21 שנים התלווה הבמאי המוערך סנדי דובובסקי לעמיחי לאו-לביא. מול המצלמה שלו הוא הפך מגבר צעיר בן 34 לגבר בוגר בן 55. לאו-לביא, דמות צבעונית ולא שגרתית, יצא אמנם מהארון עוד לפני הצילומים, אבל במהלכם הפך אב לשלושה ילדים, כתורם זרע של זוג נשים; התאלמן מבן זוגו, שהיה נשא איידס; ובמקביל, כנצר לשושלת הרבנים הראשיים לישראל וכאחיינו של הרב ישראל לאו ‑ לא זנח את המסלול הדתי-בורגני והוסמך לרבנות. אה, והוא גם היה כנראה רבנית הדראג קווין הראשונה, אחרי שהחל להופיע בדמותה הכשרה למהדרין של הרבנית הדסה גרוס ‑ ניצולת שואה ממוצא הונגרי, בת כ-70, אלמנה משישה בעלים.
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
בספטמבר 2023, אחרי כמעט רבע מאה של צילומים ו-1,800 שעות חומר גלם, היה המסמך הדוקומנטרי רחב היריעה על לאו-לביא כמעט גמור. אלא שאז הגיע 7 באוקטובר וגיבור הסרט לא רק נחת בישראל בניגוד לכל האזהרות, אלא גם דרש לשלוח בעקבותיו צוות צילום להשלמות. בתחילת השבוע הבא יגיע המסע הזה להפי-אנד שלו, כאשר הסרט "מלכת השבת", על שם קבלות השבת הייחודיות שמארגן הרב הייחודי, יוצג לראשונה בפני קהל ישראלי במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי 2024 ירושלים.
5 צפייה בגלריה
עמיחי לאו-לביא עם הקהילה שלו בניו יורק
עמיחי לאו-לביא עם הקהילה שלו בניו יורק
עמיחי לאו-לביא עם הקהילה שלו בניו יורק
(צילום: מהאלבום הפרטי)
"את סנדי הכרתי עוד ב-96'", נזכר לאו-לביא בשבוע שעבר, באחת מגיחותיו הרבות לארץ. "הוא עשה את הסרט 'לפניך ברעדה', על הומואים ולסביות דתיים, ואני הייתי גיי צעיר שיצא מהארון, האחיין של הרב הראשי לישראל, אבל לא הסכמתי להשתתף בו. לטענת סנדי, אמרתי ש'אני לא עושה קולאז'ים, אני רוצה סרט לעצמי'. אני לא זוכר שהגבתי כך. בכל מקרה, שנה אחר כך, ב-97', כשעברתי לגור בניו-יורק, התיידדנו וכשהתחלתי לעלות לבמה עם 'הרבנית הדסה גרוס', הוא נדלק. אמרתי לו: 'אתה רוצה לצלם? תצלם'".
איך בכלל הגיעה לעולם הרבנית גרוס? “קשה להגיד, היא נולדה בקברט פורים ב-97’, שתיתי וודקה וחצי וככה היא נהייתה. בהתחלה היה לה סטייל מזעזע אבל מפורים לפורים הדמות שלה הלכה והתגבשה והפאה שלה גדלה. כשהייתי רואה הקלטות שלה, הבנתי שהיא הגיעה ממקום עמוק בנשמה שלי ונגעה במקום עמוק באנשים בהומור וגם בריפוי. זה לא מקובל שמלכת דראג עושה את זה”.
לא כולם זוכים לראות את עצמם מתבגרים ב-20 שנה על מסך גדול. איך הרגשת כשראית את הסרט עליך? "במשך הזמן ראיתי קצת קטעים", הוא מתוודה. "היו כאלו שבגללם נכנסתי לדיאטה של חודשיים, והיו קטעים שפירגנתי לעצמי. העצה שהייתי נותן לעצמי הצעיר: 'הכל יהיה בסדר, תקשיב ללב, תבוא יותר מאהבה ופחות מפחד’".

שיחה לא פשוטה עם הרב הראשי לשעבר

לאו-לביא נולד בירושלים, למשפחה מיוחסת. אביו נפתלי, שנפטר לפני עשור, היה ניצול שואה, אחיו הגדול של מי שיהפוך לרב הראשי לישראל, ישראל מאיר לאו. בנו, דוד לאו, שכהונתו כרב ראשי הסתיימה לפני כמה חודשים, המשיך אותו.
