"נשמה יתרה" – אוררם אגם
(אוררם אגם)
השאלה הראשונה שבה נתקל המלחין אוֹרְרָם אגם בכל ריאיון, אינה נוגעת בהכרח לאביו – האמן הבינלאומי יעקב אגם – אלא דווקא לשמו יוצא הדופן. אוררם הוא אולי הגבר היחיד בעולם הנושא שם זה. ההסבר לשם הנדיר ילווה, כך מתברר, את הריאיון איתו כולו – כמו גם את המוזיקה העשירה שלו.
"אוררם הוא אכן שם מקורי שנתן לי אבא שלי, יעקב, והוא משקף את מה שרצו לבטא באופן מדויק: אור-רם, אורות גבוהים, אולי נשמה גבוהה ששוכנת בקרבי, כפי שנאמר לי פעמים רבות", הוא מסביר. "אורות גבוהים", הביטוי הניו-אייג'י-קבלי, עוד יחזור פעמים רבות בשיחה. לא רבים יודעים כי בנו של מי שנחשב לאחד מענקי האמנות המודרנית, ממייסדי הזרם הקינטי, מצא את דרכו בחסידות ובקבלה. וגם אם לא נשאר חסיד מן המניין, נשארה בו החסידות. ההשראה היהודית נמצאת באמנות של אוררם אגם, אחד המלחינים הגדולים והבלתי מוכרים שחיים בינינו, והיא נמצאת גם באמנות של אביו המפורסם.
- אנחנו לא הרכוש שלכם: הדיבר החסר, "לא תאנוס"/ פרופ' רוחמה וייס
"הפסלים והאמנות של אבא מושפעים ממחשבה וניצוצות של יהדות", הוא אומר. "אבא הוא בנו של המקובל הרב יהושע גיבשטיין, וגם אמא היא צאצאית ישירה לבעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד, ולגאון מווילנה, מנהיג יהדות ליטא. אבא נחשב לאחד ממייסדי האמנות הקינטית (תנועתית) בעולם, הצבעים והיצירה שלו נמצאים כל העת בתנועה. התנועה הזו מתקשרת באופן ישיר לרעיון ההתהוות, ההבנה שהקדוש ברוך-הוא מחדש בכל רגע את הבריאה, ההכרה שהיא קינטית ואיננה סטטית".
בראיונות שהעניק בעבר סיפר אגם האב על החיבור היהודי המתגלם ביצירותיו בארץ ובעולם. כך למשל, אמר ל-ynet על מזרקת האש והמים המפורסמת שעליה עמל למעלה מעשור: "את לא יכולה לעצור אש או מים זורמים במצב אחד; צבעי הקשת המאירים את העיניים – זו הברכה מהבורא. אלוהים שם את הקשת בשמיים ואמר 'זוהי ברכתי לעולם יותר טוב'. אם תסתכלי עליה, יש לה גם כחול וגם צהוב, וגם אדום וגם סגול וכו'. למרות הניגודים, הצבעים הללו יוצרים אור ויופי, למה? כי הם סובלניים אחד כלפי השני. המסר הזה יקרב אותנו לשלום".
אורות תוהו: "לא היו לי כלים להכיל את זה"
אוררם אגם נולד בישראל לפני 58 שנים. הוא גדל בפריז, שם למד בקונסרבטוריון. משם הגיע לניו-יורק, למד מוזיקה אצל מורה פרטי והפך את המוזיקה למרכז חייו. בגיל 11 החל לנגן, כבר בגיל 16 החל להלחין – ודרכו לצמרת עולם המוזיקה הקלאסית נראתה סלולה. אלא שאז החל הצעיר המבטיח להתקרב לחסידות חב"ד ולרבי מלובביץ'. הוא צלל אל מעמקי עולם הקבלה והחסידות, והגיע למחוזות רחוקים, גבוהים ומורכבים.
בשלב שבו החל להתעמק בעולם החסידות והקבלה, בתור בחור צעיר, הוא פיתח משחק קבלי מסתורי הכולל בתוכו תכונות קבליות המתקשרות לספר הזוהר ולספר בראשית. המשחק הוכר כפטנט רשום בארצות הברית, ואוררם השקיע בו את ימיו ולילותיו. באמצעות שליחת מכתב ל"אגרות קודש" של הרבי מלובביץ' – הוא קיבל תשובה שהורתה לו לגלות לעולם את החוכמה שמצא. אלא שהתוצאה הייתה לא פשוטה: הוא חווה משבר, ונקלע ל"אורות תוהו", כלשונו – "הרבה אורות אלוהיים ומעט כלים המסוגלים להכיל אותם".
מה היה אופיו של המשבר?
"הגעתי לשבירה נפשית, לא היו לי את הכלים, ושפע האורות הביא אותי למצב פסיכוטי. אושפזתי פעמיים. הנחתי לעיסוק הכביר הזה ואולי בעתיד, בעזרת ה', אמשיך להפיץ את המעיינות האלה, אולם זה לא יהיה בזמן הקרוב".
