מה עושה אברך חרדי, נשוי ואב לחמישה ילדים, באפליקציית ההיכרויות טינדר? יש כמה תשובות אפשריות לשאלה הזאת, אבל בבניין אפור וחסר הוד והדר שנמצא באחד מהאזורים היותר כעורים בירושלים, בין מוסכים, תחנות קמח ורשתות שיווק, למדתי שיש עוד תשובה שלא חשבתי עליה: אוסף מודיעין.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
חבורה של כ-20 אברכים בני 24 עד 39 רכונים, מרוכזים, מעל מחשבים ניידים ומכשירים סלולריים, מפשפשים בחשבונות טינדר, משווים צילומים באינסטגרם, מצליבים מידע בפייסבוק, בוחנים התבטאויות ב-X, חופרים בגוגל ומהמידע הנאסף בונים פרופיל של אדם - וכל זה לא למטרת שידוך, אלא במסגרת סדנת "מודיעין גלוי" של תוכנית פרד"ס, מסלול הכשרה לשילוב גברים חרדים במערכות הביון והביטחון השונות של מדינת ישראל: מוסד, שב"כ, משטרה, רפאל, משהב"ט, מפא"ת ועוד שלל ראשי תיבות. גם שם התוכנית, כמתבקש, הוא ראשי התיבות של ארבעת הדרכים לפירוש התורה: פשט, רמז, דרש וסוד.
6 צפייה בגלריה
חרדים במערכות הביטחון והמודיעין
(עיבוד: לביאה טושינסקי / צילומים: שאטרסטוק, MICHAEL HATZALAM / Shutterstock.com)
זה המחזור הרביעי של הפרויקט, המונה כ-60 אברכים המגיעים מכל הקשת של המיינסטרים החרדי. התלמידים בפרד"ס הם לא שבבניקים, אלא מהאליטה של החברה החרדית, ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים. הבקיאים יכולים לתת בהם סימנים ולדעת בדיוק לאיזו חסידות או זרם שייך כל תלמיד לפי מגוון המלבושים, הפאות, הכיפות, קשירת הציצית ועוד, אפרופו מודיעין גלוי.
יש היום מבחר גדול של תוכניות המיועדות לגיוס חרדים ולשילובם במערכת. אבל בשונה מרוב הפרויקטים, פרד"ס לא מיועד לחרדים-לייט, שעזבו את הישיבה ודורשים פתרון שירחיק אותם מהרחובות, אלא דווקא לעילויים שבעילויים שמחפשים אתגרים וקריירה. שנית, הפרויקט מגייס אנשים מבוגרים יותר, בגילי 24 ומעלה - שרובם נשואים ובעלי משפחות, אנשים מיושבים בדעתם.
כאשר העמיתים וצאים לתפילת מנחה, אני משוחח עם ד"ר איוון גונצ'רנקו מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן, שמעביר את הסדנה. זו השנה השנייה שלו בתוכנית ויש לו רק מילים טובות לומר על התלמידים. "הם חריפים וביקורתיים. אפשר לראות את התלמוד בשאלות שלהם". לבד מטינדר, הוא אומר, לא היה באמת צריך ללמד אותם שום דבר. "הכל הם מכירים, כיף איתם".
כאשר החלק השני של המחזור מצטרף לתפילה, אני מנצל את הזמן לשוחח עם ד"ר אורית רייטר - מנהלת פיתוח משאבי אנוש וקשרים אסטרטגיים, פסיכולוגית תעסוקתית-ארגונית בכירה שמנהלת בפרד"ס את מערך המיון לתוכנית, את תהליכי ההשמה בארגוני היעד ועוסקת בליווי, ייעוץ אישי, פיתוח העמיתים והכשרתם לקראתם שילובם התעסוקתי. הדוקטורט שלה עוסק באינטליגנציה תרבותית ובעבודה בסביבה רב-תרבותית ("היכולת של הפרט להתמודד בהצלחה בסביבה שיש בה גיוון תרבותי" - בול בפוני למה שהפרויקט הזה צריך). בנוסף, לרייטר היכרות מעמיקה עם המגזר המודיעיני. היא ניהלה את תחום אבחון והערכת מנהלים במשרד ראש הממשלה, ניהלה את תחום הערכת מנהלים ומדעי ההתנהגות במשטרה.
