"לאחר שהתחילה המלחמה חשבתי על גיוס לצבא בפעם הראשונה בחיי. מפריע לי שאני לא מתגייס בזמן שבני גילי נלחמים ונהרגים, ומהצד השני אני לא לומד תורה. אבל כדי שזה יקרה צריך שינוי יסודי עמוק וכרגע הוא לא באמת קיים", מספר יוסף, צעיר חרדי שלומד במוסד ירושלמי המשלב לימודי ישיבה עם לימוד תואר ומקצוע. כמוהו, יש עוד אלפי צעירים חרדים שלא הסתדרו במסגרות הלימוד הישיבתיות ועבורם הוקמו מסגרות מותאמות, "ישיבות לנושרים", כאלה שיאפשרו להם להיות רשומים כבחורי ישיבה, ללמוד זמן מועט ולשמור על אורח חיים חרדי.
חלק מהן נראות כישיבה לכל דבר, עם סדרי לימוד רכים יותר ושילוב לימוד מקצוע, ואחרות ניכרות בהיותן שונות מאוד מהישיבות המוכרות. התלמידים לבושים בבגדים צבעוניים, סדר היום משלב גם בילוי, פנאי וזמן חופשי וחלק מלוח השנה הישיבתי כולל טיולים ומסעות בארץ ואף בעולם. הצעירים האלו, על פי ההערכות, יהיו הראשונים לקבל את צווי הגיוס, כשהוראות הרבנים לגביהם לא חד-משמעיות.
"מי שלא לומד – שיתגייס", אומרים לא פעם חברי הכנסת ומסבירני הציבור החרדי בתקשורת במסגרת השיח על חוק הגיוס, והנה אמירה זו תעמוד בשבועות הקרובים למבחן. במערכת הביטחון מתכננים להוציא אלפי צווי גיוס לחרדים שעל פי המידע שיש בידי הצבא הם אינם לומדים סדר יום ישיבתי. פטור מגיוס ניתן למי שמקבל אישור ממוסד תורני הקובע כי הוא תלמיד ישיבה, אלא שאיש אינו בוחן את רמת הלימוד של מקבלי הפטור או האם הם מתאימים למסלול לימודים קפדני.
את יוסף, צעיר חרדי שלומד כאמור במוסד המשלב לימודי קודש עם לימוד אקדמי ומקצועי, פגשנו בסמטאות של ירושלים יחד עם חברים ממוסדות דומים. כבר ממבט חיצוני ניכר כי הוא אומנם חרדי, אך לא הולך במסלול המוכר של מי שגדלו בחברה שממנה הוא בא – תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה לכל הפחות עד תום גיל הפטור.
"פחות הסתדרתי בסדר היום הישיבתי העמוס", הוא מספר. "הגעתי לישיבה שבה כן יש מסגרת ללימוד תורה, אבל מעורב עם עוד תכנים. בבוקר אנחנו לומדים סדר גמרא, לימוד בחברותא בשיעור, אחר הצהריים לומדים מקצוע או מכינה קדם-אקדמית לקראת עבודה בעתיד ובערב יש עוד שיעור תורה".
סדר היום הזה שונה מהמוכר במוסדות החרדיים, שבהם לוח הזמנים מתחלק לשלושה "סדרי לימוד" מדי יום שכל אחד מהם בן כמה שעות, ומוקדש כולו ללמוד גמרא והלכה. "כשאתה לא גדל כל החיים על זה שאתה מתגייס ואתה חלק מהצבא ומהמדינה, אז מחשבות מוסריות כאלה ואחרות – לא ישנו לך את זה", יוסף מצנן את ההתלהבות. "זה קשור גם לשאלות כמו איפה המקום שלי בתור חרדי במדינה. כמה אני חלק מהמפעל הציוני, כמה אני מאמין בו".
