שלום לכם, חברות וחברי הקהילה. שמי מינדי, ואני מאוד מתרגשת לעמוד כאן מולכם, כאישה דתייה, כבת אדם, ובעיקרון, כאמא.
היום, י"ב סיוון, 1 ביוני, מצעד הגאווה בירושלים. יחד עם המעמד הקולקטיבי המרגש הזה אני רוצה לציין מעמד אישי ומרגש שיקרה בעזרת ה' בסוף החודש – ב-30.6 יסיים בני, רועי, את שנת הלימודים של כיתה ג' בבית הספר שבו למד ארבע שנים כמתוכנן, יחד עם הכיתה שלו, יחד עם החברים שלו, ולאחר מאבק גדול.
לפני מספר חודשים, ביולי שעבר, משפחתי ואני נאלצנו לצאת למסע להגן על הקטנצ'יק שלנו, ילד בן שמונה, ילד חברתי, ילד מחונן, ילד חמוד... וילד טרנס. נדמה היה שחלקים מהעולם לא הצליחו ליישב את שתי הזהויות שלו – היותו טרנס, והיותו דתי. היו מי שביקשו לנדות אותו מהקהילה ולהרחיק אותו מבית הספר.
הצלחנו, בסיוע של ארגון חברותא, עורך דין מיכאל ספרד ועוד רבות ורבים שעזרו לנו, לשמור עליו, לשמור על מסגרת החיים שלו, ולאפשר לו לסיים את שנת הלימודים כמתוכנן.
כאמא, כל מה שאני רואה לנגד עיניי זו טובת בני. הבטחתי לעצמי מהרגע הראשון שבו הילד שיתף אותי שהוא טרנס, שאעשה הכול כדי לשמור על הילד שלי – אלחם למענו, אגן עליו ואדאג לשמור עליו עטוף וקרוב לעולם היהודי, וספציפית לעולם הדתי.
ועוד – אני מבטיחה לא רק לעצמי, אלא גם לילד שלי, שיש לי את כל הכוח בעולם עבור התפקיד הזה, לעזור לו להמשיך ולגדול לאדם המדהים ומעורר ההשראה שהוא כבר הפך להיות.
הרבה פחדים ליוו אותי במשך התהליך, אבל החשש המפחיד ביותר היה שמישהו יפגע בילד שלי בבית הספר. לשמחתי, לאורך הדרך הגיעו חיזוקים מפתיעים והרגשנו שהרוב שימש סביבה מחזקת ובטוחה.
בראש ובראשונה, מהילדים והילדות שלומדים עם רועי בבית הספר כבר ארבע שנים. עבורם, שום דבר לא השתנה! בטבעיות ובאהבה ללא גבולות הם קיבלו את רועי כמו שהוא. הם שאלו את השאלות החשובות: הוא חבר טוב? הוא תומך? הוא עוזר כשצריך?
ולפי רועי הם שאלו אפילו שאלות חשובות יותר: יש לו משחק חדש? יש לו ממתקים? והכי חשוב: האם הוא מוכן לשתף את הממתקים איתנו? זה הכול.
מבלי שידעו, הם נתנו לרועי ולי כוחות עצומים. בטבעיות פעולתם - בתום ובטוהר, ביטאו ערכים מהותיים שעליהם מושתתת היהדות – קבלה והכלה, וכבוד לכל בן אדם שנברא בצלם אלוקים.
בפרק ג' בפרקי אבות, רבי עקיבא הדגיש את הערך הזה ואמר: "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם". אנחנו יודעים שכל בן אדם נברא בצלם אלוקים, ועלינו להתייחס לכולם עם הכבוד הנדרש.
בשבועות קראתי מאמר של הרב ד"ר כתריאל ברנדר, מרשת מוסדות החינוך "אור תורה סטון", שבו הוא מדגיש את אותו הערך של קבלה. הוא כתב במפורט שהקהילה הדתית צריכה לקבל את הלהט"בים כמו שהם. למה? "כי התורה שייכת גם להם כמו שהיא שייכת לנו". ועל התורה אני רוצה לדבר עכשיו. על עולם התורה של בני ביקשתי להגן.
ביקשתי להגן ולשמור על עולם התורה בגלל כל הערכים המפורטים בתורה, שבהם גדלתי ולאורם אני מגדלת את הילדים שלי. לדוגמה, הערך של צדק חברתי, אותו הערך שאברהם מסמל כאשר הוא ניסה להציל את אנשי סדום. זה אותו הערך שמזכיר לנו קבלה של הגר: "כי גרים הייתם בארץ מצרים". זה אותו הערך שרועי סימל כאשר אמר לי אחרי הניצחון בבית המשפט: "תחשבי על עוד ילדים טרנסים, עשינו משהו טוב גם להם".
לבני רועי, שיודע ומבין שהוא ילד דתי, וגם יודע שהוא ילד טרנס, הזהויות שלו אינן סותרות. עבורו, גם אני לא אוותר על אף אחד מהזהויות שלו!
לשמחתי, לאורך הדרך זכיתי לקבל תמיכה גם מרבנים שהתחייבו ללוות את רועי ואת עלייתו לתורה בבר מצווה שתהיה לו, ולדאוג לשיעורי העשרה דתיים. אני אסירת תודה להם, ואני אסירת תודה על היהדות היפה והמקבלת שבה הם מחזיקים.
בחודשים האחרונים מאז פורסם המקרה שלנו, אני מקבלת גם מכתבים תומכים מנשות ואנשי דת, וגם מכתבים מבנות ובני הקהילה שמחזקים ומשתפים במורכבויות החיים שלהם. לכם, בנות ובני הקהילה, שסובלות מניכור או מאבק מבית, אני רוצה להגיד: אתם לא לבד! יש מעגלי תמיכה נהדרים, אותם נוכחתי לפגוש ולהכיר כשנזקקנו אנחנו לסיוע. ישנם ארגונים שמלווים בחסד. תזכרו שאתם לא לבד.
ולסיום, אני רוצה להודות למספר אנשים. תודה לארגון חברותא שעזר לרועי ולכולנו במשך הדרך הארוכה. תודה לעורך דין מיכאל ספרד וכל הצוות המקסים שייצג אותנו. והכי חשוב, לשלושת הילדים שלי – תודה. זכיתי להיות האמא שלכם. אני זוכה לגדל אתכם פה בארץ ישראל. זכיתי ללמוד מכל אחד מכם כל יום ויום. תודה.
- הנאום נאמר במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים, שנערך ביום ה', 1 ביוני 2023