"תפסת אותי במיונים למחזור החמישי. אני מקווה שאתה שומע את ההתלהבות בקולי כשאני מדברת על פרד"ס", היא אומרת, "הגעתי עם היווסדו של המיזם כדי להקים ולנהל את מערך המיון לתוכנית. העמיתים משתלבים בתפקידי ליבה מודיעיניים עוד בהיותם סטודנטים ואחר כך בקריירה בארגונים. יש שביעות רצון מאוד גבוהה מהם".
הנתונים מדברים בעד עצמם: 90 אחוזים מבוגרי התוכנית ישתלבו במערכות הביון והביטחון. נתון מדהים במיוחד יחסית לנקודת ההתחלה. "אנשים מגיעים ממש עם חלב על השפתיים. הרגע יצאו מהכולל וזו ההתנסות הראשונה שלהם בעולם שבחוץ. יש אנשים בני 30 שלא עברו ראיון תעסוקתי משמעותי וצריך לבנות להם ארגז כלים כדי להבטיח שיממשו את הפוטנציאל הגבוה שלהם. יש כאלה שמגיעים עם רמת חשבון של שברים פשוטים ומהר מאוד רוכשים תואר ראשון. זה מרגש. אלה אנשים עם פוטנציאל אישי ויכולות גבוהות".
מה את מחפשת אצלם?
"כישורים חשיבתיים, קבלת החלטות, ומהמניעים הנכונים. בהתחלה לא ידעתי איך זה יעבוד ואיך יתייחסו, אני גם אישה וגם לא חרדית, אבל לראות את הפתיחות והנכונות שלהם להצליח זה מדהים ונותן לי הרבה סיפוק. אנחנו מצליחים לייצר פה סיפורי הצלחה ואנשים שמהווים מודל לחיקוי בסביבה שלהם, הם עתודה מנהיגותית. וגם בארגונים אני ממש רואה איך זה מייצר תיאבון לעוד. הם בחורים מוצלחים, משתלבים, חרוצים והם רוצים עוד. בימים אלה לא צריך להכביר מילים כמה זה חשוב לסלול דרך לתרומה משמעותית ולאפשר להם לממש את הפוטנציאל האישי, לאפשר לארגונים להשביח את עצמם בכוח אדם איכותי. גיוון זה דבר חשוב לארגונים. גם כאלה".
מה הזווית שהם מביאים איתם?
"הם מביאים יכולות למידה מאוד טובות מעולם הישיבות שלהם. סקרנות אינטלקטואלית גבוהה, רעב, יכולת העמקה, חשיבה ביקורתית - דבר שמובנה בציבור החרדי גם אם זה לא נראה ככה, היכולת לאתגר ולהתפלפל מאוד מובנית אצלם. בנוסף, החבר'ה שלנו מגיעים עם מניעים ומוטיבציה לתרום לביטחון המדינה. הם אולי לא קוראים לזה ציונות, אבל מה זה משנה. הם רוצים להיות חלק".
מגיע אדם בן 30 - לא דיבר עם אישה מחוץ למשפחה, לא עבד בארגון עם מטלות, ביקורות, הספקים - זו תרבות מאוד שונה.
"ממש. לפעמים קשה לייצר אפילו קשר עין עם אישה. יש להם הבנה טובה מאוד על מה קורה מסביב, אבל כן, הרוב לא היה בצבא, לא מכיר מערכות, לא מכיר את השפה. זו המטרה העיקרית של תהליך ההכשרה והליווי: היבטים של ניהול זמנים, גישה משימתית - לא התפלפלות עד אינסוף, ניהול עצמי, עבודה בהיררכיה".
הכל נשמע קצת יותר מדי חלק. איפה האתגרים?
"אני לא חושבת שאלה הדברים הטריוויאליים כמו עבודה מעורבת, לצד נשים, פה גם הארגונים עוזרים. מה שקשה זה שהם מגיעים - למרות הפוטנציאל הגבוה - עם הרבה פערים לגשר. הם בעלי משפחות וצריכים ללמוד לתואר, לעבוד בארגון תובעני, זו ריצה למרחקים ארוכים. שם הקושי, אנחנו נותנים מעטפת וליווי שימקסמו את ההצלחה. העובדות הן שאצלנו יש מעט נשירה ביחס לנשירה של חרדים באקדמיה. הכל בזכות תהליכי המיון שלא נופלים משום תהליך דומה, וכמובן הליווי האישי. ברגע שמכירים אותם, כל ההכללות הופכות פשטניות".
