"ראיתי את בני משפחתי נרצחים לנגד עיניי", נזכרת שרה בן עמוס (87) בזוועות שעברה משפחתה בשואה. "השבט הרחב שהקמתי הוא עבורי ניצחון האור על החושך".
בן עמוס, שמתגוררת כיום במושבה בנימינה, נולדה בכפר קטן בשם זנזור בלוב. בנובמבר 1945 המון ערבי עשה במשך שלושה ימים פרעות ביהודים בטריפולי ובמקומות אחרים במדינה. 132 יהודים נרצחו בפרעות ומאות נפצעו.
"הייתי בת שמונה בלבד", סיפרה בן עמוס. "לקחתי את אחותי, שהייתה רק בת שנתיים, שמתי יד על פיה, שלא תבכה. היה חשוך מאוד, זחלתי והכנסתי אותה ואת אחותי השנייה לפינה, ושמרתי עליהן. כך הצלתי את חייהן ואת חיי. רק אחרי שכולם הלכו, הרגשתי לפתע שיורד ממני המון דם, והרגשתי את החתך בראשי. נפצעתי קשה ממכת גרזן. סיפרו לי שניצלתי על ידי חיילים בריטים, ששלחו אותי לטיפול בבית חולים. אני לא זוכרת את זה".
"כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בבית חולים, לבד, ילדה בת שמונה", המשיכה לספר. "ארבעה חודשים לא ידעתי איפה אחיותיי. רק כשהלכו חזרה למחנה ושאלו למי יש אחות כך וכך, יצאה אחותי, וכך נפגשנו. מהטבח הנורא נשארנו רק שלושתנו, ואחותי הגדולה שהייתה באותו הזמן אצל סבתא. אחי הקטן בן השנה נרצח עם הוריי ועם יתר בני המשפחה".
בשנת 1949 עלתה בן עמוס ארצה. היא אם ל-12 ילדים, סבתא ל-40 נכדים, וסבתא רבתא ל-25 נינים. "מה שקרה לנו במדינה ב-7 באוקטובר מזכיר לי את הפוגרום הגדול שאנחנו עברנו בלוב", אמרה. "מאז אני גאה אבל דואגת לנכדים הקרביים שלי, שהתייצבו להגן על המדינה שאני כל כך אוהבת".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.05.24
