שמו את המחלוקות הפוליטיות בצד: זה היה השבוע שבו יהודי התפוצות תמכו בישראל בלי סייגים ובלי פחד. הקהילות הגדולות ביותר בארצות הברית ובצרפת הפגינו נוכחות רבה ברחובות, וגם בקהילות קטנות יותר נרשמו שורה של אירועי הזדהות ותמיכה במרכזים יהודיים ובבתי הכנסת.
האירוע הגדול ביותר התרחש מול בניין האו"ם בניו יורק, שם כ-30 אלף בני אדם התאספו לעצרת תמיכה בישראל, שאורגנה על ידי הפדרציה היהודית של ניו יורק (UJA) וארגון הבת ה-JCRC. בין הנואמים באירוע היו מושלת מדינת ניו יורק קתי הוקול וראש העיר אריק אדמס. "אנחנו צריכים להשמיד את חמאס", אמר ראש העיר מעל הבמה.
אירועים גדולים נוספים נרשמו גם בפריז, בטורונטו, בבואנוס איירס וגם בקהילות קטנות יותר כמו בפורטו בפורטוגל, בסידני באוסטרליה ובמקומות נוספים.
4 צפייה בגלריה
הרב משה סבג בנאום תמיכה בישראל בבית הכנסת הגדול בפריז, צרפת
(צילום: Thomas Samson / AFP)
הפעילות וההתגייסות בקהילות התבטאו לא רק בעצרות תמיכה אלא גם בהעברת משאבים וציוד ללוחמי צה"ל ולנפגעים בעורף. בתוך מספר ימים ספורים נאספו סכומי כסף עצומים למטרות האלה, וקמפיינים נוספים נמצאים בתהליכי גיוס כספים.
לגלי התמיכה הצטרפו סלבס יהודים מרחבי העולם, דוגמת ג'רי סיינפלד, שרה סילברמן, איימי שומר, סשה ברון כהן ואפילו יהודים שפחות מתבטאים פוליטית בימים רגילים כמו מארק צוקרברג.
עשרה חודשים של התרחקות
אז מה כל זה אומר? מתברר כי ה-DNA היהודי, אותו אחד שגרם כמעט לכל ישראלי השבוע לחשוב איך הוא יכול לתרום ולהשתתף במאמץ המלחמתי נגד אלה שבאים עלינו לכלותנו, הוא חוצה יבשות. יהודים בתפוצות התחברו שוב לזהות הפנימית שלהם, ומצאו שכאשר יש איום על העם היהודי או על מדינת ישראל, הם מתייצבים לצידה בלי סייגים ובלי תנאים.
היחסים עם יהודי התפוצות ידעו הרבה עליות ומורדות. אין ספק שהרכב הממשלה, כולל האמירות הקיצוניות והניסיונות שלה לבצע שינויים דרמטיים במערכת המשפט, אותה מערכת שזוכה לאהדה והערכה בעולם, פגעו בצורה קשה ביחסי ישראל-תפוצות. בקהילות שונות סירבו לפגוש את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ותקריות לא נעימות נרשמו גם במהלך ביקוריו של השר האמון על הנושא, שר התפוצות עמיחי שיקלי.
הגדילו לעשות שרים וחברי כנסת שקראו לבחון מחדש את היחסים עם ארה"ב, והעבירו ביקורת קשה על ביידן, הנשיא שבו בחרו רוב יהודי ארה"ב. גם ההליכה לכיוון יהדות אורתודוקסית נוקשה יותר, בלי פתיחות לזרמים אחרים שפופולריים בארה"ב, גרמה להתרחקות נוספת מהקהילה היהודית הגדולה בעולם.
אפילו ביקוריו בחו"ל של "ראש ממשלת היהודים", כפי שהוגדר בעבר בנימין נתניהו, לא היוו גשר לתפוצות, לאחר שמרביתם לוו בהפגנות גדולות של מתנגדי הרפורמה, וגרמו לרבים מיהודי הקהילות להתרחק מהביקור או להצטרף למפגינים בדרישה לא לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. מלבד הרפורמה השנויה במחלוקת, עדיין עומדות מחלוקות רבות עם יהודי התפוצות, בעיקר על רקע ניסיונות לתיקון חוק השבות, מתווה הכותל וסוגיות הגיור.
דרוש: "חוזה חדש" עם יהודי התפוצות
כמו שרבים מהישראלים שמו בצד את המחלוקות והתגייסו מיד לצבא או לתמיכה בעורף, כך גם יהודי התפוצות "שכחו" מיד את כל המחלוקות ועמדו לצד ישראל. כאשר מגיעים למלחמת קיום וכאשר אזרחים ישראלים נטבחו בביתם, כל הסוגיות האלה נראות פתאום הרבה פחות חשובות. יהודי התפוצות התחברו מחדש לאתוס שעליו הוקמה מדינת היהודים והוכיחו מחדש את כוחם, לא רק בתמיכה ברחובות, אלא גם במשאבים, ואולי עוד יותר חשוב – בתמיכה פוליטית רחבה ולחץ על הממשלות המקומיות, שנכון לעכשיו נותנות לישראל יד חופשית לטפל באיום מעזה.
לאן כל זה ממשיך מכאן? אולי ברוח "חוזה חדש" שעליו דיברו בחודשים האחרונים ישראלים רבים, אנחנו צריכים להבין שיהודי התפוצות הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. הם עומדים לצידנו בעת צרה, מגויסים ועוזרים ככל האפשר. אנחנו, מצידנו, צריכים להפסיק להתייחס אליהם לפעמים בתור כספומט, לכבד את העמדות שלהם, להקשיב להם, לחבק אותם ולתת להם הרגשה שפה זה גם הבית שלהם. אפשר גם להתווכח, כמובן, אפשר שיהיו מחלוקות ואפשר שלא נסכים על הכול, כמו במשפחות הכי טובות. אבל השבוע האחרון הוכיח שוב: אנחנו אחים – וכדאי שלא נשכח את זה, גם בימי שלום.
