צעד צעד, כמעט מתחת לרדאר, פועלת מפלגת ש"ס להעברת שורה של חוקים שמשפיעים באופן ישיר על התנהלותו ודרכו של מוסד הרבנות בישראל. כשמסתכלים על כל חוק בנפרד, קשה להבין את עומק דריסת הרגל של המפלגה – אולם כשמאגדים יחד את אוסף הצעות החוק, התמונה ברורה: התערבות בוטה, עד כדי השתלטות, על מוסד שאמור להיות נקי מפוליטיקה, אך מזמן כבר איננו כזה.
הכול נשאר במשפחה: בחירות לרבנות הראשית
בתחילת יולי אישרה הכנסת את הצעת החוק המבקשת לדחות בחצי שנה את הבחירות לרבנות הראשית שהיו צריכות להתקיים באוגוסט. לפי הצעת החוק, כהונתם של הרבנים הראשיים תוארך עד אפריל 2024 ורק אז יתקיימו הבחירות.
הצעת החוק זכתה ללא מעט התנגדויות, גם מצד השותפות הקואליציוניות, ובראשן מפלגת עוצמה יהודית, שטענו כי מאחוריה עומדים אינטרסים אישיים ופוליטיים. בש"ס דחו את ההאשמות והסבירו כי סיבת הדחייה היא העיתוי שנמצא בצמוד לבחירות לרשויות המקומיות. לדבריהם, ראשי הרשויות, המהווים שיעור נכבד באסיפה שבוחרת את הרבנים הראשיים, נמצאים כעת לקראת תום כהונתם וחלקם עשויים להתחלף במערכת הבחירות הקרובה. משכך, גרסו כי יש לדחות, כאמור, את הבחירות לרבנות עד לאחר הבחירות המוניציפליות.
אלא שזו לא הייתה המוטיבציה היחידה לחקיקת הבזק השנויה במחלוקת. המועמדים המובילים לתפקיד הרב הספרדי הראשי הם אחיו של אריה דרעי, הרב יהודה דרעי, ובנו של הרב עובדיה יוסף (ואחיו של הראשון לציון הנוכחי), הרב דוד יוסף. ניכר שיו"ר ש"ס קיווה לסייע ולהרוויח עבורו עוד זמן באמצעות החוק. בזמן הזה, כך מסתמן, הוא מקווה שאחיו יסלול את הדרך לניצחון ויצליח להשיג רוב באסיפה או שבתור חלופה הוא ימונה לרב הראשי של העיר ירושלים. כך או כך, התערבות כה בוטה במועד בחירות, בייחוד כשבן משפחה של יו"ר ש"ס הוא מועמד מוביל במרוץ, מעוררת לא מעט סימני שאלה על מה שבאמת עומד מאחורי העברת החוק.
השתלטות מקומית: בחירת רבני הערים
הצעת החוק שנידונה בימים אלה בוועדת החוקה, של ח"כ ארז מלול מש"ס, קובעת לראשונה הסדר מקיף וכולל הנוגע לרבני עיר, רבני יישובים, רבנים אזוריים ורבני שכונות. ההצעה כוללת הסדרים הנוגעים לאופן בחירתו של הרב, תנאי הכשירות הנדרשים, משך הכהונה, גיל הפרישה, היקף המשרה ועוד.
לפי הצעת החוק, השר לשירותי דת, מיכאל מלכיאלי מש"ס, יקבע את הצורך במינוי רבני שכונות, מה שעלול להוביל למינויי מקורבים ולתוספת תקנים בניתוק מצורכי הקהילה המקומית. בכך, הסמכות ששייכת כיום לרשויות המקומיות, תעבור למשרד לשירותי דת. המשמעות: מינויים ייעשו בהתאם לשיקולים של המשרד והשר העומד בראשו.
