קשה עד בלתי אפשרי למצוא מפלט בג'ונגל האורבני הסואן שהוא ניו יורק. לכן כל כך מפתיע שדווקא בלב מנהטן מסתתרת לה ממלכה קסומה שמאפשרת לחזור בזמן ולהרגיש לכמה רגעים כמו הגרסה היהודית של נסיכת דיסני שמשוטטת לה בין מדפי ספרים עתיקים ושנדלירים אימתניים. בין מיליוני הספרים ששוכנים בספרייה הציבורית של ניו יורק בשדרה החמישית יש חטיבה שלמה שמוקדשת לספרות יהודית: חטיבת "דורות" מתגאה בלמעלה מ-250 אלף כתבים יהודיים מכל רחבי העולם, כשהמוקדמים ביותר מתוארכים למאה ה-13. במלאת 125 שנים להיווסדה של החטיבה, קיבלנו הצצה נדירה לכמה פנינים מהאוסף.
אבל לפני כן, קשה להתעלם מהתפאורה: המבנה המרכזי של הספרייה יפהפה מבפנים לא פחות מאשר מבחוץ. לא סתם הוא כיכב בכל כך הרבה סדרות וסרטים כמו "ארוחת בוקר אצל טיפאני", "טד", "ספיידרמן", "היום שאחרי מחר" ו"סקס והעיר הגדולה". האדריכלים המקוריים של המבנה, ג'ון מרבן קארה ותומס הייסטינגס, עיצבו עבורו במיוחד גם את השולחנות, הכיסאות, הנברשות, גילופי העץ – אפילו את פחי האשפה. כולם נשמרו ללא רבב ומשמשים את הבאים לכאן גם היום. החלק החיצוני של המבנה בנוי משיש ורמונט משובח עד כדי כך שלמעלה מ-65% מהאבן שנחצבה במיוחד פשוט לא עמדה בסטנדרט של האדריכלים. האבן שנדחתה מצאה את עצמה בסוף בבניינים אייקוניים אחרים כמו בית הספר לרפואה של אוניבריסטת הרווארד. פסלי האריות המפורסמים בכניסה משיש ורוד, אגב, יצירתו של הפסל הנודע אדוארד קלארק פוטר, זכו לכינויים רבים ושונים לאורך השנים – אבל מה שתפס ביותר הוא "סבלנות" ו"אומץ".
המבנה המרכזי של הספרייה יפהפה מבפנים לא פחות מאשר מבחוץ. לא סתם הוא כיכב בכל כך הרבה סדרות וסרטים כמו "ארוחת בוקר אצל טיפאני", "טד", "ספיידרמן", "היום שאחרי מחר" ו"סקס והעיר הגדולה"
בתחילת דרכו הבניין הואר וחומם על ידי פחם, ויצר יותר מ-20 טון אפר שהיה צריך להוביל החוצה מדי יום. החורף של שנת 1929 היה התקופה העמוסה ביותר בתולדות הספרייה: מדי יום בין 800 לאלף אנשים צבאו על חדר הקריאה הראשי. היום העמוס ביותר היה 30 בדצמבר באותה שנה, אז הושאלו כ-8,939 ספרים בפחות מ-24 שעות.
בנובמבר 1897, שנתיים לאחר פתיחת הספרייה, נחנך גם האגף היהודי שלה, אחרי שהבנקאי והפילנתרופ יעקב שיף תרם 10,000 דולרים לטובת רכישת "ספרות שמית" ושכירת אוצר במשרה מלאה שיטפל באוסף.
"הג'וב הטוב בעולם"
היום ממשיכה את השושלת הזאת האוצרת ד"ר לודמילה שולוחובה, שמצהירה ש"יש לי כנראה את הג'וב הכי טוב בעולם. כל פעם שאני מגיעה לספרייה בבוקר ונכנסת למשרד שבו ישב פעם אליעזר בן-יהודה, אני מרגישה כל כך בת מזל. כבוד גדול להיות חלק מההיסטוריה הזאת", היא אומרת בתמהיל של עברית, יידיש ואנגלית.
