוסד שבו לימד אותו רב והגישו תלונה נגדו. המוסד ערך בירור, הקים ועדה ששמעה את הנפגעות, ואותו רב הושעה מתפקידו.
בתקופת הגשת התלונה נגד אותו ראש מדרשה, שלוש המתלוננות נגדו – מלכה, חנה ואילת – חוו השפלות קשות בידי חבריו הרבנים והפרופסורים, שדרשו מהן להתנצל על הכפשת שמו ולחזור בהן מהתלונה. לולא התערבותו של הרב שלמה פישר זצ"ל, אביה של פרופ' קהת, ספק אם קולן של הנפגעות היה מושמע בפני הוועדה של אותו מוסד. הרב פישר נדרש לעניין דווקא על ידי חבריו הרבנים של אותו רב, שניסו לגייס את הרב פישר נגד חנה בתו. בתחילה צידד הרב פישר באותם רבנים, אך לאחר ששמע את אחת המתלוננות, הוציא מכתב שקבע כי אסור לאותו רב מדרשה לעסוק בהוראה לנשים.
אין לתאר את הכוחות הנפשיים הנדרשים לנפגעים כדי להתלונן נגד אדם שהיה להם מקור סמכות, האמינו לו וראו בו אדם נאצל. החשש מהצורך לעמוד בחקירה מול האדם הפוגע הוא כה עצום וטראומתי, ולכן יש הימנעות מתלונות במסגרת ממסדית
גם במקרה זה הושמעה הטענה מצד הרב הפוגע והמגינים עליו ועל שמו כי יש לנפגעות ולמתלוננות אינטרס מובהק נגדו. בוודאות גמורה אני כותב כאן שרצון הנפגעות היה שהפוגע יקבל אחריות על מעשיו ויבקש מהן סליחה – וכמובן, אם הוא עדיין יכול לסכן תלמידות, שיסיים את תפקידו, ללא כל הד ציבורי ותקשורתי: התנצלות – ועזיבה בשקט. התקשורת הייתה מוצא אחרון וברירת מחדל, לאחר שהפוגע סירב לסיים את הסיפור בהתנצלות ועזיבה שקטה.
לאחר אותה תלונה החל להירקם ולהיבנות פורום תקנה, גוף של משפטנים, רבנים ורבניות יחד עם אנשי ונשות טיפול פסיכולוגי. פורום זה איפשר למתלוננים ולמתלוננות להשמיע את כאבם וסיפור פגיעתן ללא עמידה מול חקירת משטרה, דבר שהיה מוביל בהמשך לעימות עם הרב הפוגע או הרבנית שנחשדו בפגיעה.
"לשון הרע" מול "לא תעמוד על דם רעך"
אין לשער ולתאר את הכוחות הנפשיים הנדרשים לנפגעים כדי להתלונן נגד אדם שהיה להם מקור סמכות, שהאמינו לו וראו בו אדם נאצל. החשש מהצורך לעמוד בחקירה מול האדם הפוגע הוא כה עצום וטראומתי, ולכן יש הימנעות מתלונות במסגרת ממסדית. יתר על כן, במקרים רבים יש הימנעות משיתוף של חברים ובני משפחה, כיוון שיש חשש תמידי שיאמינו לבעל הסמכות והמעמד.
גופים ומסגרות של תיקון בתחום הפגיעה, שקמו לאורך השנים, נותנים מקום לנפגעים ונפגעות להשמיע את סיפור חייהם. עצם קיומם מסייע לנו כחברה להתבגר ולמנוע את הפגיעות הבאות.
נחמה תאנה ומשפחתה נגד הרב טאו
(צילום: נדב אבס)
בהקמת פורום תקנה הייתה מגמה לסייע לנפגעות ונפגעים מכל גוני הציבור הדתי-לאומי. לשם כך הוזמנו להתנדב בפורום רבנים מישיבות מהזרם החרד"לי. באחד מהדיונים הראשוניים של הקמת הפורום, תמה רב עיר כיצד מתמודדים עם איסור לשון הרע. הרב אהרן ליכטנשטיין טען נגדו: "כיצד כרב עיר תפעל מול אדם שמרעיל את מקורות המים בעירך?" – והוכיח הלכתית שדין לשון הרע לא רלוונטי במציאות כואבת של פגיעה מינית מצד בעל סמכות.
איך עושים תשובה?
גם בסיפור הפגיעה של הרב מוטי אלון הציבור התנהל עם אותם מנגנונים. תלמידיו ותלמידותיו הרבים בחרו במנגנון ההכחשה: "לא יכול להיות, מדובר באדם שפועל ועושה חסד רב, בין השאר עם משפחות שכולות" (עובדות נכונות), או "יש כאן אינטרס מובהק של פורום תקנה ובעיקר של רבנים מסוימים בתוכו, שמקנאים בהצלחתו המטאורית של הרב אלון", וכהנה טענות דומות. גם כאן, היציאה לתקשורת הייתה בלית ברירה, והתבררה לצערנו הרב כמאוחרת מדי.
