"7 באוקטובר מבחינתי זה לא מלחמה נגד מדינת ישראל, זו מלחמה נגד העם היהודי כולו", מדגיש יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, מספר פעמים במהלך הראיון. אבל האסון של 7 באוקטובר נוגע בחגואל גם במקום הכי אישי וכואב. גיסו האהוב, אסף שלזינגר ז"ל, היה פרמדיק במסיבת הנובה. "הוא היה מנהל הצוות הרפואי שם, עבד איתם עשר שנים", מספר חגואל. "בליל שישי הוא התקשר לאשתו, גלית, ואמר, 'אני עייף, אבל הלילה יהיה עמוס עם הרבה עבודה. אני אשן פה באוטו ובבוקר אבוא הביתה'. יש לנו הקלטה שלו מתקשר למד"א להזעיק כוחות. אתה שומע יריות ברקע, ואתה שומע שהוא מטפל בפצועה תוך כדי. זה היה הדבר האחרון ששמענו ממנו. היינו שלושה ימים באי-ודאות. לא ידענו מה קרה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
איך מתמודדים עם סיטואציה כזאת?
"אלה היו הימים הכי קשים למשפחה. עברנו בין בתי חולים, בתוך הכאוס הנורא. בשבעה הרב שהגיע אמר לי שזו השבעה השביעית שלו באותו יום. גיסי השאיר אחריו תאומים, בן ובת. החוויה האישית שלי באסון המשפחתי מחברת אותי לסבל של משפחות החטופים: כשאני מדבר איתן, אני נזכר בתחושה הקשה של הערפל וחוסר הוודאות. זה דבר קשה מאוד. בני הבכור שירת יותר מ-100 ימים בעזה, יצא לברית של בנו וחזר למילואים. גם המשפחה של כלתי שכלה במלחמה בן דוד, שנהרג בנחל עוז. הלכנו מלוויה ללוויה. אנחנו מדינה בטראומה".
חגואל נבחר לתפקיד לפני ארבע שנים לקדנציה של חמש שנים, באחת מהתקופות הקשות והמאתגרות ליהודים בעולם. "מאז 7 באוקטובר היחס להסתדרות הציונית השתנה, מודעים יותר לפעילות שלנו ולמטרות שלנו, האירועים האנטישמיים בעולם התגברו באופן דרמטי. אנחנו עדים לעלייה של פי 8 באירועי אנטישמיות, מדובר במאות אירועים אנטישמיים ביום ברחבי העולם. הבעיה המטרידה ביותר היא שרבים מהיהודים בגולה כבר משלימים עם המצב. הם מקבלים את זה כ'מחיר של להיות יהודי מעבר לים'. גרוע מכך, רבים כבר לא סומכים על רשויות החוק במדינה שבה הם מתגוררים.
"אחד האירועים המזעזעים שהתרחשו לאחרונה היה הפוגרום נגד אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם. ממשלת ישראל הצליחה בזמן אפס לפנות את רוב האוהדים חזרה ארצה, אבל הקהילה היהודית שנשארה שם חווה משבר עמוק. שלחתי צוות לאמסטרדם, והם בילו את השבת עם הקהילה היהודית. המצב שם היה קשה מאוד – הם פחדו לצאת מהבית. אנחנו כישראלים לא מבינים עד כמה תחושת הביטחון של אחינו בתפוצות התערערה. אני בקשר יומיומי עם נציגי הקהילות היהודיות ברחבי העולם ואני שומע שוב ושוב שהם פוחדים הרבה יותר ממה שידענו לאורך השנים. יהודים חוששים ברחובות, חוששים לשים מזוזה בפתח ביתם. יהודים חששו בשנה האחרונה להתבלט בקמפוסים בארה"ב, או מראש נמנעים מלשלוח את ילדיהם לקמפוס".
אתה רואה גם נקודות אור?
"אחד הדברים שהכי חיזקו אותי בשנה האחרונה והלא פשוטה הזו, זה לראות אלפים, אלפים של יהודים מכל העולם, שהגיעו לכאן להתנדב ולסייע למרות אזהרות המסע והמלחמה, בקטיף ובכל דבר שרק ייתנו להם. יהדות התפוצות תרמה בשנה האחרונה סכום עתק של קרוב לשני מיליארד דולר לפרויקטים שונים בישראל, זה מרגש אותי מאוד ולא מובן מאליו".
4 צפייה בגלריה
תקיפת אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם. ''הקהילה היהודית בעיר חווה משבר עמוק''
(צילום: X/iAnnet/via REUTERS)
מה צפוי לקרות מבחינת הקשר בין יהודי העולם וישראל אחרי המלחמה?
"על פי הנתונים של פתיחת תיקי עלייה, אנחנו מעריכים שאחרי המלחמה צפויים להגיע כ-100,000 עולים. כבר עכשיו עלו כ-33,000 מאז 7 באוקטובר, למרות המצב הביטחוני המורכב. כיו"ר התנועה הציונית ברור שאשמח שכולם יעלו לארץ, אבל אני מכבד את זכותו של כל אדם לבחור היכן לגור ולגדל את ילדיו. מצד אחד אני מעודד עלייה, ומצד שני אני מחזק את הקהילות היהודיות בתפוצות, כי זכותן להתקיים בכל מקום על הגלובוס".