שולוחובה האוקראינית נכנסה לתפקיד בשנת 2020, לאחר 16 שנות עבודה כספרנית במכון YIVO למחקר יהודי. "יש לי שורשים יהודיים, גדלתי באווירה יהודית מאוד ותמיד התעניינתי במסורת. העבודה הזאת מאפשרת לי לשלב את שתי האהבות האלה", היא אומרת ומצביעה על תרגום לעברית של אופרה של מוצרט משנת 1792.
מרכז המחקר של החטיבה הפך לאורך השנים למוקד עלייה לרגל עבור חוקרים יהודים מכל רחבי העולם, ומכל תחום: החל מחקר הקשר שבין יהודים לשוקולד ועד להיסטוריה של נשים יהודיות בתיאטרון. אותו בן-יהודה, למשל – שהשנה ציינו מאה שנה למותו – השלים כאן את העבודה שלו על המילון העברי הראשון. הוא נמלט מהשלטון העות'מאני בארץ ישראל כי חשש שמפעל חייו ירד לטמיון, ומצא בספרייה מקלט מוגן. הוא נחשב לאגדה עוד בחייו, ולא סתם הרימו לכבודו כאן נשף חגיגי.
להלן כמה מהפריטים הנדירים ביותר שאפשר למצוא בספרייה היהודית:
1. ההזמנה למסיבת הפרידה מבן-יהודה, שהיה לאחד החוקרים העמיתים המפורסמים בהיסטוריה של הספרייה. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא הגיע לכאן כדי להמשיך את עבודתו על המילון הראשון של השפה העברית המודרנית, שאותו הביא בסוף לארץ ישראל. האגדה מספרת שבן-יהודה סירב לעזוב את הארץ אבל אשתו הטילה וטו. בן-יהודה היה אז כבר מוכר מאוד והקהילה היהודית בעיר חגגה את בואו, וגם התגייסה לספק את כל צרכיו. בני הזוג התגוררו באזור סמוך לאוניברסיטת קולומביה ובן-יהודה יכול היה להתמסר כל כולו לטובת המשימה.
הארכיון שמר את ההזמנה לארוחת הפרידה ממנו ב-26 בפברואר 1919, הכוללת את כל שמות חברי ועד הספרייה וכן את תפריט האוכל באנגלית ובעברית החדשה.
2. המגזין הציוני-אמריקני "המכבים" הקדיש ב-1918 גיליון שלם לבן-יהודה ובו כתבה של בנו העיתונאי איתמר, שאף שינה את שם משפחתו לבן-אב"י (בן אליעזר בן-יהודה). באחד המאמרים במגזין, "פיגמליון יהודי", מתאר הכותב, ד"ר יואל בלאו, את המפגש האקראי עם בן-יהודה האב בחדר הספרייה. הוא מתאר בהתרגשות את הכריזמה שנשפכה מהאדם הזה עוד לפני שבכלל ידע את זהותו: "לאנשים מעטים ביקום הזה יש כריזמה כמו שלו".
3. אחד מעותקי התנ"ך השומרוני העתיקים ביותר בעולם (כתב יד, 1232). בין היחידים שנשארו עם צורת עיצוב של שמש שנועדה לסמל את הר גריזים ולחגוג את מעמד הברכה והקללה.
4. אוסף ארכיון של סאלה (גרנקארז) קירשנר, נערה מתבגרת ששרדה את השואה במחנות עבודה ושמרה למעלה מ-300 מכתבים שקיבלה מקרובי משפחה וחברים. קירשנר, בת ה-16 אז, לא יכלה להשיב להם אבל שמרה את אוסף המכתבים איתה ולקחה אותו ממחנה אחד לשני. המכתבים כולם בגרמנית על פי הדרישה הנאצית ורובם נכתבו בידי חבריה של קירשנר שלא שרדו. עד היום מגיעות לספרייה קבוצות תלמידים מבתי ספר רבים מרחבי המדינה במיוחד כדי לצפות באוסף, שכולל את התמונה של קירשנר ותלושי המזון היומיים שהוקצבו לה.