"גיים-צ'יינג'ר"
תפילת מנחה מסתיימת, והתלמידים יוצאים לנשום אוויר ירושלמי הביל במרפסת. חבורה מגוונת. חלקם אברכי משי קלאסיים, כאלה שהשמש לא שזפה את פניהם לעולם, אבל יש גם כאלה שחזרו מהמילואים. עכשיו הם גם שמים לב אליי, ומערך איסוף המודיעין שלהם נכנס לפעולה. החברים שואלים אם אני פויר מפתח-תקווה או מירושלים, באים איתי חשבון על כתבות עבר, מתעניינים בסכסוכים שממני כבר נשכחו. הם אמנם ששים לדבר, אבל כשזה מגיע לצילום הכל משתנה: התוכנית אמנם יוקרתית, אבל לא כמו לימוד תורה. חלק מהתלמידים מסתירים את העובדה שהם פה מהרבנים ומהמשפחות המורחבות שלהם, שלא יראו את העניין בעין יפה, וחלק כבר חיים בסרט שהם סוכני מוסד. קרא לי ג', אומר אחד ששמו מתחיל ב-י'.
חלקם שמעו על התוכנית מחברים, חלקם נתקלו בפרסומת שעברה בווטסאפ או בסרטון קידום של הפרויקט, חלקם אותרו על ידי בוגרים אחרים. כולם נהנים מאוד מהלימודים, גם אם קצת קשה.
6 צפייה בגלריה
בנצי שמואל, משתתף בתוכנית פרד"ס. אם זה לא היה מספיק חרדי - לא הייתי פה''
(צילום: רפי קוץ)
התוכנית נמשכת כשלוש שנים וחצי, והיא כוללת שלב קצר של מכינה ומיד אחריו תואר ראשון במדעי המחשב או במדעי המדינה ומדיניות ציבורית (שניהם במסגרת האוניברסיטה הפתוחה), וכמובן, תכנים הקשורים בביטחון ומודיעין. הלימודים מתקיימים במשך יומיים בשבוע, וכבר במהלך השנה השנייה מתחילים התלמידים לעבוד בגופי המודיעין השונים במשרות סטודנט, אז הם מאותרים וממוינים כל אחד למקום המתאים לו. במקביל ללימודים האקדמיים, ממשיכים התלמידים לקבל שיעורי גמרא, תורה והלכה.
מייסד ומנהל התוכנית הרב ד"ר משה קהן, 50, מגיע גם הוא למרפסת. בוגר הישיבות הנחשבות "מיר" ו"תפרח", במהלך לימודיו בישיבה השלים בגרויות, כולל חמש יחידות ערבית. "השפה תמיד עניינה אותי", הוא אומר, "שפה נהדרת". מאוחר יותר השלים דוקטורט בלשונות שמיות, למד ולימד שירה ערבית, קוראן ועוד. ואז גם זה לא הספיק לו. "באיזשזהו שלב אתה מרגיש שאתה רוצה לעשות גם בשביל הקהילה. ואז חשבתי על הרעיון של פרד"ס: לשלב את מיטב הכישרונות והיכולות של עולם הלימוד התורני, כמו שקלא וטריא, הטלת ספק, ערעור תמידי של כל האקסיומות וסירוב לקבל את המובן מאליו".
קהן התחיל ליצור קשרים עם מערכות הביטחון. המוסד בראשותו של יוסי כהן היה הראשון שהרים את הכפפה, וב-2018 קם פרד"ס. "בלי שיתוף הפעולה לא הייתי מצליח", הוא אומר. מבחינת קהן מדובר על תהליכי שינוי ארוכים ועמוקים, אבל כאלה שצריכים להיעשות בזהירות ובעדינות. "היה חשוב לנו להביא מטובי בניה של החברה החרדית. כשמייצרים משהו מתוך המיינסטרים זה גיים-צ'יינגר".
לדבריו, בעקבות ההצלחה של שיתוף הפעולה עם המוסד נפתחו שערים נוספים בפני הפרויקט. "למדינת ישראל יש מאגר מוחות גדול שחלק גדול ממנו לא מנוצל. אם תביא אנשים בעלי נקודות מוצא ורקע שונים נוכל להרחיב את מעגל החשיבה".
