בעקבות מסר מסתורי מהרבי מלובביץ', חיפשה משפחת היהלומנים טאוב מחסידות חב"ד רמז למרבצי יהלומים ואבני חן במפרץ חיפה. במשך למעלה משני עשורים הם גייסו משקיעים, והתעלמו מהספקנים שבדרך. לפני שנתיים קרה הבלתי ייאמן, כאשר לראשונה בישראל נמצא מרבץ אבני חן באזור הקישון המזוהם. "עשיתי זאת בשליחות של אבי שהלך לעולמו במפתיע", סיפרה המנכ"לית החרדית של החברה, טלי שלם טאוב.
זה נראה כמו סיפור חסידי שאם היו מספרים אותו באיזו התוועדות חסידית, הוא היה נתפס כעוד אחד מבין "סיפורי הגוזמאות" שמספרים בלהט האמונה והוודקה, ונשמעים די דמיוניים. אז הנה לכם סיפור חסידי שקרה באמת – המשלב אדמו"ר כריזמטי, אבנים טובות, העצמה נשית ואפילו ציונות.
הכול מתחיל ערב מלחמת העולם השנייה, 1938, אז עלה לארץ חנן טאוב מאזור הרי הקרפטים, כשהוא בן 21. הוא נמלט מציפורני הנאצים כשהוא מותיר אחריו עשרה אחים ואחיות, שרובם לא שרדו את מוראות השואה, כמו גם הוריו. "הוא היה איש בית"ר, שעלה בזכות משנתו של ז'בוטינסקי", מציין נכדו, יוסי טאוב.
בארץ הוא הצטרף לארגון האצ"ל, ובין השאר השתתף בפרשת הסרג'נטים – תלייתם של שני סמלים בריטים כמעשה נקמה מצד האצ"ל, בעקבות מקרה דומה שבו הבריטים תלו שלושה מאנשי הארגון המחתרתי. טאוב הסבא היה מעורב גם בפרשת אלטלנה, כאשר עלה לספינה בעמק חפר וקפץ למים מול חופי תל אביב, בעקבות הפצצתה.
"הענף החם באותם ימים"
לאחר מלחמת השחרור עבד חנן טאוב מספר שנים כנהג מונית. בשנות ה-60, תקופת שיא בייצוא ענף היהלומים, הוא פתח את מלטשת היהלומים הראשונה בנתניה – עיר שלימים תהפוך למרכז ליטוש יהלומים. "זה היה הענף הכי 'חם' באותם ימים, וצעירים פנו לזה", מסביר יוסי טאוב.
במהלך עבודתו הוא הכיר את לאה, מנהלת חשבונות במקצועה, והשניים נישאו. נולדו להם שני בנים, בנימין ואברהם (אבי). האחרון, בן הזקונים, הצטרף לעזרת אביו בעבודתו בענף התכשיטים ועשה חיל. "הייתה לו אישיות בעלת יוזמה, והוא פתח את הענף לתיירות", מספר יוסי, בנו.
כשהעסקים התחילו להתרומם, פרצה מלחמת יום הכיפורים. טאוב האב התגייס כחייל בהנדסה קרבית. "הוא ראה את חברים שלו מתפוצצים לנגד עיניו בחווה הסינית. המלחמה הותירה בו משקעים".לאחר המלחמה פגש את מיכאלה, כשהיה בגרעין נח"ל בקיבוץ, ומאז הם לא נפרדו. אמה של מיכאלה, רחל דרור, הייתה השוטרת הישראלית הראשונה כשהצטלמה בגיל 17 כשוטרת תנועה בחיפה – תמונה שנכנסה לספרי ההיסטוריה. כיום האם בת 101, והיא "צלולה וערנית" – כך מספרת הבת, שהפכה למעצבת הבית של עסק התכשיטים המשפחתי.
השיחה המסתורית עם ראש העיר
בראשית שנות ה-80, במהלך הנסיעות של אבי טאוב לחו"ל, הוא הכיר את הרבי מלובביץ' – רבי מנחם מנדל שניאורסון. "הוא נשבה בקסמו", מסביר יוסי, ורעייתו נזכרת איך נכנס בפעם הראשונה לפגישה עם הרבי: "הוא חשב שהוא פגש מלאך בדמות אדם".
(תיעוד המפגש בין הרבי מלובביץ' לאריה גוראל)
מי שבסופו של דבר קירב אותו לחסידות חב"ד היה הרב דוד נחשון, דמות מוכרת בחב"ד, שאחראי על מערך "טנקי המצוות". הרבי מלובביץ', כך מספרים, השתמש בקשריו של "איש היהלומים" שהיו לו עסקים גם ברוסיה שמעבר למסך הברזל, לשם מטרה חשובה: "הוא ניצל את הגישה שלו לאותם מקומות ועזר לחלץ יהודים".