ההסתדרות הציונית נוסדה ב-1897 על ידי הרצל בקונגרס הציוני הראשון. ההסתדרות היא הבעלים של קרן קיימת לישראל, שותפה ב-50% בסוכנות היהודית ובקרן היסוד ומחזיקה בכ-20 חברות בת כמו המשקם. תקציבה השנתי עומד על כ-150 מיליון שקל, היא מעסיקה כ-500 עובדים, מתוכם 240 שליחים ברחבי העולם וחולשת על חברות בת שמגלגלות גם הן מיליוני שקלים. "כיו"ר ההסתדרות הציונית העולמית אני למעשה מעין יו"ר של חברת אחזקות ענקית", אומר חגואל.
לכן, זה לא מפתיע שגורמים פוליטיים רבים, בליכוד ומחוצה לו, שמים עין על השליטה בהסתדרות הציונית. חגואל נבחר לתפקיד לאחר קרב סוער בתוך הליכוד העולמי, ובמערכת הפוליטית כבר נערכים לבחירות הבאות שיתקיימו באוקטובר 2025. מדובר בקרב שליטה על תקציבי ענק, משרות בכירות במשכורות מכובדות, וגם הרבה כוח. חגואל נחשב לאיש אמונו של דני דנון בליכוד העולמי. השליטה של דנון במוסדות הליכוד העולמי וההסתדרות הציונית הקימה עליו יריבים כמו מיקי זוהר ודוד ביטן שלוטשים עיניים אל מאחזי הכוח האלה. זוהר כבר חתם הסכמים עם יריבים פוליטיים כמו בני גנץ, ליברמן ואפילו מרצ כדי לחלק ביניהם את התפקידים והשליטה בגופים הרבים שתחת ההסתדרות הציונית.
"אני רואה בניסיונות של מיקי זוהר להיכנס לנעליי סימן משמעותי להשפעה ולכוח שיש לי בתפקיד", אומר חגואל. "נבחרתי לפני ארבע שנים אחרי קרב גדול מאוד. כבר אז מיקי זוהר, יחד עם ראש הממשלה ושרים בכירים אחרים, ניסו להשפיע על הבחירות. בזכות הקרב הזה אני מעריך את התפקיד יותר. אני דמוקרט ומכבד את חוקי המשחק. חבל לי שדווקא במציאות של מלחמה, כשיש כל כך הרבה מה לעשות, גוררים אותי כבר עכשיו, שנה לפני, להתעסק בבחירות".
אולי הקשר שלך לדני דנון עומד בעוכריך?
"דני הוא חברי הטוב, איש יקר, אנחנו מאותה שכבת גיל והכרנו בתנועת בית"ר. יש לנו כברת דרך של מעל 25 שנה שאנחנו עושים ביחד. זה חריג בפוליטיקה הישראלי שיש חברים כל כך הרבה זמן — אני מאוד מפרגן לדני ודני מאוד מפרגן לי. אין הרבה אנשים שהיו עוזבים את הכנסת כמו דני ואומרים — 'חברים, אם לא קיבלתי שר בכיר והפכתי לח"כ בספסלים האחוריים, אני חוזר למקום שעשיתי בו וגם השפעתי'. וזה מה שדני עשה. דני עשוי מהחומרים שאני קורצתי מהם: המקום שאני יודע להשפיע בו, זה המקום שאני רוצה להיות בו, ואעשה כל מה שביכולתי להיבחר שוב. אחת לחמש שנים יש בחירות בעולם היהודי. בוחרים 700 צירים שמשקפים את העולם היהודי, גם בישראל וגם בתפוצות. זה פרלמנט של העם היהודי, זאת חלקת האלוקים שלי".
למה בעצם צריך כיום גוף כמו ההסתדרות הציונית כשיש כבר מדינה יהודית עשרות שנים?
"מדינת ישראל היא מדינה של כל אזרחיה, כולל ערבים, וזה בסדר גמור, אבל יש אינטרסים יהודיים שאנחנו אחראים עליהם, בארץ ובתפוצות: המאבק באנטישמיות, עידוד העלייה, הצלת יהודים. ההסתדרות הציונית מובילה פרויקטים לחיזוק הקשר בין יהודי התפוצות למדינת ישראל, פועלת למען העלייה והקליטה של יהודים בישראל, תומכת בהתיישבות ובפיתוח התשתיות בארץ. ההסתדרות משמשת גם כגוף מייצג ומוסמך של העם היהודי בזירה הבינלאומית, ועדיין ממלאת תפקיד חשוב בגיוס תרומות ומשאבים למטרות לאומיות".