מה אתה יכול לספר על ההיענות במגזר?
"היום כל מחזור מתחיל עם יותר מ-3,500 פניות - זו התנועה הגדולה בעולם החרדי. אחרי המיון מתקבלים בין 60 ל-70 במחזור. הכי משמעותי בעיניי היה כשהייתי בביקור בשב"כ אצל חבר'ה שלנו וראיתי כמה מעריכים אותם שם. מדהים לראות חזון מתגשם, זה מרגש ממש. בעולם הביטחון הבינו את הפוטנציאל באוכלוסייה שלנו. צריך לתת הרבה קרדיט לאלה שהבינו שיש פה שותפות גורל ונתנו הזדמנות להעמיק את הקשר ולתת הזדמנויות, להזריק דם חדש למערכת. בלי חשיבה אסטרטגית, פרד"ס לא הייתה יוצאת אל הפועל".
"לבחורים שלנו יש מצד אחד הרבה תום. ומאידך, הם רוצים לכבוש את העולם. אתה רואה זרם אדיר של מוטיבציה, של רצון. מגיעים כאלה שלא ראו וטסאפ, שעוד לא חוו כלום. תחשוב מה הם עושים - לא למדו לימודי ליבה, ופה הם עוברים מכינה - וישר לתואר במדעי המחשב. הם באו לתת פייט, להצליח. צריכים את זה היום, להווה המאתגר שלנו".
זו הגדרה עדינה למדי.
"זה העתיד של המדינה. אנחנו מקבלים רק אברכים יראי שמיים, עם צמא, עם דרך ארץ. יש לנו פה גם בית מדרש. יש לציבור שלנו הרבה מה לתרום. אתה רואה את הדברים מתהווים. רק לשמוע את המפקדים שלהם". הוא מראה לי סרטון ובו בכירים מהמערכת משבחים את הבוגרים. "אתה רואה אדם עם שישה ילדים ודרייב של בן 18".
6 צפייה בגלריה
''אם תביא אנשים בעלי נקודות מוצא ורקע שונים נוכל להרחיב את מעגל החשיבה''. ד"ר משה קהן
(צילום: רפי קוץ)
מה המוטיבציה? עבודה או תרומה למדינה?
"גם וגם. יש שתי מוטיבציות קיימות ורוחשות. הם רוצים לתרום, יש פה טרמינולוגיה של הצלת נפשות, שליחות וכדומה. וגם פרנסה, כמובן".
כי אתר הגיוס מדגיש יותר את ההשתלבות בעבודה.
"בעולם החרדי צריך להיות מאוד זהירים, צריך ללכת בין הטיפות, לא לומר שהציבור צריך להשתנות ולנסות להפיל את החומות. המנטרות האלה יוצרות רק פחד. דברים טובים לא יוצאים מזה".
זרמים תת-קרקעיים
עד שהמרצה הבא יגיע, מתאספים חמישה עמיתים ואני בספרייה לשיחה קצרה. היחיד שמוכן להצטלם בפנים גלויות ולדבר בשמו הוא בנצי שמואל, 33, מבני-ברק. השאר חוששים. נקרא להם בשמות הבדויים משה ממודיעין-עילית, בן 35; אלי מבית-שמש, רווק בן 25; שאול מערד, בן 24; חיים, בן 32, מירושלים.
בנצי שמואל הגיע לפרד"ס דרך פרסומת. "אני ספרדי שלמד בישיבות ליטאיות. הייתי באמצע לימודים אחרים, אבל משך אותי העניין הביטחוני, התרומה למדינה וגם מדעי המחשב. היה לי חשש מכמה חרדִי המקום. אם זה לא היה מספיק חרדי - לא הייתי פה. המיון היה רצחני והבנתי שזה רציני, היה גם מיון תורני. התייעצתי עם המשפחה והם תמכו".
הוא כאמור במיעוט, אבל גם את אלי מבית-שמש המשפחה דחפה. "הכרנו מישהו שהיה בתוכנית, וכך הגעתי. מה שגירה אותי במיוחד זה השילוב של הצלת חיי אדם, תרומה לחברה וגם מימוש עצמי".
