מאז שנולדו, ילדי משפחת דלאל רגילים לבלות את חג הסוכות עם חברים ומשחקים בסוכה שבונה האב אילן. כשגל, גיא וגאיה גדלו, הם הפכו לחלק מבניית הסוכה המשפחתית ומפירוקה.
"הסוכה היא תמיד כהלכתה", אומר אילן. "מתחילים לבנות בכיפור ובשמחת תורה בלילה מפרקים, בלי דחיינות. בשנה שעברה גיא הבטיח לי שכשיחזור מהמסיבה, אחרי שינוח קצת, נפרק את הסוכה ביחד. הוא עדיין לא חזר מהמסיבה. באפריל הוא היה אמור לטוס לפריחת הדובדבן ביפן, הוא מעריץ את התרבות היפנית ואפילו למד את השפה בשביל הטיסה. החברים שלו ביטלו את הכרטיסים ומחכים שיחזור כדי לטוס איתו".
גיא גלבוע דלאל קנה כרטיסים למסיבת נובה שלושה חודשים מראש. זו הייתה מסיבת הטבע הראשונה שהוא וחבריו – עידן הרמתי, רון צרפתי ואביתר דוד – הגיעו אליה, והם היו נרגשים במיוחד. לנובה הגיע גם גל, אחיו הגדול של גיא, כדי ללוות אותו בחוויה. כשהחלה המתקפה גיא התעקש לחזור עם החברים שאיתם הגיע, והאחים התפצלו. רון ועידן נרצחו באותו בוקר, אביתר וגיא נחטפו.
"כשאלמוג (מאיר ג'אן, י"צ) חזר הוא שפך לנו אור על מה שעבר עליהם באותו היום", מספר אילן. "אלמוג, אביתר וגיא התחבאו יחד מאחורי שיח בכביש 232. הם ראו מראות נוראיים, אנשים נרצחים מול העיניים שלהם. כשהגיע אליהם המחבל ומצא את המחבוא שלהם, הוא החליט למזלנו לחטוף אותם ולא לרצוח אותם. בעזה המחבלים צילמו סרטון וידאו שלהם, ופיצלו ביניהם. לפני בערך חמישה חודשים קיבלנו איזה אות חיים, וזהו. נאמר לנו שאחרי החילוץ של אלמוג ושלושת החטופים האחרים, חמאס החליט להוריד את כולם למנהרות ואין למודיעין יותר קשר אליהם".
שנה עברה והסוכה בבית משפחת דלאל עדיין עומדת, מחכה לגיא שיחזור, ינוח ואז יעזור לאבא אילן לפרק אותה. "אם הוא יחזור באמצע החג, אני אפרק איתו את הסוכה ואבנה חדשה", אומר האב. "אנחנו לא נוותר לו על זה. במהלך השנה הזאת השארתי את הסוכה עומדת כסמל לתקווה, שהוא עוד יחזור והכול יהיה כפי שהיה. כל מי שמגיע אלינו הביתה שואל עליה, היא מלאה בתמונות של גיא, חברים שלו באים אלינו ואנחנו יושבים בה. היא מעין אנדרטה, אבל לא של הנצחה, אנדרטה זמנית. אנחנו שולחים לו משם אנרגיה ומפנטזים על היום שהוא יחזור ונפרק אותה יחד".
"לא דמיינתי שהסוכה תעמוד עד לסוכות הבא", ממשיך אילן, "אני עדיין לא מאמין שעברה שנה. אנחנו כל כך מתגעגעים אליו. אני זוכר איך הסתכלנו על הסוכה אחרי חודש, ואמרנו 'טוב, תכף הוא חוזר'. הסוכה הזאת מזכירה לנו שאסור לנו להתייאש, אנחנו לא יכולים לאבד תקווה. אין לנו אופציה אחרת, הילד שלנו שם, מחכה שנוציא אותו מהמנהרות".
עבור 101 החטופים ובני משפחותיהם, 7 באוקטובר עוד לא נגמר, ומשפחתו של גיא לא מפסיקה לייחל לשובו ולעתיד טוב יותר למדינת ישראל. "החטופים הם מכל המגזרים, בלי ימין ושמאל, והם רוצים לחזור הביתה", מדגיש אילן. "אנחנו עם אחד שצריך להיות מאוחד ואנחנו צריכים להראות חוסן. אסור לחזור לשיח של 6 באוקטובר. אפשר שיהיו בינינו דעות שונות אבל כולנו יחד באותה שותפות הגורל. עלינו להסתכל קדימה ולהיות יחד בשביל העתיד של גיא, ושל הילדים שיהיו לו".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.10.24
