לא ככה. לא ככה לעזאזל. לא ככה בשם אלוהים, בשם הדמוקרטיה, בשם הליברליזם, בשם העם היהודי. בשם המקום הארור והבלתי נתפס שהגענו אליו שנייה אחרי מהומות השנה שעברה.
מה יש להתגאות עכשיו בחסימה הרמטית של כל זכר יהודי במרחב הציבורי בתל-אביב? יש יצור תבוני, ישראלי סביר, שזאת המסקנה שלו אחרי כל מה שעבר עלינו?
בראייה הוליסטית המסקנה שראוי להגיע אליה מאירועי התקופה היא ההפך הגמור. נדרשת עכשיו גדלות רוח, ג'נטלמניות, הכנסת אורחים.
אני מכיר את הדס רגולסקי, חברת מועצת העיר תל-אביב שהפכה לפרזנטורית של מניעת התפילה האורתודוקסית במרחב הציבורי בעיר. לא דיברנו כמה שנים, אבל אני יודע היטב שיש לה לב ענק, שהיא לא אדם של כיפופי ידיים, שגם היא הייתה רוצה שיתופי פעולה. רגולסקי, כמו כולנו, פשוט עברה יותר מדי בשנתיים האחרונות.
אפשר בקלי קלות להיכנס עכשיו לקרב אגרופים נוסף. כרגע יהיה זה קרב וירטואלי, וביום הכיפורים, בעוד חודשיים ושבוע מהיום לפי הלוח העברי, נדאג כולנו להפוך אותו לקרב פיזי.
רגולסקי תבוא עם גדודי הליברלים שלה. הם בוודאי יכולים להיות לא מעט, בתל-אביב יש מהם הרבה. חלקם הגדול גם מתאמן בחדר כושר. הם יבואו עם דגלי גאווה, זמבורות ומגפונים שבאמצעותם יחרבו כל שמץ של תפילה.
ריאיון עם מ"מ ראש העיר אסף זמיר
מהצד השני בקלות אפשר להרים הפגנת כוח לא פראיירית בכלל. המוני מתנחלים עם עבר צבאי עדכני. טכנית אפשר בלי יותר מדי בעיות להרים מאה מנייני כיפופי ידיים, עם 50 איש בכל אחד. מה תעשה העיריה מול 5,000 מתפללים עטופים בטלית במאה מוקדים שונים?
אבל זה מה שאנחנו רוצים?
האמת היא שאישית אני באמת יכול להבין את שני הצדדים. הליברלים באמת מבועתים מהשתלטות על המרחב הציבורי במעוז הליברליזם. מעוז לא מאוד גדול ולתפיסתם גם לא מאוד יציב ובטוח כנראה.
מהצד השני, יש באמת אנשים שרוצים להתפלל בתל-אביב. יש כאלה שבאמת רוצים לעשות זאת בחוץ. יש כאלה שלא מסוגלים להעלות על הדעת את זה שביום הכי קדוש לעם ישראל, אי-אפשר יהיה לערוך תפילה ציבורית המונית במרחב ציבורי במדינת ישראל.
מה שנדרש יותר מהכל ביחסים בין השבטים בחברה הישראלית זאת מידתיות. מרוב בהלה, טראומה וסטרס, בישראליות העכשווית יש דחף בלתי נשלט לנהל את הכל בקצוות.
לו באמת הייתה לנו המידתיות והכנסת האורחים שאנחנו ראויים להם, עיריית תל-אביב והדס רגולסקי היו מכריזות: "בואו בשלום אחים יקרים". או אז יפעלו בכיכר שני מניינים מקבילים שלא יפריעו איש לרעהו. מניין אורתודוקסי ולצידו מניין שוויוני. רגולסקי עצמה תדרוש דרשה באורתודוקסי. היא תדבר על היום הקדוש, על החיבור לעצמנו, על חשבון נפש. בלי מילה אחת של התרסה.
בתפילה השוויונית ידרוש ישראל זעירא מארגון "ראש יהודי". הוא לא ירמוז פירור של ניסיון להחזיר בתשובה, רק יעביר את המסר של פיוס בין אדם לעצמו ולחברו.
עשר דקות אחרי צאת הצום יפרקו השניים ביחד את מתחמי התפילה. הצמים והלא צמים יערמו בשיתוף פעולה את הכיסאות, יחבקו איש את רעהו ויקבעו להתראות לכל המאוחר כאן בכיכר בעוד 364 יום.
למה לא? לעזאזל, למה לא?
פורסם לראשונה: 00:00, 07.08.24
