כיצד מקבלים כוח?
סבי, המשורר רבי יוסף צבי רימון זצ"ל, נפצע קשה כשהותקף באכזריות בידי פורעים ערבים לפני 101 שנה. הוא עבר גם את מאורעות תרפ"ט. בדיוק בתחילת סוכות קיבלתי עוד מידע על אודותיו במאורעות. אמרתי לעצמי: "אם היינו שם, עם הכוח שיש לנו היום, לא היו מצליחים לפגוע בנו באופן כזה, לא היו מצליחים לעשות פוגרום". חלף כשבוע, והנה היינו עדים למאורעות נוראים. אם במאורעות תרפ"ט נרצחו 133 יהודים, כאן נרצחו ונהרגו למעלה מ-1,300. במאורעות תרפ"ט היו 339 פצועים. כאן, אלפי פצועים. פרט לכך, יש לפחות 150 חטופים ושבויים. כמובן, היישוב היה אז קטן יותר, אבל כמות כזו של הרוגים, פצועים ושבויים מביאה לבכי ולצער נורא.
כיצד מקבלים כוחות? מצד אחד, המצב קשה מאוד. מצד שני, אנו צריכים לזכור: אלפי שנים רצחו אותנו ולא יכולנו להגן על עצמנו, בוודאי לא בקנה המידה של היום. ברוך ה' יש לנו מדינה חזקה ויש לנו צבא חזק. כל אלו הם חלק מתהליך הגאולה שאנו זוכים לאורו, כפי שלימדו אותנו חז"ל. הרמב"ם מתאר מלחמת מצווה כ"הגנת ישראל מיד צר" – להגן על עם ישראל, זו מלחמת מצווה. זכינו לצבא ההגנה לישראל, צבא שזוכה לקיים את מצוות מלחמת מצווה, שזוכה להגן עלינו, על עם ישראל. אין אנו הולכים בראש שפוף. אנו הולכים בזקיפות קומה, להשיב מלחמה נגד אלו שפגעו בנו, למגר את האויב, לשמור על ארצנו ועל עם ישראל.
וכמובן, צריכים לזכור כל העת: אנחנו לא לבד. התורה מבטיחה שה' נמצא איתנו במלחמה: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ". ה' איתנו, ובעזרת ה' נעשה ונצליח.
איך ייתכן שיש נפילה כזו?
זכיתי בעצמי לשרת (במסגרת ה"הסדר") בחיל השריון בחטיבה 188. הייתי בלבנון, הייתי בעזה, הייתי בחברון. היו קשיים והיו נפילות, אבל כאן ישנה נפילה גדולה. איך מגיבים לדבר כזה?
כל נפילה דורשת כמובן בדיקה (לא כעת) של מערכות הביטחון. פרט לכך, כל נפילה של עם ישראל דורשת בדיקה פנימית. כך לימד אותנו הרמב"ם (הלכות תעניות פ"א), שכל צרה שבאה על הציבור, דורשת מהציבור לעשות חשבון נפש, דורשת מהציבור להתפלל. איננו נביאים, איננו יכולים לדעת מדוע דברים אירעו, אולם צריכים אנו לחשוב על כל האפשרויות.
מאז שמחת תורה, אני נמצא המון עם החיילים בדרום. אנחנו מנסים לדאוג להם, לקנות ציוד מתאים (בתיאום עם הצבא) ולחזק אותם. ביקרתי עד כה אלפי חיילים. בכל מקום, היה בולט שכולם מאוחדים. נתתי שיחות לדתיים, לחילונים, לבעלי דעות פוליטיות שונות. הייתה מורגשת אהבה גדולה. כולם הקשיבו לשיחה (הקצרה). שרנו יחד. רקדנו. בסיום, כמעט כולם, דתיים וחילונים, באו לקבל חיבוק וברכת הדרך. הייתה תחושה מרוממת ואוהבת. דיברתי גם על האחדות הנפלאה שאני רואה. אחד החיילים, שאיננו דתי, ניגש אליי אחר כך ואמר: "כולנו מרגישים ממש ביחד. חבל שהאויב היה צריך להזכיר לנו שאנחנו משפחה אחת".
מעבר לכך, יש כאן נקודה חשובה שצריך לזכור. חז"ל לימדו אותנו כיצד תיראה גאולה. אנשים מבינים תהליך. אנשים מבינים גם תהליך איטי. אולם תהליך של גאולה מורכב יותר. גאולה איננה מתרחשת בעלייה רצופה. בגאולה יש גם ירידות, אבל גם הירידה היא חלק מהעלייה הבאה אחריה (לפי דברי חז"ל בתחילת שיר השירים רבה, "דומה דודי לצבי"). הנפילה קשה וכואבת, אבל בעזרת ה' גם היא תביא לעליית קומה בתהליך גאולתנו. אנחנו עצובים ובוכים, אבל לא מיואשים. עם ישראל חי, הוא בתהליך של עלייה, עם מדינה נפלאה וצבא חזק. עם ישראל יתרומם ויתחזק גם מהמצב הקשה שאנו נתונים בו.
לשמר את האחדות
כאמור, במפגשים הרבים עם החיילים נוכחתי לראות את האהבה ואת האחדות בין כולם. אולם לא רק בין החיילים. כל יהודי העולם מתגייסים לעזרת החיילים. כל שכבות הציבור. דתיים וחילונים, תומכי הרפורמה ומתנגדיה. כל שלטי הפרסומות הוחלפו לדגלי מדינת ישראל.
