בין סבבי הלחימה, בטקס העלאת דרגות בגבעתי, תועד מחזה לא שגרתי: הרב מיכאל טייב, לבוש מעיל שחור ארוך וחבוש מגבעת, העניק דרגות לבנו, רס"ן מנדל. טייב, תושב כפר חב"ד, הוא אב לשישה ילדים, מהם שניים שהתגייסו לצה"ל. האחד קצין בקבע, השני סיים שירות סדיר ובשנה האחרונה נמצא תקופות ארוכות במילואים.
"כמובן שהשאיפה הראשונה היא ילדים שלומדים בישיבה", טייב מודה, "אבל נסיבות הביאו את השניים להתגייס. מנדל היה במסלול חב"די, למד במוסדות חב"ד בחו"ל. כשחזר לארץ הוא לא קיבל מעמד בן ישיבה, ניסה להסדיר את הפטור ולא הצליח, והחליט להתגייס למחלקה חרדית בתוך גבעתי. כשהגענו לטקס סיום מסע כומתה גילינו שהוא מצטיין. הוא המשיך לקורס מ"כים ואז לקצונה. ילד עדין, מאוד בחור ישיבה. היה משהו שסיפרו החיילים שלו: יום אחד התקלקל אצלם המזגן בחדר, והוא בא לישון אצלם בלילה. אמרו לו, 'מה אתה עושה פה?' הוא אמר להם, 'אם לכם לא יהיה מזגן, לי לא יהיה מזגן'".
מיכאל גאה היום בילדיו ומגיע לטקסים בסיום קורסים. "הבן השני שהתגייס, שניאור, פחות הסתדר בלימודים", הוא מספר, "עבד בצרכנייה בכפר והיה שם הכי טוב. תמיד הוא חלם על שירות קרבי, והתגייס. בתחילת המלחמה פתחתי דוכן תפילין בביג באשדוד. הגיעה אישה עם ילד והצעתי לו להניח תפילין. היא סיפרה לי שהיא מכפר עזה. אמרתי לה שהבן שלי היה שם, ומתברר שהוא חילץ אותה. היה מאוד מרגש. אם היו בישיבה, הם היו לומדים תורה וזה היה מעולה. אבל אני גאה עד השמיים במה שהם עושים. יש להם זכות ענקית".
המסלול שלהם יכול להוות פריצת דרך לבחורי ישיבות נוספים?
"לא בטוח שהצבא מוכן לקבל חרדים, מבחינה טכנית. אני גם לא יודע אם כל חרדי יכול לעשות צבא מבחינת המקום שבו הוא גדל ומה שהוא מביא איתו. אבל מי שחושב שהוא לא צריך להתגייס כי הוא לומד תורה, אז שילמד תורה כמו חייל, ברצף. כל יום של קרב להוסיף ללמוד תורה, לקצר את החופשות ולחזור לישיבה מוקדם. בטח לא לצאת באמירות של 'נמות ולא נתגייס'. זה לא מתאים בכלל, בטח לא בתקופה שילדים וגם מבוגרים, הורים לילדים, נהרגים ונפצעים מדי יום בשדה הקרב".
שעת כושר
בחברה החרדית יש וטו מוחלט על גיוס לצה"ל, בייחוד בתקופה שבה הנושא עולה לכותרות וגורם לרבנים ולעסקנים להגביר את ההתנגדות. אך בשוליים ישנם צעירים חרדים שמצאו עצמם, מסיבות שונות, בדרך לבקו"ם. על פי הנתון הרשמי, כ-1,200 חרדים מתגייסים מדי שנה.
לא פעם הם מגיעים ממשפחות של חוזרים בתשובה או חרדים שעלו לארץ, אך יש גם מתגייסים מלב המיינסטרים החרדי. בקרב הוריהם של המתגייסים החרדים יש קושי לקבל את החלטת הבן. אבל כמה הורים שבחרו לא להסתיר את הדרך של ילדיהם, ואף ללוותם מקרוב, מספרים על החששות, הגאווה ובעיקר המורכבות.
הפגנת חרדים נגד גיוס בשבוע שעבר
(צילום: מאיר תורג'מן)
כשרחל נכנסה לקהילה חרדית בצפון הארץ לפני יותר מעשור, היא חלמה על ילדים לומדי תורה שמבוקר עד לילה יישבו בבית המדרש מול הגמרא. לפני כשנתיים, כשבנה הבכור סיפר על החלטתו להתגייס לצה"ל, היא התקשתה לקבל זאת. כעת בנה השני מחכה לתהליך הגיוס.