אביו של לאו-לביא, נפתלי לאו, היה דתי מתון יותר, איש משרד החוץ, שנחשב למקורבו של משה דיין וכיהן כקונסול הכללי בניו-יורק. לו ולאשתו ג'ואן נולדו ארבעה ילדים, שעמיחי הוא הצעיר מביניהם. הבכור, הרב ד"ר בנימין לאו, נחשב גם הוא למנהיג דתי מתון, מקורב לבני גנץ, ומייסד תנועת "929 תנ"ך ביחד".
בצבא שירת לאו-לביא בצנחנים. אז גם הכיר את בן הזוג הראשון שלו, מבלי לשתף בכך את משפחתו. "זה היה במלחמת המפרץ", הוא מחייך בנוסטלגיה. "גרנו יחד בנווה צדק, שילמנו מאה דולר על ארבעה חדרים, רומן-רומן. ואז נפרדנו ונסעתי לארצות-הברית לעבוד במחנה קיץ. הייתי די בבלבלה, גם מינית. לא ידעתי איך להתחיל עם בנים, נורא התביישתי ונורא פחדתי. הייתי חתיך, ישר מהצבא, אבל זה היה גדול עליי".
ב-94' נחת ב"סוכה במדבר", אתר נופש מדברי ליד מצפה רמון. "לא עניין אותי הודו, לא סמים, הייתי צריך להבין מי אני. הייתי הטבח שם, קמתי כל יום בארבע לפנות בוקר, אפיתי לחם כוסמין, בישלתי אוכל צמחוני. שם גם התחלתי לערוך סוג של קבלות שבת אלטרנטיביות, בקטנה. ויום אחד הגיע למקום חבר מהברנז'ה בתל-אביב, עיתונאי, לסדנה ונדלק. בערב ראש השנה הוא פירסם כתבה על המקום, עם פסקה על עמיחי המתוק, אחיין של, בן של, מבשל, עורך קבלות שבת, הומו מוצהר, כאילו כולם יודעים. התגובה הראשונה שלי הייתה, 'אני קופץ מהצוק'. כאילו, וואט דה פאק, איזו פאדיחה. אני זוכר שהתקשרתי להורים והשארתי הודעה במזכירה האלקטרונית: 'שנה טובה, יש איזו כתבה בסוף השבוע, הרוב אמת, נדבר בבית'. ואז אמרתי לעצמי: 'זהו, אין מה לפחד. עכשיו להתמודד'".
5 צפייה בגלריה
עמיחי לאו-לביא כרבנית "הדסה גרוס"
עמיחי לאו-לביא כרבנית "הדסה גרוס"
לאו-לביא כרבנית "הדסה גרוס"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
ובכל זאת, מה אמרו ההורים? "ההורים קיבלו חום, אבל גם קיבלו אותי בחום. שנים אחר כך, אחרי שהילדים נולדו, אני מדבר עם אבא שלי על החוויה ההומואית, מסתכל לו בעיניים, ופתאום מבין שכשהוא רואה אותי, את בנו האהוב, הוא רואה מולו את בוכנוואלד, המחנה שבו התבגר ושרד. כי בוכנוואלד היה בית סוהר, ובבית סוהר אתה רואה רק גברים, וזיונים, ואונס קטינים. ופתאום הבנתי אותו, בלי מילים. וזה הרג אותי. כשהלכתי חיבקתי אותו, אמרתי: 'אבא, טוב לי, אני בוחר בזה מאהבה'. אבא התרכך עם השנים. הוא הקשיב".
האם ניהלת אי פעם שיחות עם דודך ובן דודך בנושא? "תשאלי אותם", הוא מתחמק. "לפני מספר שנים, כשמלאו לדודי 80, באתי ובירכתי אותו. זו לא הייתה שיחה פשוטה. אני מודע לכך שהבחירות שלי, בין אם פרטיות או פומביות, לא מתיישבות עם הדרך שהם חושבים שהיהדות צריכה לקחת. והיו לזה גם מחירים. אני רציתי שיראה את הילדים שלי. בינתיים זה לא קרה".
