אסיה טרגובוב בת ה-15 עזבה את ביתה באוקראינה בתחילת חודש מרץ עם הוריה, סבה וסבתה. "היה לי כבר תיק מוכן מראש, הרגשנו שמשהו עומד לקרות", היא משחזרת. "נסענו במשך עשרים שעות ברכבת מדניפרו ללבוב, והיה חם מאוד בגלל הצפיפות. היה אסור לנו לפתוח חלונות בגלל החשש מטילים, וגם אמרו לנו לא להדליק אורות בלילה כדי שלא יזהו את הרכבת נוסעת. זו הייתה נסיעה מפחידה".
בתום מסע ארוך, הגיעה המשפחה לוורשה: "התחלנו את תהליך העלייה, ומהשלב הזה הרגשנו שהסיפור הטרגי שלנו מסתיים. הגענו למקום שבו דואגים לנו, לא היו יותר חששות והבנו מה הולך לקרות".
אלא שהקושי של משפחת טרגובוב לא הסתיים, ובעת חיפושי מסמכי העלייה הם גילו כי יום קודם לכן סבתה של אסיה שנשארה באוקראינה נפטרה מהתקף לב: "יכול להיות שסבתא התרגשה מהמלחמה ומכל מה שקורה מסביב. היה לנו עצוב מאוד לגלות את זה בצורה כזאת, אבל ידענו שאנחנו לא יכולים לשקוע במחשבות באותו רגע, ועלינו לסדר את המסמכים ולעלות על הטיסה לישראל".
5 צפייה בגלריה
אסיה טרגובוב. "כיף לי להכיר חברים חדשים וללמוד על מדינת ישראל והשפה העברית"
(צילום: מקסים דינשטיין)
טרגובוב היא אחת החניכות במחנה קיץ ייחודי של הסוכנות היהודית, שבו החניכים מגלים את המדינה שאליה הגיעו, התרבות הישראלית, היהדות והשפה העברית. כ-400 ילדי עולים בגילי 17-8 שהגיעו מאש התופת באוקראינה, זוכים פה סוף-סוף למעט נחת, ונהנים מהחופש הגדול בארץ כמו כל ילדי ישראל.
כיום, אסיה ומשפחתה גרים ברמת גן. זו הפעם הראשונה שהיא מרגישה חופשייה אחרי תקופה מתוחה ומורכבת. "יש לי פה הרגשה של חופש", היא אומרת. "אני אוהבת מאוד להיות כאן, כיף לי להכיר חברים חדשים וללמוד על מדינת ישראל והשפה העברית".
"עזבנו את הבית ולא ידענו לאן ללכת"
אנטון צרנייבסקי (14), חניך נוסף במחנה הקיץ, עלה לישראל מאוקראינה בחודש מרץ עם אמו ואחיו הגדול. "המצב הרפואי של אמא שלי הידרדר, והחלטנו שאי אפשר לחכות. עזבנו את הבית שלנו ולא ידענו מה הולך לקרות, לאן אנחנו צריכים ללכת ואיך מגיעים".
במשך כיממה נסעו אנטון ומשפחתו ברכבת מקריבוי רוג ללבוב, בצפיפות רבה, ולבסוף הגיעו לגבול אוקראינה-פולין. במעבר הגבול היה דוחק רב, והם המתינו במשך שעות ארוכות עד שנתנו להם לעבור. כשעברו את הגבול, הם פגשו מתנדבים שלקחו אותם באוטובוסים למרכז הסוכנות היהודית לקליטת יהודי אוקראינה בוורשה.
"כשהגענו, חשבנו שתוך כמה ימים זה ייגמר, אבל המצב הרפואי של אמא הידרדר מאוד, והחלטנו שאי אפשר לחכות וצריך לעלות על המטוס לישראל", הוא מספר. "בישראל טיפלו באמא שלי, והיא מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב". עם הגעתו, החל צרנייבסקי להתעניין בחברה הישראלית ובצה"ל, והפגישה עם המדריכים ושאר הילדים במחנה עוזרת לו בהיכרות עם המדינה החדשה.
5 צפייה בגלריה
אנטון צרנייבסקי. "החלטנו שאי-אפשר לחכות וצריך לעלות על המטוס לישראל"
(צילום: איליה גלסמן)
המחנה מתקיים בימים אלה ועד 23 באוגוסט בכפר הנוער של הסוכנות היהודית בקריית יערים. לצד הפעילות החינוכית, החניכים משתתפים בסדנאות יצירה, סדנאות ספורט, ימי בריכה, טיול לירושלים ופעילויות גיבוש נוספות. המחנה מתקיים הודות לתרומות של הפדרציות היהודיות, הוועד היהודי האמריקני וקרן היסוד.
יו"ר ההסתדרות הציונית ויו"ר הסוכנות היהודית בפועל, יעקב חגואל, אמר כי "אין ספק שההתאקלמות בארץ אינה פשוטה. נמשיך לפעול למען תחושת בית אמיתי עבור העולים החדשים. אני מאחל לכל הילדים להמשיך ליהנות מהחופש הגדול. עלו והצליחו".
