Rare footage of liberation of Train of Death
(צילום: U.S. National Archives)
"כל אחד מהם נראה כמו שלד, עם חולי על פניהם", שיחזר ג'ורג' גרוס, מפקד הטנק האמריקני, את המפגש עם 2,500 ניצולי רכבת המוות שעשתה את דרכה ממחנה ברגן בלזן למחנה טרזיינשטט לאחר שחרורה בידי כוחות צבא ארצות הברית, והוסיף: "היה עוד משהו. כשהם ראו אותנו, הם החלו לצחוק משמחה – אם אפשר לקרוא לזה צחוק. זו הייתה יותר התפרצות של אנחת רווחה טהורה, כמעט היסטרית". ברבות השנים, אומנם נחשפו לעין הציבור תמונות משחרור הרכבת – אך התיעוד המוסרט נשכח בארכיונים. כעת, הוא נגיש לצפייה כאן באתר ynet.
הסרטון נמצא בארכיון הלאומי של ארה"ב במהלך עבודות על הכנת סרט תיעודי על מבצע הצלת הרכבת, סרט שיזם מתיו רוזל – מורה להיסטוריה מניו יורק שמאז שנת 2001 חוקר את הפרשה. הוא גייס את הבמאי מייק אדוארד שמכין את הסרט, ובמהלך העבודות נמצא אותו סרטון מרגש. "לפני כמה ימים קיבלתי הודעה ממתיו שהיה עוד נס שקשור לרכבת", סיפרה ורדה וייסקופף, שאביה היה נער בן 15 על הרכבת ונפטר ב־2017. "הוא הודיע לי שמצאו את הסרטון. הייתי עם דמעות בעיניים כשראיתי אותו".
יעקב ברזילי, בן 90 שהיה בין נוסעי הרכבת כילד בן 12, זיהה את עצמו, את אימו ואת אחותו: "הגענו לברגן בלזן חמישה וחזרנו רק שלושה. איבדתי שם את אבא שלי ואת סבא שלי. הרכבת שלנו הייתה אולי הרכבת המתועדת ביותר בשואה, אבל זאת הפעם הראשונה שאני רואה סרטון. היעד היה להטביע אותנו בנהר אלבה – ואת זה האמריקאים מנעו".
בנו של יעקב, ערן ברזילי, התרגש גם הוא לצפות בסרטון לאחר כל השנים: "זיהיתי מיד את אבא. מכל הילדות יש לו תמונה אחת, ופתאום אני מזהה אותו בסרטון, מזהה בבירור את סבתא שלי ואת הדודה שלי שהייתה אז ילדה. כל השנים הוא מספר על הרגעים האלה, ופתאום יש תיעוד שלא ראינו מעולם".
גם רני בארי זיהה בסרטון את אימו גיטה, שנפטרה לפני חודש בגיל 95, את דודתו ואת שתי בנותיה. "הסרטון מאוד הפתיע אותי וריגש. אמא שלי לא הספיקה לראות אותו, אבל הלכה לעולמה עם חיוך אופטימי", אמר.
בסרטון נראים חיילים אמריקנים מחלקים שוקולד וסיגריות לאסירים. חלק מהם עוד נמצאים ברכבת ולא יורדים ממנה. אחרים ירדו מהרכבת ומיד נשכבו על האדמה והלכו לישון, מותשים לגמרי – חלקם נראים "מוזלמנים", מזי רעב. רבים מנופפים לשלום לצלם האמריקני. על אחד מקרונות הרכבת כתבו האסירים: "תחי ארה"ב ותחי אנגליה". באחד הקטעים, נראים מאות אסירים יהודים שוכבים בוואדי למרגלות הרכבת, ואחרים מדליקים אש כדי לחמם את עצמם או להכין תה.
"בזמנים חשוכים וקשים כאלה, האמריקאים הגיעו כמו מלאכים", שיחזרה בינה שוורץ, שהייתה בת חמש וחצי ביום השחרור, לאחר שצפתה בסרטון. "על הרכבת היינו אמא שלי ושישה ילדים. אבא שלי נלקח על ידי הגרמנים הנאצים ונרצח". מרים מולר, בת 82, הייתה בת ארבע ביום שחרור הרכבת. היא אומנם לא זיהתה את עצמה בסרטון, אבל התרגשה מאוד לצפות בו. "זה העלה לי כל מיני דברים", היא מספרת, "היה לי קשה אחר כך לנשום. היום יש לי 26 נכדים ו־40 נינים, ויש עוד אחד בדרך. הקדוש ברוך הוא עשה איתי נס".
בחלקו השני של הסרטון מתועד מפגש של חיילים אמריקנים, רוסים ואנגלים אחרי שחרור העיר מגדבורג על גדות האלבה. בקטע אחר, נראה עשן מיתמר מרחוק – שריד לקרב בין כוחות הברית לגרמנים – ובהמשך, נראים גנרלים מחליפים חוויות מהקרב.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.07.23
