גם בלי הסקנדל האחרון, יהיה קשה להאשים את הרב הראשי לישראל יצחק יוסף באהבה מתפרצת של כל חלקי העם. כהונתו, שנועדה להסתיים לפני כמה חודשים אחרי עשר שנים והוארכה בעוד כמה חודשים, לא הצטיינה עד כה כמשב רוח של אחדות, מתינות, או ממלכתיות. להפך.
האיום האחרון שהשמיע הרב הראשי בסוגיה פוליטית שקורעת את העם – "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא ניסע כולנו לחו"ל" – מגיע בעיתוי קשוח במיוחד. הוא מכוון, כלשונו, ל"כל החילונים האלו שלא מבינים את זה". "כל החילונים האלה", כולל מן הסתם דתיים לאומיים, שלא רק שהם נדרשים לשלם את שכר הרב המסוים הזה מאז 2013, אלא גם שולחים את ילדיהם לשלם מחירים שהוא ומשפחתו לא יכולים לשער.
לצד העובדה שאין זו אמירה מפתיעה, הראשון לציון, המתפקד למעשה כמנהיג ש"ס, פגע פגיעה מוסרית עמוקה בציבור המשרת, כולל יהודים שרוחשים כבוד כלפיו או כלפי המוסד שהוא עומד בראשו. ברמה הפוליטית, לעומת זאת, הוא פגע בטענה שמנסים להוביל דוברים חרדים, שלפיה משבר הגיוס פתיר ודורש רגישות והידברות.
אם כך מדבר רב בכיר הנושא תפקיד ממלכתי, מה יגידו רבנים שבהגדרה מייצגים רק את ההשקפה והאינטרס החרדי, כמו המנהיג הליטאי הרב דוב לנדו או האדמו"ר מגור? אם כך מדבר מנהיג ש"ס – תנועה שרבים מאוהדיה ומצביעיה משרתים בצבא או שקרוביהם משרתים – מה הערך של אמירות פייסניות שהשמיעו למשל השרים משה ארבל ויעקב מרגי? במקום פשרה והסדרה, שבלאו הכי סבירותן מוטלת בספק, הרב הראשי הטיח על השולחן את קונספציית העימות. משבר הגיוס, אליבא דהרב הראשי, הוא כביש ללא מוצא. המוצא היחיד הוא התנגשות.
את עצם המשוואה שלפיה גיוס יוביל לירידה מהארץ, הרב יצחק יוסף לא המציא. אמר אותה לפני 11 שנה אביו, הרב עובדיה יוסף, זמן לא רב לפני פטירתו, באחד מגלי ההתעוררות של הסוגיה. הרב עובדיה יוסף, בערוב ימיו, לא שימש בתפקיד רשמי-ממלכתי, וממילא קשה להשוות את דמותו של הרב הראשי הנוכחי לזו של אביו, שהפגין בהזדמנויות רבות את חיבורו ואהבתו לחיילי צה"ל.
אבל המקור לאמירה הזאת הוא מי שהיה המנהיג החרדי-ליטאי, הרב אלעזר מנחם שך. ב-1988, בשלהי ממשלת שמיר-פרס, הרב שך הביע חשש מביטול גורף של הסדר תורתו אומנותו, כולל גיוס האליטה של תלמידי הישיבה, ואמר: "אם חלילה יהיה גזרה על זה... כולנו, כל הבני תורה שבארץ ישראל, לא נשכח את ירושלים אבל נלך לגלות כדי שלא ישתכח התורה... אף בן ישיבה לא יישאר כאן".
יאיר אטינגרההבדל בין הרב שך ובין האמירות החדשות חשוב. הרב המנוח באמת חשש לעתיד הישיבות החרדיות, ולכן גם הזהיר כי כל חרדי שלא לומד – שילך לצבא. החשש היה כפול: גם לאיכות האליטה הישיבתית, שתכלול רק את מי שבאמת מתמסר לתורה, וגם מפני החשש המעשי, שהשתמטות המונית תגרום לשלטון לבטל את הפטור לאלו שבאמת לומדים.
ויש עוד הבדל אחד חשוב. הרב שך אומנם שלח נציגים לקואליציה, אבל באותם ימים הייתה לו תודעת מיעוט. הוא ידע שכוחו של הציבור החרדי מוגבל. הימים האלה שונים בתכלית. למפלגות החרדיות יש כוח חסר תקדים בממשלה, ויעידו ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הנוכחית, גם בלי קשר לחוק הגיוס. בחששותיו, הרב שך אמר לחרדים "אל תגזימו", ואילו הממשלה הנוכחית אומרת לחרדים "תגזימו".
האיום בדבר ירידה מהארץ היה עבור הרב שך גם הצהרה תרבותית. הוא אמר כי הזהות שלו אינה תלויה במדינה או בישראלים, וכי מבחינה תרבותית הוא מחובר יותר לחרדים בלייקווד מאשר לחילונים ברמת גן. יש אמת בטענה הזאת, בוודאי היה בה אמת לפני 36 שנה, אבל היא נשמעת אחרת לגמרי כאשר המפלגות החרדיות, כולל זו שהרב יצחק יוסף הוא פטרונה הרוחני, אוחזות בהגה המדינה בכל כך הרבה תחומים, חוץ מהשתתפות בצבא העם.
יאיר אטינגר הוא פרשן כאן חדשות לענייני דת ומדינה
פורסם לראשונה: 00:00, 11.03.24