חגואל (53), נשוי לתחיה, אב לארבעה (בן 16, בת 19, פרמדיקית בשירות לאומי, בן 22 ובן 27) וסב לשניים. הוא נולד בתל-אביב ובגיל 7 עברה משפחתו לערד. "ההורים שלי עשו ציונות אמיתית, זה נחשב מעבר משמעותי בשנות ה-70, מהמרכז לפריפריה", הוא אומר. את דרכו הציבורית החל בתנועת בית"ר בערד. "כנער הקמתי את בית"ר בעיר", הוא מספר. "לאחר מכן הייתי מהעירוניים הראשונים שעשו שנת שירות, באופקים. הקמתי את בית"ר באופקים כשהייתי בן 18, ואחר כך הייתי בגרעין נח"ל של בית"ר בקיבוץ משגב עם. זה היה נדיר אז ללכת לשנת שירות, משהו שרק קיבוצניקים עושים. כל חיי הייתי בתנועת בית"ר, בכל תפקיד אפשרי, עד שהגעתי להיות המנכ"ל העולמי. הכל בעשר אצבעותיי. אפילו את אשתי הכרתי בתנועה. תמיד רציתי להיות בפוליטיקה, להשפיע, אם כי לא חשבתי שזה יהיה בעולם היהודי. באותם ימים חשבתי יותר על להיות ראש עיר".
תפקיד מרכזי שנטלה עליה ההסתדרות הציונית מאז המלחמה הוא טיפול במפוני הצפון והדרום ושיקום היישובים ההרוסים. ההסתדרות הציונית מתפעלת כמיליארד וחצי שקל מכספי ממשלת ישראל לצורך הפרויקט רחב ההיקף. "סייענו בהקמת שבע שכונות חדשות למפונים – בשפיים ובקיבוץ רוחמה למפוני כפר עזה, בכרמי גת למפוני ניר עוז, בחצרים למפוני קיבוץ בארי עם קרווילות ל-300 משפחות וחדר אוכל נפרד, במשמר העמק למפוני נחל עוז, באשלים למפוני כרם שלום, ושכונה ברביבים למפוני קיבוץ חולית. עמדנו בלוחות זמנים צפופים כדי שהילדים יוכלו להתחיל את שנת הלימודים בספטמבר. בנוסף החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית מלווה שש מועצות אזוריות מפונות, שבהן בסך הכל 47 יישובים.
"כבר ב-10 באוקטובר הבנו שאחת המצוקות המרכזיות היא דיור. פנינו ליהודי העולם וביקשנו את עזרתם. התגובה הייתה מדהימה – קיבלנו 500 מפתחות של דירות בישראל של יהודים מחו"ל. לקחנו אחריות מלאה על הדירות, כולל ביטוח וחברת ניהול — פרויקט מרגש שקראנו לו "הבית שלי – הבית שלך". הדירות האלה שימשו לא רק את מפוני עוטף עזה, אלא גם תושבים מנתיבות, אופקים ואשקלון שחיפשו מקלט זמני. יהודים נתנו לנו את בתיהם היוקרתיים ברחביה בירושלים למען המפונים. היו סיפורים מרגשים. משפחה יהודית אחת הציעה בית עם פריטי אמנות יקרי ערך. לזה סירבתי, אבל זה מראה איזו רוח של סולידריות קיימת בקרב יהודי העולם".
כמה כסף השקעתם בסיוע למפונים?
"בנוסף לסיוע למפוני הדרום, השקענו 28 מיליון שקל בסיוע למפונים בצפון. כואב לומר: בסיור שעשינו בצפון, ממטולה כבר לא נשאר כלום. בדרך למטולה ראיתי גם את האריה השואג, שכמי שגדל בתנועת בית"ר אני מכיר היטב, מכל זוויות. היה לי עצוב לראות את האזור, זה לגמרי מרגיש כמו כשההורים שלנו הגיעו לכאן לשממה כדי להקים מהכל מאפס.
"לפני כמה חודשים לקחנו על עצמנו אחריות נוספת – הסיוע למשפחות החטופים והשבים. זו אולי המשימה הקדושה ביותר. עד אז מי שטיפלה במשפחות החטופים הייתה המינהלת מטעם משרד ראש הממשלה. ההסתדרות הציונית למעשה 'אזרחה' את המינהלת. אל"מ ירון כהן, ראש המינהלת הצבאית, שמכיר כל משפחה ומשפחה שחרב עליה עולמה, נשאר בתפקידו, ונוסף לו מנכ"ל מטעמנו, אילן אור".
מה החזון שלך לעתיד, אם תיבחר שוב לתפקיד היו"ר?
"בעיניי, החלום האמיתי הוא לא רק להחזיר את התושבים לעוטף, אלא להביא לשם עשרות משפחות של עולים חדשים, שיחזקו את האזור. העלייה היא לא רק מנוע צמיחה כלכלי – היא מסר של תקווה ואמונה במדינת ישראל. כשאנשים בוחרים לבוא לכאן למרות הכל, זה מחזק את כולנו. אני יושב על הכיסא של הרצל, במשרד שבן-גוריון ישב בו, וזו זכות גדולה להמשיך את המורשת ולהוביל את ההסתדרות הציונית העולמית לאתגרי המאה ה-21".