כיום, יכולים ראשי ערים לסרב לבחור רב. אלא שכעת, הצעת החוק תייצר מאות משרות רבנים חדשות, גם שלא לצורך, מאחר שלפיה על כל 15 אלף תושבים יהיה אפשר למנות רב. הצעת החוק צפויה להגדיל את המכסה מכ־100 רבני שכונות שיש היום לכ־700, וזאת בעיקר על חשבון כספי הרשות המקומית. סעיף נוסף בהצעת החוק קובע לראשונה שכל רבני השכונות ורבני הערים כפופים לרבנות הראשית, והמשמעות היא שייקבעו הכללים שלהם בלבד. למשל, יכולים לקבוע לקיים רק אירועים בהפרדה או ללא שירת נשים וכדומה.
הצעת החוק כנראה חשובה כל כך לש"ס, שהדיונים עליה בוועדת החוקה יימשכו גם במהלך הפגרה, במטרה לסיים להעביר אותה בקריאה שנייה ושלישית בתחילת הכנס הבא ובכך להבטיח את בחירתו של אחיו של דרעי לרב העיר ירושלים, אם לא ייבחר לתפקיד הרב הראשי.
"זה חוק שמחבר שלושה דגלים שחורים של הקואליציה הנוכחית: שחיתות שלטונית, כפייה דתית וריסוק השלטון המקומי", תקף חבר ועדת החוקה, ח"כ גלעד קריב, "נראה שהקידום המהיר של החוק בוועדה הוא לא פחות מאשר התמורה של ח"כ שמחה רוטמן למפלגות החרדיות על סיוען למהפכה המשטרית".
מגדילים את הקופה: העלאות שכר
הצעת חוק ממשלתית של המשרד לשירותי דת, שתזכיר החוק שלה הוגש ב־20 ביולי, תעלה בעשרות אחוזים את שכרם של ראשי המועצות הדתיות ובעלי סמכות הכרעה, על פי גודל העיר. כך למשל, משכורתו של ראש מועצה דתית האחראי על עשרת אלפים תושבים תעלה מ־8,304 שקל ל־14,950, עלייה של כ־80%. במקרה של אחריות על מאה אלף תושבים השכר יעלה מ־15,063 שקל ל־22,425 שקלים. במשרד לשירותי דת טענו כי מדובר בתיקון ארוך שנים, אך רק בשנת 2017, שר הפנים דאז אריה דרעי תיקן את החוק והעלה את השכר.
אורי קידר, מנכ"ל ישראל חופשית, אמר כי "ממשלת ישראל מפזרת כספים בצורה לא אחראית על ג'ובים בתחום שירותי הדת, ומדגישה לכולנו אילו משכורות כן חשובות לה – המשכורות של עסקנים מקורבים לצלחת במנגנון מסואב, חסר שקיפות ובקרה ציבורית".
נישואים וגירושים: העברת סמכות המזונות
בתחילת החודש הגיש השר לשירותי דת מלכיאלי תזכיר חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) לתיקון סעיף סמכות כריכת מזונות ילדים. מטרת ההצעה היא לאפשר לזוגות לבחור לקיים את ההליך המשפטי בעניין מזונות בעת גירושים בבית הדין הרבני, במקום בית המשפט לענייני משפחה. מי שיקבע היכן תתקבל ההחלטה – בבית הדין הרבני או בבית הדין לענייני משפחה – יהיה ההורה שפנה קודם לאחד מאלו. החשש של מתנגדי החוק הוא מפגיעה בנשים על ידי יחס מפלה שיינתן בבית הדין הרבני והשליטה של בן הזוג במקום שבו יתקיימו הדיונים.
מהמשרד לשירותי דת נמסר: "המשרד גאה לפעול למען כלל הציבור בישראל הצורך שירותי דת. דחיית מועד הבחירות לרבנות הראשית נעשתה על רקע הסמיכות לבחירות האזוריות והחשש מפגיעה בטוהר הבחירות. לגבי שכרם של ראשי המועצות, מדובר ביישום הסכם בשלוש פעימות שנערך לפני מספר שנים. בנושא חוק רבני ערים, ברוב הערים הגדולות בישראל לא מכהנים רבני עיר שנים רבות בשל הליכי בחירה מיושנים ומסורבלים. הצעת חוק נועדה לשפר את שירותי הדת לציבור".