אני מאמין שעם ישראל מאוחד במהותו. ואם תאמרו שהאחדות כעת היא רק בגלל המלחמה, אומר לכם: ייתכן, אבל זה נמשך כבר אלפי שנים! אין אף עם שיש לו היסטוריה כזו. גם מי שניסה לברוח מהאחדות, בסופו של דבר הבין שאי-אפשר לברוח ממנה. בסופו של דבר הוא הבין: העם שלנו אחד במהותו. עם אחד, משפחה אחת, גורל היסטורי אחד במשך אלפי שנים. עמו של הקדוש ברוך הוא.
המשימה הגדולה שלנו תהיה לשמר את גילויי האחדות גם בהמשך. לחפש את הנקודות המשותפות, להגדיל את האהבה ואת ההערכה, ומתוך כך להכיל באופן ראוי גם את ההתרחשויות השונות.
גילויי גבורה מופלאים
בימים האחרונים, לצערי, אני נמצא גם בהלוויות, בניחומי אבלים, ושייבדלו לחיים ארוכים, גם אצל פצועים בבית חולים. כל כך הרבה סיפורי גבורה עילאיים שמעתי.
הייתי בניחום אבלים על יונתן אלעזרי הי"ד. רק החל בדובדבן, היה באופקים בחופשה מהצבא, ועל דעת עצמו, יצא ונלחם, הרג מחבלים והצליח להציל מאות מתושבי העיר.
ביקרתי בתל השומר את עמיחי שינדלר, שנפצע בקרב בכרם שלום. באצילות עילאית הציל את משפחתו וגם הניס את המחבלים. בזמן כתיבת שורות אלו, קיבלתי הודעה שעמיחי פקח את עיניו, וזכיתי לדבר אליו באמצעות הרמקול של הטלפון, ולשמוע שהוא מגיב ומחייך. ביקרתי שם גם את ישראל צארום, שהקפיץ את עצמו בשבת, נלחם בקרבות ונפצע בכיסופים. כך גם בסיפורי הגבורה של עמיחי וייצן הי"ד וידידיה רזיאל הי"ד שנלחמו בגבורה והצילו את כרם שלום.
ביקרתי את תושבי שלומית היקרים, הנמצאים כעת בכפר עציון. כיתת כוננות מדהימה, שיצאה להציל יישוב סמוך (פרי גן). אביעד כהן, ראובן שישפורטיש, אוריאל ביבי ובכור סוויד, ה' ייקום דמם, נלחמו ושילמו במחיר חייהם, אבל הצילו את כל היישוב (פרי גן ושלומית). יהודה רבינוביץ שנלחם גם הוא נפצע, וברוך ה' מחלים כעת.
בשבוע שעבר הייתי גם בהלוויה של נועם וישי סלוטקי הי"ד. שני אחים גיבורים, שיצאו לפני קריאת הגיוס כדי להגן ולהציל. נלחמו בגבורה אך נהרגו בקרבות. כך אלחנן קלמנזון הי"ד, אחיו מנחם ואחיינו איתיאל, יצאו מיוזמתם, לחמו בקיבוץ בארי והצילו מאות אזרחים. כך נוה לקס הי"ד, לוחם בסיירת מטכ"ל, ועוד חיילים ואזרחים רבים.
אלו רק דוגמאות ספורות מתוך המוני חיילים ואזרחים, שפעלו בצורה מופלאה שלא תיאמן. כזו שלא תמצאו כמותה בקנה מידה כזה בשום עם אחר. אנשים יוצאים מהבית, אפילו מבלי שקיבלו צו גיוס, נלחמים בגבורה עילאית, הולכים למקומות קרובים או רחוקים כדי להגן על עם ישראל, למרות הסיכון העצום שבדבר. התופעות האלה מחדדות את ההבנה הברורה: עם ישראל יילחם בכל מחיר, כדי להגן האחד על רעהו. אפשר היה לראות בקרבות אלו את עם ישראל הנפלא, באומץ, בנחישות ובתעוזה, נלחם להגנת העם והארץ. הלוחמים, הפצועים וההרוגים מזכירים לנו: עם ישראל חי. עם ישראל לעולם לא יפקיר את בניו לזר.
לא שוכחים אף אחד
ברוך ה' יש המון עשייה של התנדבות ושל חסד בימים אלו. הפניות הרבות לסייע לחיילים ולאזרחים מרגשות. אולם צריכים להביט כל הזמן מסביב: נשים שהבעלים שלהן בצבא, משפחות מבוגרות, אנשים אחרים בודדים. לא משאירים אף אחד לבד. צריך לדאוג לכולם. תמיד צריך עין פקוחה כדי שלא נשכח אף אחד.
חשוב לשים לב למשפחות שנפגעו (גם במעגלים של סבא וסבתא וכדומה) או חלילה נהרגו להן קרובים. לחזק, להיות איתן (במינון מתאים), לשלוח מאכלים ודברי חיזוק – ובעיקר חיבוק ואהבה. נשים יקרות, הורים יקרים, ילדים יקרים, סבים וסבתות וכל מי שיש לו חיילים בקו האש – עם ישראל מעריך מאוד את השליחות האדירה של החייל האהוב שלכם, עם ישראל איתכם, מחזק אתכם ומעריך מאוד את כל השקעתכם כדי שהחייל יוכל להילחם למעננו.
בעזרת ה' מתוך אמונה בדרכנו, מתוך אחדות ואהבה ומתוך אמונה בה' המסייע לנו, נצליח לנצח. בעזרת ה' שתהיה רפואה שלמה לפצועים, שהשבויים יחזרו במהרה לביתם, שהחיילים והאזרחים לא ייפגעו יותר, וכל המשפחות שנפגעו יצליחו לקבל כוחות להמשיך. שנזכה לשבת בשלווה, בשלום, בנחת ובאחדות בארצנו הקדושה.
- הרב יוסף צבי רימון הוא רב המועצה האזורית גוש עציון, רב המרכז האקדמי לב ויו"ר עמותת סולמות
