פקיעת כהונתה של מועצת הרבנות הראשית לישראל, שהתרחשה מוקדם יותר השבוע, הותירה את הציבור היהודי בארץ ישראל ללא רבנות – לראשונה זה למעלה מ-100 שנה.
זו בשורה שלכאורה לא נראית קשה מדי, בוודאי למי שאינו דתי או לא מתעניין בשירותי דת, אך מתברר כי חלק מאותם שירותים רלוונטיים כמעט לכל אזרח. קחו לדוגמה את המזון שאנחנו אוכלים. הרבנות הראשית היא שממונה על אישור כניסה של בשר מיובא לישראל. הדבר נעשה באמצעות צוותי פיקוח ושחיטה אשר נשלחים לחו"ל ללוות את תהליך השחיטה, האריזה והיבוא עוד מהשלב הראשון. הצוותים האלה מקבלים בכל פעם משימות שנמשכות זמן מוקצב. נכון לעכשיו, עדיין יש צוותי שחיטה במדינות שונות, אך בעוד כמה שבועות יחזרו הצוותים האחרונים לארץ. אם לא תוסדר בחקיקה הארכת כהונת מועצת הרבנות, צוותים חדשים לא יישלחו ועלול להיווצר מחסור בבשר.
ולא רק בשר: יתר המזון המיובא נכנס לישראל רק לאחר אישור של הרבנות הראשית שהוא כשר. תיאורטית גם מוצרים אלה לא יוכלו להימכר בארץ מאחר שרשתות המזון לא ישווקו מוצרים ללא תעודת כשרות.
המשבר נוגע לא רק לצלחת שלנו. בין סמכויותיה של הרבנות יש גם הכשרת מוהלים וחתימה על תעודותיהם של רבני ערים, משגיחי כשרות ודיינים. כרגע אין גם רבנים ראשיים – מי שממנים דיינים למערך בתי הדין הרבניים, האחראי על הגירושים והגיור במדינת ישראל. בבתי הדין יש כרגע מחסור של 20 דיינים מתוך 99 תקנים ברחבי הארץ. זה מביא לדחיית דיונים ולזמני המתנה של חודשים – הרבה מאוד זמן כשמדובר במי שחפצים להתגרש.
מדוע בעצם הגענו למצב הזה? הכול החל בעתירה שבה התבקש בית המשפט העליון להורות על שילוב נשים כנציגות הרבנות הראשית בגוף הבוחר את המועצה. בג"ץ קבע כי יש לשקול מינוי של 10 רבניות לאספה הבוחרת, אולם ברבנות מסרבים בטענה כי אי-אפשר בכלל להסמיך אישה לתפקיד רב. הבחירות נדחו פעם אחר פעם, עד שבג"ץ הורה לקיים ב-29 בספטמבר בחירות גם בלי רבניות – אבל בחירות לתפקידי הרבנים הראשיים בלבד. איך ייפתר המשבר? בחוק שיתחכם לבג"ץ ויאריך את כהונת המועצה שכבר התפזרה – כך שלא יהיה צורך בבחירות בזמן הקרוב. החוק אושר אתמול בוועדת החוקה של הכנסת לקראת עלייתו במליאה לקריאה שנייה ושלישית.
אז בשר כנראה נאכל, אבל מתחת לפני השטח מתחולל קרב גם על דמותה של הרבנות. במקור היא הייתה סמל לאומי המזוהה עם הציונות. הבריטים הקימו אותה בימי המנדט כדי לתת מענה דתי ליהודים בארץ ישראל. ההחלטה הייתה להקים במקביל גוף בוחר, שיורכב ברובו מרבנים ויתר חבריו יהיו נציגי ציבור. הגוף הזה בחר ברב אברהם יצחק הכהן קוק כרב הראשי האשכנזי הראשון, ובמקביל נבחר הרב יעקב מאיר לרב הראשי הספרדי. אז נבחרה גם מועצת הרבנות, שנחשבה בעיני הבריטים לגוף המייצג של היהודים.
מעבר להיותו רב משמעותי, הרב קוק נחשב גם לאחד ממבשרי הציונות. הוא ראה ברבנות חלק חשוב בשיבת עם ישראל לארצו. "הרבנות צריכה לעמוד על מרום הפסגה של תחיית האומה ולהיות עמלה עם הציבור בכל פינות החיים של הבניין והיצירה הלאומית", כתב הרב קוק, "הרבנות תשפיע על ידי השתדלות מתמדת לקרב את הלבבות ולהכניס רוח של שלום בין כל הסיעות והמפלגות ולחיזוק התורה וכבודה על אדמת הקודש ובכל העולם כולו".
בשנת 1980 עוגנו בחקיקה סמכויותיה של הרבנות. בין השאר, היא ממונה על בתי הדין הרבניים – מערכת המשפט הדתית העוסקת בגיור, בנישואים, בגירושים ובבירור יהדות; היא אחראית גם על תקנות הכשרות; היא הגוף שפוסק בהלכות ציבור, למשל ניסוח תפילות לתקופות מסוימות, וקביעת מדיניות הלכתית בסוגיות לאומיות כמו הר הבית. בימינו, אגב, נהוגה חלוקה בין שני הרבנים הראשיים, הנבחרים לכהונה בת 10 שנים. אחד מהם מתמנה לנשיא בית הדין הרבני הגדול והשני לנשיא מועצת הרבנות הראשית. כעבור חמש שנים הם מתחלפים בתפקידים.
אך עם הזמן, רוחה של הרבנות השתנתה. בעיני רבים, הרבנות כבר אינה מוסד ציוני כי אם כלי משחק בידי פוליטיקאים, בייחוד מהסיעות החרדיות. בחירתם של בניהם של מי שהיו רבנים ראשיים בעבר, צילומים של הרב הראשי מתועד ביום הבחירות מצביע לש"ס (עם הבהרה שהצילום לא היה על דעתו) ואמירות נוקבות נגד גיוס לצבא – כל אלה הפכו אותה למוסד שנוי במחלוקת, המואשם בניתוק מהציונות ומערכים יסודיים כמו שירות צבאי משותף. רב עם גישה ציבורית אחרת, מכילה ורגישה יותר, ששירת בצה"ל ומכיר בשירות הצבאי כערך חשוב, עשוי להביא עימו שינוי מבורך ותחושה של שיתוף אמיתי בין הרבנות לציבור הישראלי.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.09.24