מתלוננת שנייה נגד הרב טאו בריאיון: הלכתי למשטרה בזמן אמת
(צילום: משי בן עמי)
טענה נוספת שנשמעה מפי רבנים שתמכו ברב אלון היא שוודאי הוא עשה תשובה – לכן יש למחול לו ולעבור הלאה. בטענה זו נשכחו הלכות יסוד מהלכות תשובה – כיצד עושים תשובה, ובאיזה אופן עומדים בפני הנפגע או הנפגעת ומבקשים את סליחתם. גישתם של אלה חזרה על אותה טעות הרסנית כלפי הנפגעים והנפגעות, שגם כך חשים מוחלשים מול אותם בעלי סמכות. הכאב שלהם התעצם כאשר החליטו עבורם שאותו רב או רבנית שפגעו בהם עשו תשובה.
אותם מנגנונים שראינו כולנו בסיפורו של הרב אלון, כדוגמה, שבים ופועלים בכל מקרה של פגיעה, ולא משנה באיזה מגזר מדובר. כך במקרים של הנשיא לשעבר משה קצב, יהודה משי זהב שהקים את זק"א, הסופר הנערץ חיים ולדר, הרב עזרא שיינברג וכן מטפלים ופסיכולוגים במגזר הדתי החילוני.
מחנכי אמת לא חוששים מתלמידים ביקורתיים
ברור ומובן שמשפחתו וחבריו הקרובים של הפוגע – גם אם יודעים בוודאות שרבם, אביהם, בנם, חתנם או תלמידם פגע וניצל מינית את סמכותו ומעמדו – יבחרו להמשיך להיות ולחיות לצידו. ודאי אלו שחוששים שאמונתם תקרוס אם יערערו או יהרהרו אחר האדם הפוגע.
דברי הרב אלי סדן על פרשת הרב טאו. לא תמך בנפגעות
אחד הדברים שלמדתי וראיתי במו עיניי הוא משבר אמון והתרחקות מאורח חיים דתי של נפגעים ונפגעות, ושל חבריהם ובני משפחתם הקרובה. בעיקר ראיתי התרחקות מאורח חיים דתי של תלמידים ותלמידות שרבותיהם המשיכו לצדד ולתמוך בפוגעים, גם לאחר שהיה ברור ללא צל ספק שמדובר באדם פוגע.
לשבחו של הרב עמיאל שטרנברג, ראש ישיבת הר המור, אזכיר כי לאחר שהרב טאו שלל את מציאות הפגיעה של חיים ולדר, פורסמה התנגדותו לדברי הרב טאו, והוא הוסיף ואמר: אנחנו לא רוצים תלמידים בוקים. יש גבול להכחשת העובדות והעדויות.
עוד לא מאוחר. ישנה אפשרות נוספת מצד רבנים המקורבים לרב טאו – שיעודדו אותו לבקש סליחה מהמתלוננות. בקשת סליחה תשדר מסר לכלל הנפגעות והנפגעים במגזר החרדי-לאומי: אנחנו רוצים לתקן עוול שנמשך עשרות שנים
מחנכי אמת לא חוששים מתלמידים ומתלמידות חושבים, חוקרים, שואלים, תוהים וביקורתיים. כאן המקום לפנות לרב אלי סדן ולאנשים נוספים שמיהרו להגן על הרב טאו בפרשה. האמירות של רבנים ושל אנשי חינוך לתלמידיהם ולתלמידותיהם, כי "מדובר בעלילת דם", הן בעלות נזק חינוכי ואמוני עצום, שאת השפעותיו נראה רק בשנים הבאות (כפי שלמדנו וראינו לאחר הגירוש מגוש קטיף).
אנחנו מצפים מרבנים, מנהיגי קהילה ואנשי חינוך לתמוך בנפגעות. במציאות שבה מסיבות שונות אין להם יכולת לתמוך בהן, עדיפה שתיקה. אני מניח כי גם אותם רבנים ומחנכים שמבקשים למחוק את היכולת של תלמידיהם לברר, לחשוב ולהכריע עבור עצמם, פועלים על פי אותם מנגנונים שהזכרתי לעייל. אך הניסיון מראה כי הנזק החינוכי בעמדתם זו, הוא עצום.
לא מדובר בעוד סופר נערץ, מטפל מוכשר או נשיא מדינת ישראל; מדובר ברב גדול, מגדלור של הדור, צינור האמת לתורת הרב קוק – הראי"ה והרצי"ה; אידיאולוגיה שהצמיחה גני ילדים, תלמודי תורה, בתי ספר, ישיבות קטנות ותיכוניות, אולפנות, מכינות וישיבות גבוהות. החשש שהאדמה רועדת תחת כל אלה, גדול ורב. אבל תוצאותיו החינוכיות של פחד שמוביל להכחשה, לזיוף ולבריחה מהאמת - הן הרסניות.
עוד לא מאוחר. ישנה אפשרות נוספת ואידיאלית מצד רבנים המקורבים לרב טאו – שיעודדו אותו לבקש סליחה מהנשים שהתלוננו נגדו. בקשת סליחה מהנפגעות תשדר מסר לכלל הנפגעות והנפגעים במגזר החרדי-לאומי: אנחנו רוצים לתקן עוול שנמשך עשרות שנים. אנחנו בוחרים להיות בצד ששואף ופועל כדי ליצור במדינת ישראל חברה בריאה, נקייה וטובה יותר.
- הרב שאול וידר הוא ר"מ (רב-מחנך) במדרשת לינדנבאום, מלמד בישיבת מחניים וביבליותרפיסט