5. אוסף חתימות של כל החותמים על מגילת העצמאות הישראלית (1978-1927). החתימות נאספו כולן על ידי הנער העקשן בן ה-16, מיכאל לוין. לקחו לו שלוש שנים לסיים את המלאכה, שבמהלכן רדף אחרי חותמים מכל העולם, גם כאלה שביקשו לשמור על פרופיל נמוך אבל לבסוף נשבו בקסמו של הנער ומסרו לו את חתימתם. בין השאר יש כאן את חתימתו של דוד בן גוריון, יצחק בן צבי, גולדה מאיר, דוד רמז, דוד פנקס, משה שרת, הרצל רוזנבלום, הרב זאב גולד, הרב יצחק מאיר לוין, הרב קלמן כהנא, הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון, אליעזר קפלן, אברהם כצנלסון ופנחס רוזן, בכור-שלום שטרית, אליהו דובקין ועוד.
6. מפת אילוסטרציה מ-1917 שמסמלת את כמות היהודים "בעולם". היא אמנם לא כללה את פולין ורוסיה אבל זה לא הפריע למאיירים להציג את ניו יורק כמרכז העולם היהודי. חוצפה תמיד זוהתה כתכונה היהודית המובהקת ביותר.
7."המדינה היהודית: מאמרים שונים" של אליעזר בן-יהודה (ורשה, 1905) לתמיכה ב"תוכנית אוגנדה" עם חתימתו בהקדשה לחברו, מרדכי אזרחי (קרישבסקי), לימים יו״ר הסתדרות המורים. בן-יהודה תמיד היה ציוני נלהב אבל הייתה תקופה בה תמך בהצעה של הרצל להקמת המדינה היהודית באוגנדה. הביקורת לא איחרה לבוא ובן-יהודה זנח מהר את הרעיון.
8. ״ספר מצוות גדול״ (רומא, 1469-1472) - ה"אינקונבולה" (כתבים שהודפסו ב-55 השנים הראשונות להמצאת הדפוס - ד.א.) העברית הקדומה ביותר המכילה את איורי חיתוכי העץ הקדומים ביותר. האיורים אבסטרקטיים מאוד בגלל הטכניקה המסובכת שכללה חותמות, אבל חוקרים מסכימים שמדובר בסמלי חג סוכות: לולב וערבה שנועדו לקשט את אחד הספרים הנחשקים ביותר בתקופה.
9. גרשום שלום במחסן אופנבך, 1946. חלק מאלבומי תמונות ממחסן אופנבך באזור הכיבוש האמריקאי של גרמניה, 1945-1946. התמונות מראות את הגרמנים שבויי המלחמה מסדרים ומקטלגים את הספרים שבזזו הנאצים והוחזרו על ידי החיילים האמריקאים. החוקר והספרן גרשום שלום היה אחד המומחים שנקרא לעשות סדר בבלאגן.
10. "הצופה בחדשות" (ניו יורק, 1872) - כתב העת העברי הראשון שיצא לאור בארצות הברית. "נדיר מאוד שנייר מגזין כל כך עדין נשמר כך בשלמותו", אומרת ד״ר שולוחובה ששמה על ידיה כפפות מיוחדות רק כדי להציגו.
11. האופרה של מוצרט מתורגמת לעברית ״Metastasio, Pietro, 1698-1782. Betulia Liberata״ (אמסטרדם, 1792). תרגום נדיר של היצירה לעברית, מהתרגומים הראשונים בעולם של אופורות לעברית, מה שמעיד על הפופולאריות העצומה של מוצרט אז.
12. ספר המבקרים עצום-המימדים של הביתן הארצישראלי (״פלסטין היהודית״) ביריד העולמי של ניו יורק (״ספר הזיכרון״, 1939-1940). מכיל חתימות של 7,400 מבקרים, כולל בן גוריון - חתימה שזוהתה במקרה רק שנה שעברה על ידי חוקרת אורחת של הספרייה מישראל, שני אבני. הספר בעצמו הוא כתב יד נדיר בעיצובו של האמן איתמר דוד, מעצב גופן ״דוד״ המיתולוגי.