"הבן הבכור שלי, קצין בפלוגה חרדית, היה רוב השנה בעזה", היא מספרת, "עם תחילת המלחמה הבן השני עזב את הישיבה במטרה להתגייס ולהיות חלק. הוא עושה לא מעט כושר. הגדול באש על התפקיד שלו. מאוד רוצה לשחרר חטופים, לנצח במלחמה, כולו בתוך זה. לא חלמתי על זה. רציתי בחור ישיבה ששומר על עם ישראל בלימוד תורה. אני כל שבת קוראת את כל ספר תהילים. זו הנשיאה בנטל שלי. אני עובדת סוציאלית וגם בעלי עובד במקצוע שיש בו הרבה עשיית חסד".
רחל מוסיפה ש"כשהוא אמר לי שיש אימונים בשבת, זה היה לי קשה לעיכול. בבוקר 7 באוקטובר פתאום ראיתי אותו עם טלפון בשבת, יוצא לנקודה שאליה הוקפץ. ברור שזה היה הגיוני, אבל הייתי בשוק. גם היום בכל שבת הוא עם טלפון. זה הלם, גם אם יש לכך הצדקה".
ההלכה היא נקודה חשובה עבור רחל. "יש לנו ליווי ומענה מעמותת נצח יהודה לכל הצרכים", היא אומרת, "הם פשוט מלאכים. הצבא התקדם מאוד ממה שהיה בעבר".
איך מקבלים את בנך?
"בקהילה מקבלים אותו בהערכה עצומה. כשהילדה נבחנה לסמינר, שאלנו את עצמנו מה לכתוב בשאלון לגבי איפה כל ילד נמצא היום. כתבנו 'נצח' וקיווינו שלא יידעו שזה בצבא. אבל מיד שאלו אותנו מתי הוא התגייס. למרות זאת, היא התקבלה. חשוב לומר שיש פה קהילה מאוד חרדית, מאוד מקפידה, אבל גם מאוד מקפידה על 'ואהבת לרעך כמוך'".
גיוס בכוח
המתגייסים החרדים מגיעים דרך מסלולים שונים, בין השאר כאלה שמציעה עמותת "נצח יהודה" המגשרת בין הציבור החרדי לצבא ומביאה לא מעט צעירים חרדים להתעניין בשירות במסלולים המותאמים עבורם.
"דוד הוא הקטן מבין חמישה ילדים", אומר גבריאל משכיל, תושב פסגת זאב בירושלים, שבנו התגייס לפני שנה בעקבות הטבח בדרום. "הוא למד בישיבה", מספר האב, "ישיבה שמתאימה את עצמה לבחורים שקצת קשה להם. חלק מהזמן לומדים שם תורה, ובשעות הפנאי לומדים מקצוע. הוא הוציא תעודת מציל, אבל בער בו לעשות יותר. אחרי הטבח הלכנו לתרום דם. כשחזרנו הוא שאל אותי: 'מה דעתך אם אתגייס?' אמרתי לו: 'אני איתך, אבל אמא פחות'. האמת שגם היא קיבלה את זה בטוב. הוא היום בצבא וחושב אפילו על קצונה".
גבריאל חושב שנושא גיוס החרדים צריך להיבחן ברגישות. "יש בוויכוח הזה הקצנה לשני הצדדים", הוא מסביר, "אני מציע לא לגעת במי שלומד במסגרת כל היום. מי שקשה לו יגויס למסלול שיספק לו מסגרת. לבן שלי זה עשה טוב. בכל מקרה, צריך לשמור שלא תהיה 'ירידה ברוחניות' אצל מי שמתגייס".
הרב משה אלמושנינו מאשדוד הוא אב לשבעה ילדים. הם החלו מסלול חרדי לכל דבר, אבל שניים, אדיר ויאיר, הם כיום חיילים.
"הבן שלי הגדול, אדיר, היה בתלמוד תורה", מספר הרב, "הוא לא כל כך הסתדר בלימודים והתגייס. לנו זה לא מהלך טבעי. עדיף להיות בישיבה, ששם יש אווירה של תורה ומצוות גם למי שלא לומד כל היום. אדיר התגייס לפני כשבע שנים. אחרי זה חזר לישיבה, התחתן, אבל בצבא קראו לו לחזור. אחרי שהתייעץ עם הרב דוד יוסף, הוא חזר לתפקיד רב צבאי. הוא מלווה הרבה חיילים מבתים חרדיים שצריכים גם חיזוק בדת וגם עזרה בחידוש הקשר עם ההורים. הבן השני, יאיר, הוא לוחם בנצח יהודה. נכנס הרבה לעזה ועושה דברים גדולים".
הבנים שלך יכולים להיות פורצי דרך לחרדים נוספים שירצו להתגייס?
"אני בעד שמי שלא תורתו אומנותו – שיכניסו אותו לצבא אפילו בכוח. אבל שיהיו התאמות, שיוקמו פלוגות לבחורים. ומהצד השני, צעירים שכל היום לומדים תורה ברצינות, בלי כוס קפה כל כמה דקות – אותם לא לגייס".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.11.24