אוררם נחלץ מהמשבר וחזר ליצור. הוא נכנס אל תוך הכתיבה – "התנתק מהעולם וכתב", כהגדרתו. חרף התנתקותו של המלחין מהעיסוק הסיזיפי בעומק עולמות הקבלה, המשיכו אלה להשפיע על יצירותיו. הרטוריקה המיסטית של אגם היא מורכבת, אך בקצרה הוא מסביר שהקבלה והחסידות עוסקים רבות באורות הנמשכים מהעולמות העליונים אל הכלים המכילים אותם בעולמות התחתונים. המוזיקה, בתמצית, היא ביטוי של הנפש – ולמעשה מהווה, לדבריו, את הכלי או את הצינור שבאמצעותו האורות הגבוהים הפנימיים של האדם יוצאים החוצה, ונשפכים אל הקהל הרחב.
"זה לא כל כך חדש", ממהר אגם להבהיר, "גם הנביאים היו מתנבאים על ידי שירה, והלוויים היו מלווים את עבודת הקורבנות גם כן באמצעות שירה. כשלמדתי בניו-יורק אצל המלחין והתיאורטיקן ז'אק לואי מונו, גיליתי שגם הוא למד קבלה במקביל למוזיקה. אני התחלתי לפניו".
להלחין בקדושה
את השפעות הנפש במוזיקה מוצא אוררם גם במלחינים גדולים שהטביעו חותם על ההיסטוריה. מחד גיסא, הוא מושפע מהמלחין היהודי-אוסטרי ארנולד שנברג, שלדבריו "עשה למוזיקה את מה שעשה איינשטיין לפיזיקה" ורוחו "שחררה את השפה המוזיקלית", ומאידך גיסא, מסביר מה פגום במוזיקה של מלחין ענק אחר – ריכרד וגנר: "היטלר השתמש במוזיקה של וגנר – מוזיקה שהיה בה צד אפל, צל שחור. אני מבקש במוזיקה שלי לקחת מהאורות הקדושים והטהורים; וגנר לקח מרוחות פראיים, שבטים ויקינגיים ופגאניים. יש סיבה לכך שהרבה אנשים סולדים מהמוזיקה הזו, היא מעוררת כוחות ותכונות הזרים לנשמה היהודית".
4 צפייה בגלריה
"אבא חש שהאמת שלו לא קיבלה את ביטויה בעבודות שביצעה עיריית תל אביב בפסל". פירוק המזרקה בכיכר דיזנגוף
(צילום: מוטי קמחי)
המוזיקה בכלל, מסביר אגם, עברה תהליך מרתק של ברוטליות בימי המהפכה הצרפתית – כנגזרת ישירה מ"פראיותה של הנפש" בשנים אלו, ועברה ריכוך ועידון בתקופה הרומנטית ובעידן המודרני.
בימים אלה ממשיך אוררם לעמול על כתיבת מוזיקה. לדבריו, גם מענה מהרבי שהוא כה אוהב הורה לו להמשיך בתחום זה, ולא לפנות ללימוד תורה לאורך כל היום. כתיבת היצירות נמשכת בין שמונה חודשים לשנה וחצי, ולא מזמן התקיים קונצרט חגיגי במשכן לאמנויות בתל אביב שבו נוגנו יצירותיו של אגם "תשע" ו"נשמה יתרה", על ידי אנסמבל "מיתר", בניצוחו של יובל צורן.
הספרה תשע היא אלמנט חשוב המשותף לאב ולבן. אצל יעקב אגם היא מופיעה ביצירות הכוללות תשעה אלמנטים בסוגי המבנה של פסליו, ואצל בנו אוררם היא נושאת את אחת מיצירותיו המפורסמות – "תשע", הכוללת מפתח של תשע שמיניות ותשעה נגנים. אוררם מסביר כי הספרה הזו מבטאת את ספירת היסוד ומידת האמת בקבלה, מלבד העובדה כי המילה "תשע" בגימטרייה מסתכמת ל-770 – הלא הוא מרכז חב"ד העולמי וביתו של הרבי שבברוקלין. אגם הבן סבור שזו כנראה הסיבה שאביו התנגד להחזרת המזרקה המפורסמת "מים ואש" לכיכר דיזנגוף עם הצורות הגיאומטריות שאפיינו את היצירה המקורית: "הוא חש שהאמת שלו לא קיבלה את ביטויה בעבודות שביצעה עיריית תל אביב בפסל".
היום אתה אדם דתי?
"אני מקושר מאוד לרבי מלובביץ', אך אני שומר דברים בצורה חלקית. אני מניח תפילין כאשר אני מרגיש שהדבר נכון עבורי ומשתדל לקיים כמה שיותר. עדיין לא מצאתי את שיווי המשקל הפנימי הרוחני שלי, המאפשר לי לקיים אורח חיים דתי מלא. האם זה יקרה יום אחד? אני לא יודע".