הילדים הגיעו אחרי שפגש את אחת האמהות ב-99’, כשבאה לתמוך בפרויקט ה”סתורה טלינג” שייסד ‑ דרך חדשה לספר את התנ”ך ‑ “היא אמרה שהיא ובת זוגה רוצות ילד, ‘ואתה תהיה תורם זרע’”.
אבל למה תרומת זרע ולא הורות משותפת? “כי הן רצו בעלות על התהליך, ולי זה התאים להיות סתם תורם, ולא שותף פול-טיים. הקריירה שלי רק התחילה, רציתי לבנות בית ולעשות ילדים עם בן זוג, לכשיבוא. לא בא”.
כך נולדו אליס (18), עזרא (16) ושרלוט-הלל (14), לסאלי ולרחל, שמגדלות אותם באפר ווסט סייד אבל כבר נפרדו מאז. “אני תורם שהילדים קוראים לו אבא”, הוא אומר. “אני נפגש איתם פעם בשבוע, אני איתם בוואטסאפ, אבל לא אחראי כלכלית, ואם יש בעיות משפטיות אז אני מייעץ, אבל לא אחראי”.
מה אמרו בגנים ובבתי הספר על הפורמט? “אלה ילדים ממנהטן, קטן עליהם. אני זוכר שיום אחד עזרא חזר הביתה מפליי דייט ואמר: ‘אני לא מבין. יש לילד הזה רק אבא ואמא, מתי באה האמא השנייה?’”

דמעות אחרי מפגש בשווארמה

אם הבחירות המגדריות של לאו-לביא הצליחו ברבות השנים להיכנס לקונצנזוס, הרי שמבחינת הנטיות הפוליטיות שלו הוא נוחל עד כה פחות הצלחה. באחת הסצנות החזקות ב"מלכת השבת" הוא מצולם ב-2014, ימי צוק איתן, בעצרת תמיכה בישראל בניו-יורק, נושא שלט בשלוש שפות: "עמדו לצד ישראל, התאבלו עם עזה, רק שלום זו הדרך". גם היום, הוא אומר, אחרי 7 באוקטובר, היה מחזיק את אותו השלט בדיוק. "אני מתאבל על חיי חפים מפשע. על האסון הגדול שקרה לעם ישראל, כמו על האסונות האחרים מסביב. גם העם הפלסטיני בטראומה, והיא לא קטנה בכלל".
לממדי האסון החל להתוודע בארבע לפנות בוקר, שעון ניו-יורק. "ישבתי מול המסך, ומיד הבנתי שמשהו משמעותי קורה. מיד התקשרתי למשפחה שלי בישראל. יש לי אחיין בקיבוץ ארז, בן דוד בנתיב העשרה".
5 צפייה בגלריה
yk14198904
yk14198904
"שיחה לא פשוטה". לאו־לביא (מימין) עם משפחתו והדוד הרב ישראל לאו, באזכרה לאביו נפתלי ז"ל
הם עונים לך? "לא. עם בן הדוד מנתיב העשרה נוצר קשר רק כעבור ארבעה ימים. האחיין מארז היה בצפון ולא הצליח להגיע הביתה. ומנגד, אני פעיל שלום ועובד עם אנשים בגדה, במזרח ירושלים. כבר באותו הבוקר קיבלתי טלפון מאחד מהם: 'אתה בסדר? המשפחה שלך בסדר?' ובמקביל אני צריך לחשוב איך אני משנה את טקס שמחת תורה בקהילה שלי, אליו אמורים להגיע כמה מאות אנשים".
חשבת לבטל? "לא, אבל ברור שלא רקדנו. התפללנו לרפואה ולשלום, עם רבה מישראל שהתארחה אצלנו".
שבוע אחר כך, ב-14 באוקטובר, כבר נחת בישראל, ומאז הוא נמצא על הקו. "הצטרפתי לקבוצת רבנים שביקרו בשבעות, אצל פצועים ומשפחות חטופים. אנשים שבנסיבות אחרות לא הייתי מגיע אליהם. משפחה מפסגת זאב, עם תמונה ענקית של ביבי ושל הבאבא סאלי, שהבן החייל שלהם התנדב להציל אנשים ונהרג. או דרוזים במג'דל שמס. עד היום אני עונד על היד סרט צהוב שנתנה לי סבתא של לירי אלבג בשבוע השני למלחמה, וביקשה: 'אל תוריד עד שהיא בבית', ומאז הוא לא ירד".