במהלך השיחה מצטרף גם אוריאל, חרדי תושב ביתר עילית שמצא את עצמו לומד במוסד דומה. "הרצון שלי תמיד היה ללכת למוסד מהסוג הזה, שבו גם משלבים מקצוע. אבא שלי כל החיים היה אברך וחשבתי שמבחינה כלכלית אני מעדיף ללמוד במקום שיאפשר לי עתיד אחר", הוא מספר. "אבל לא היה לי באמת אומץ לעשות את זה. למדתי במוסדות חרדיים לכל דבר, ישיבות רציניות. עד שהעיפו אותי לפני כמה חודשים על כל מיני אמירות ודעות שהיו לי בישיבה ולא התאימו לאווירה הכללית. מבחינתי זה דבר טוב, כי הגעתי לאן שרציתי".
גם אוריאל לא פוסל גיוס לצבא, אבל סבור שהחמיץ את ההזדמנות: "בגיל שלי אנשים בצבא כבר קרובים לשחרור, אז אני לא רואה את עצמי מגיע ועושה את הצעד הזה עכשיו. גם יש חשש גדול שזה לא מתאים לבחור חרדי. גם אם אנחנו לא לומדים כל היום, אנחנו לא פחות חרדים מאחרים. אנחנו מחונכים עדיין אחרת. בצבא יש עולם מושגים שאנחנו לא מכירים, שפה חילונית שלא אומרת לנו כלום, עולם אחר שאנחנו רחוקים ממנו".
"אני לא רואה את עצמי יושב יותר מכמה שעות גמרא ביום", אומר גדי, חבר נוסף שמשתלב בשיחה, "אז אני בישיבה שמתאימה יותר ליכולות שלי". עם האייפון בכיס והנעליים הצבעוניות, גם גדי נראה כמי שיצא מהתלם החרדי הרגיל. כשהוא נשאל איך נראה החדר שלו בישיבה, גם פה נראה כי מדובר בתפאורה שונה מזו שהיינו מוצאים בפוניבז' או בישיבת קול תורה.
"הגיוני שתמצא אצלנו בקבוקי שתייה חריפה על המדפים וקופסאות של סיגריות, כל מיני אוספים או תמונות שפחות תמצא אצל חרדים קלאסיים", הוא אומר. "אצלנו לא מחנכים שחילוני זה משהו שצריך להתרחק ממנו או שפסול לחיות כמו דתי לאומי".
אצל שלושתם עוברת בראש שוב ושוב המחשבה על גיוס. "זה לא משהו שגדלנו עליו", אומר גדי. "אצלנו בסביבה אין אנשים שהלכו לצבא וחשבנו לעשות כמותם, זה דבר חריג".
מחאת חרדים נגד גיוס
(צילום: ירון ברנר, דן רבן)
צווי הגיוס עשויים להיות מה שיפתור את ההתלבטויות. "צו גיוס למעשה יכול לפטור לי את הדילמה שאני נמצא בה. אם לא תהיה לי ברירה אלא להתגייס, זה מה שאעשה", אומר יוסף. "סביר מאוד להניח שאם לא יקרה משהו דרמטי, אני אשאר בספקות שלי עד שגיוס יהפוך להיות לא רלוונטי. לכן יכול להיות שאם צה"ל יגייס אותי בכפייה, זה יהיה הפתרון הטוב ביותר. מצד שני, צריך להבין שנושא הגיוס אצל חרדים הוא נושא שקשור למכלול של תפיסת עולם שלמה. גדלנו במקום שבו הצבא הוא מחוץ לתחום. בכלל אני חושב הרבה על שירות צבאי, איך הוא עומד ביחס לתחושות ולספקות שיש לי על חיבור אישי שלי למדינה, לציונות. הרבה שאלות לא פתורות. אם צה"ל יגייס אותי בכפייה, בלי לתת לי להגיע להבנה העמוקה מתוך מכלול של תפיסת עולם, שעליי באמת להתגייס, אני אולי אשרת כי לא תהיה לי ברירה, אבל לא בטוח שזה יענה לי השאלות המוסריות שיש לי ביני ובין עצמי".
"כשיגיע הצו", אומר אוריאל, "אראה מה בדיוק האפשרויות שעומדות בפניי וננסה למצוא מסגרת שמתאימה לשירות צבאי בשבילי, אבל בוודאי שאני אתחיל בהליך הגיוס מתוך כוונה להתגייס בסוף".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.07.24