נקודת המפנה של סיפורנו מתרחשת בשנת 1988 – אז הגיע ראש העיר חיפה דאז, אריה גוראל, איש מפלגת העבודה, ל"חלוקת הדולרים" הידועה של הרבי מלובביץ'. בשיחה ביניהם, כבדרך אגב, סיפר לו הרבי על "מקום בעמק ליד חיפה שבו נמצאים אבנים טובות ומרגליות, והקדוש ברוך-הוא עשה פלא והוא הטמין אותם בעומק הארץ". גוראל כיבד את הרב, אך לא עשה דבר בקשר לכך.
"כמה שנים לאחר מכן, הגיעה לאוזניו של אבי השמועה על אודות השיחה המוזרה", מספרת טלי שלם טאוב, בתו של אבי. כחסיד של הרבי, התייחס לכך אבי טאוב ברצינות גמורה. "הוא גייס משקיעים שמקורבים לרבי ובשנת 1998 הקמנו את החברה. שנה לאחר מכן כבר ביצענו את הקידוח הראשון שהעיד שיש רמזים טובים למציאת אבני חן". שמה של החברה היה "שפע ימים".
המקום הסודי מצוי לא הרחק מנחל הקישון, ששמו נקשר בתודעה הציבורית בהקשרים לא מחמיאים של זיהום וחולי – אבל בחסידות נוהגים לומר שדווקא שבמקומות הנמוכים מתגלים לא אחת "ניצוצות של קדושה".
"עולה על כל דמיון"
הסימנים הראשונים היו רק תחילתה של דרך ארוכה שנמשכה 20 שנים, שבמהלכן ביצעה המשפחה סקרים גאופיזיים, מיפוי מגנטי, חפירות וקידוחים, כשהמטרה היא לאתר במדויק את מרבץ אבני החן בעל הריכוז הגבוה ביותר. כל אותן השנים, מה שהחזיק את המשפחה זו "נבואה" עמומה של הרבי. "אם זה היה רק משהו עסקי – אז מזמן היינו פורשים", אומרת שלם טאוב, "נאחזנו באמונה שזה יקרה".
רק בתחילת 2019 הגיע הרגע המיוחל שבו התבשרו כי אפשר להנפיק תעודת תגלית. "אבא שלי הגיש את הבקשה, וחמישה חודשים לאחר מכן הוא הלך לעולמו", היא מוסיפה.
שמעון לנקרי, ראש עיריית עכו, נזכר בסיור שערך עם אבי טאוב לפני 12 שנים, כשהוקם מפעל התכשיטים של המשפחה באזור התעשייה הדרומי של העיר: "אמרתי לו, איך בקישון הם ימצאו יהלומים? הרי זה המקום שבו הצוללנים נפגעו. הוא אמר לי: 'שמעון, שם נמצאת הברכה'. אמרתי לו שאני מגיע מבית מסורתי, ואשמח אם יקימו פה את המפעל".
מאז אותו סיור, הוא לא שמע מה עלה בגורלו של פרויקט חיפוש אבני החן במשך שנים. "ואז אני מקבל הזמנה לראות את אותן אבני חן שמצאו כאן אצלנו, בארץ ישראל", הוא נזכר. "מי היה מאמין. כנראה הברכה של הרבי עולה על כל דמיון". במרבץ אבני החן שאיתרה החברה לבסוף, נמצאו יהלומים ואבני ספיר, ביניהן גם אחת שייחודית לישראל ושמה ייקרא "ספיר כרמל".
"בחסידות חב"ד מכבדים מאוד את הנשים"
לאחר מותו הפתאומי של אביה, לקחה טלי שלם טאוב לידיה את מושכות החברה – שנקראת היום שפע בישראל (ג'י. אם.) בע"מ – והיא משמשת כמנכ"לית לצד שני אחיה שעוסקים בפיתוח העסקי ובתפעול. "העולם החרדי וגם עולם כריית אבני החן הוא גברי ברובו. ראשית, אני עושה זאת בשיתוף פעולה של אחיי, ובחסידות חב"ד מכבדים מאוד את הנשים. אני שמחה שהאמינו ביכולות שלי", היא אומרת.
שלם טאוב עבדה לצידו של אביה 15 שנים. "הוא הכשיר אותי לתפקיד. הרבי עצמו מאוד העצים את הנשים של חב"ד וגילה פתיחות, כי בסופו של דבר מבינים כולם שמה שמשחק תפקיד בעולם זה לא המגדר כמו היכולות".
לגבי היום ההיסטורי שבו קיבלה החברה אישור תגלית של מרבץ אבני חן כלכלי, היא אומרת כי "זו הייתה שמחה גדולה שמהולה בעצב" – בעקבות חסרונו של אביה, ומפנה לבית האחרון בשירו הידוע של וולט ויטמן (בתרגום נעמי שמר): "עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם / נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי הים / כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל / על הסיפון עליו נפל אבי, רב החובל".