שאול: "לבחור חרדי יש יכולות שאין להן הרבה ביטוי בשוק התעסוקה, ופה זה יכול לבוא לידי ביטוי. תמיד התעניינתי במדעי המדינה, וזה תחום שאין אותו בתוכניות אחרות".
הצד האינטלקטואלי הוא יחסית החלק הקל עבורכם. הצד התרבותי מעניין אותי יותר; איך לעבוד בחברה, עם נשים, בארגון. עולמות הידע הכללי, רשתות וכדומה - איך היה?
חיים: "אנחנו לא צעירים שמחפשים ריגושים. ממוצע הגילים פה הוא סביבות 30. יש ילדים, עבודה, אנשים יציבים. נכנסנו לזה בעיניים פקוחות. נכון שלומדים עולמות חדשים לגמרי, אבל הולכים צעד אחר צעד. זה מרגיע ומאפשר להשתלב. כל אחד פה יודע מה הוא רוצה מעצמו. לא קיבלנו הלם".
משהו בכל זאת הפתיע אתכם בעולם שלנו?
חיים: "אין איזה סודות של החילונים שאנחנו לא יודעים. החרדים עברו שינוי, פתוחים יותר. כמובן, יש פה ושם הלם תרבותי קל, אבל לא משהו שהפיל אותנו".
שאול: "נכנסתי למבחן באנגלית, ראיתי שאני החרדי היחידי. הייתי בטוח שכל העיניים יהיו עליי, אבל אף אחד לא חנן אותי במבט".
משה: "בפן הלימודי, הרבה הגיעו עם אפס הבנה. לדוגמה, סדר הפעולות בחשבון הימם אותי…" כולם צוחקים בהזדהות.
שמואל: "אם יש לי כישורים, למה לבזבז אותם? חשוב להביא את התועלת הכי גבוהה, להגן על החיים, על הקהילה, המשפחה, המדינה".
התחלתם את התוכנית לפני 7 באוקטובר, נכון?
"כן, אבל זה רק הידק את הרצון וחיזק את הבחירה שלנו. במוצאי החג אמרנו בקבוצה - חבל שלא באנו שנה קודם".
במסגרת התוכנית הם הלכו לעזור בקטיף בעוטף. "היה משמעותי לתת יד", אומר שמואל, "מאוד חיזק אותנו".
אתם רואים השפעה על החברה שלכם בהיבטים של גיוס? תרומה?
משה: "רואים. מ-7 באוקטובר החברה החרדית עלתה לכותרות באחוזים גבוהים עוד יותר מקודם, גם חוק הגיוס מצד אחד וגם ההתנדבות מצד שני. אנחנו לא חריגים ברצון שלנו לקחת חלק, רק עשינו את הצעד. בסביבה שלנו לא שברנו את הכלים".
ועדיין, רבים מכם לא מצטלמים ולא מזדהים.
"זה משתנה בין קהילות, בין משפחות".
"אם יודעים בישיבה שאני פה, כבר באותו יום מעיפים אותי", אומר דוד (שם בדוי) בחור שנכנס בדלת, "שום ישיבה לא תקבל את זה. אבל צריך לזכור שאני רווק. יש הבדל בין בחורי ישיבה לחבר'ה נשואים עם ילדים".
7 באוקטובר, מדגישים כולם, היה נקודת מפנה. המלחמה חיזקה את הכמיהה להיות חלק, לתרום, להגן. "אפשר להרגיש משהו חזק מאוד", אומר משה, "זרמים תת-קרקעיים, זה בא לידי ביטוי גם בעובדה שאנחנו פה. חרדים רבים חיפשו להיות חלק - כל אחד במה שהוא יכול, אפילו בלעשות מנגל לחיילים. אנחנו מבינים שאנחנו חלק מהאירוע הזה של המדינה. רוצים לתת. להיות חלק. החלוקות הדיכוטומיות בינינו לא קיימות יותר".
"פעם כשראו חייל חרדי הסתכלו עליו עקום", אומר שמואל, "היום מקבלים ואפילו מחזקים".
העמיתים בפרד"ס הם כאמור הרבה מעבר לגיל גיוס החובה, אבל כמובן, סערות חוק הגיוס והוויכוחים הקשים לא עברו מעל לראשיהם. כמו כל ישראלי הנמנה עם הציבור המשרת והמשלם, עם לא מעט קרובי משפחה וחברים הנמצאים בסכנת מוות בדרום ובצפון, אני מגיע למפגש שלנו מעט טעון. כמי שבכל זאת בחרו לשרת אין לי הרבה טענות ליושבים מולי, שבכל זאת מהווים סוג של ראש חץ להשתלבות חרדים בצבא, ובכל זאת. הוויכוח נוטה להתלהט מעצמו. אני מדבר על גיוס, הם מדברים על הסתה.
למה הסתה? הרי בבסיס של הדברים יש אמת. אי-שוויון ועוול מובְנים.
שאול: "אף אחד לא חולק ולא חלק על זה, אבל הרבה פעמים זה מגיע מהמקומות הלא-נכונים. השיח לא נכון, הוא אלים. בסוף התהליכים קורים מעצמם".
משה: "תמיד מתמקדים בצה"ל, אבל מפספסים כמויות של חרדים במשטרה ובגופים אחרים. יש המון תוכניות לחרדים היום. יש טענות צודקות, אבל לפעמים עדיף לא להפריע. הדברים קורים מעצמם".
"לקחת בחור חרדי צעיר לצבא זו בעיה", קובע דוד, "הפתרון הוא תוכניות כמו פה. לחרדי יהיה יותר קל לשרת כשהוא בוגר יותר. דע לך שהבחור החרדי לא פחות נכון להקריב את חייו למען הכלל מאשר הבחור החילוני".
העובדות מדברות אחרת.
"זו פרשנות. ראית כתבות על כונני הצלה שקפצו ראשונים? הם לא חששו לסכן למען האחר. יש סיבות אחרות, רוחניות, תודעתיות. הנקודה היא שהחרדי, הכי חשוב לו להישאר חרדי. אנחנו יודעים שלחילוני אין מטרה לחלן אותנו, זה ברור, אבל כשמתחילים לדחוף עם מקל, אז מסתגרים".
דבר שתמיד מציק לי: האמונה של החרדי כל כך חלשה ששירות ישבור אותה?
"זה גיל מאוד קשה. פיתויים, סביבה, כולנו בני אדם. לא תמיד האמונה יצוקה וחזקה כל כך. הרמב"ם, בהלכות דעות, אומר: דרך האדם להימשך אחר סביבתו. בגילים האלה אי-אפשר לצפות ממנו להחזיק מעמד".
משה: "תראה את הציבור הדתי-לאומי, כמה מהם מורידים את הכיפות. הציבור החרדי לא מסכים לזה. הצבא לא בנה מסגרות שיבטיחו את אורח חיינו. אם יעשה - אין לנו בעיה".
ההרצאה הבאה היא של חגי גילן, איש מוסד ותיק, לשעבר מפקד אגף קיסריה (אגף המבצעים המיוחדים של המוסד, כולל יחידת החיסולים "כידון"). גילן עובד עם פרד"ס מההתחלה, ומספר שהוא נהנה מכל רגע. "אחלה חבר'ה", הוא אומר.
ההרצאה, או יותר נכון, השיחה עם גילן מרתקת. הוא מספר סיפורי הרפתקאות מסמרי שיער, רק כאלה שמותר מן הסתם, ואנחנו מאזינים בעיניים פעורות ובאוזניים כרויות. העמיתים מציפים אותו בשאלות על מבצעים וסיפורים ואיך עובדים במוסד, איך מתקדמים ("איך מתקדמים? בסוף זה כמו חברה רגילה") ומה לא, גילן עונה בשלווה. העמיתים צמאים לכל פיסת מידע והחדר כולו מלא בקשב שיא. לוקח לי כמה דקות להבין מה מוזר: אף אחד לא עם טלפון סלולרי, אף אחד לא צולל לך ונעלם באמצע שיחה. כולם עמוק ברגע.
בסוף ההרצאה כולם מתאספים סביב גילן, מנסים לקושש עוד פרט ועוד אחד, עד שפתאום מגיע זמן תפילת ערבית. העמיתים נכנסים להתפלל. אני מחפש את גילן לשאלה אחרונה, אבל האיש - סוכן מוסד לשעבר או לא סוכן מוסד לשעבר - נעלם כלא היה בין המוסכים ותחנות הקמח.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.07.24