"הרבה אנשים חתכו ממני בשנה האחרונה בגלל דעותיי הפוליטיות. ההקצנה בישראל היום ברורה. אני מרגיש שהציונות הדתית מתנגדת לעסקת החטופים, רוצה להתנחל בעזה, הומופובית. זה לא המוסר היהודי עליו גדלתי ואני לא מרגיש שם בבית"
היה עוד מפגש בלתי נשכח בתחילת המלחמה. "מרכז ירושלים, לילה של תפילה לשלום. אירוע מרגש, דתיים, חילונים, כולם בוכים. זה נגמר בעשר בלילה והיינו רעבים. אמרנו, 'בואו נלך לשוק'. בדרך מלא רעש וסלוגנים בסגנון 'נשרוף לכם את הכפר'. הייתה שם שווארמייה, ובחור שצעק: 'נכנסים לעזה, הולכים להרוג את כולם', 'זה שלנו, מתנחלים מאז ולתמיד'. ואני תופס אותו: 'איך קוראים לך?' 'מושיקו'. 'אהלן מושיקו, אני עמיחי. תקשיב חמוד, קודם כל שהחטופים יחזרו בשלום ושהחיילים יהיו בריאים. אתה ואני אולי לא מסכימים איך ייראה השלום בעזה, אבל באתי מאמריקה להיות איתך ולאכול אצלך שווארמה. עם ישראל חי?' 'כן, אחי'. התחבקנו. הכין לי שווארמה. בכיתי רבע שעה".
למה בעצם? "כי אני חי בניו-יורק קרוב ל-30 שנה. אני אזרח אמריקאי, יש לי ילדים אמריקאים, אבל בסופו של יום, זה הבית. וגם השווארמיסט הזה, שדעותיו אינן דעותיי ואמונותיו אינן אמונותיי, אנחנו אחים. זו משפחה".
ובינתיים בארה"ב, האנטישמיות פורחת. לא רק בקרב מוכרי השווארמה המקומיים, אלא באקדמיה, בחוגי הרוח. איפה זה פוגש אותך? "הייתי באחת האוניברסיטאות ואנשים עם כאפייה ביקשו ממני להוריד את הכיפה או שייצאו מהחדר. הם יצאו. קולגות שלי, מנהיגי דת, גם קווירים ולהט"ב, פתאום יש בינינו הרבה מבוכה והרבה שתיקה. ככל שהמשיכה המלחמה בעזה ונהיה דיבור על רצח עם, אז אם אתה יהודי או ישראלי, אלא אם אתה מצהיר 'אני אנטי-ציוני', אנשים מאבדים את הסולידריות איתך".
למה קשה לתווך את עמדת ישראל לאמריקאים? מה הם לא מבינים? “קודם כל זו התקשורת. צעירה אמריקאית ממוצעת רואה בפיד באינסטגרם הרבה תינוקות מתים בעזה, ולא מבינה את הסיפור הישראלי-פלסטיני, לא מבינה את ההיסטוריה, אולי אפילו לא מבינה את 7 באוקטובר שהחזיק יומיים בתקשורת. האונס, הרצח, האכזריות האיומה. צ’יק צ’ק זה הגיע למה שקורה בעזה. דבר שני, נכון לעכשיו, נציגי ממשלת ישראל, לא כולם, גם מתבטאים באופן כל כך מזעזע על עמלק, ועל מחיקה, טרנספר ושמחה לאיד, שאלה הכותרות”.
אבל הם פוגשים גם את רייצ’ל גולדברג-פולין, אמא של הירש ז”ל. “אבל אלה בעיקר היהודים. רוב העולם, רוב האמריקאים, רוב האירופאים, לא חשופים לסיפור החטופים. הכל מאוד שטחי, אין ניואנסים, אין עומק, ובלי עומק יש רק כאב, וכרגע הכאב הפלסטיני במלחמת הכאבים הלא-הוגנת, זועק לשמיים”.
ועדיין, הם הביאו את הכאב והסבל על עצמם בפלישה ב-7 באוקטובר. “אין פה אולימפיאדה של סבל. אני מסתכל קדימה. היהדות שאני רוצה היא יהדות שבראש ובראשונה רואה אותך בצלם אלוהים, ורואה גם את הערבי בצלם אלוהים, ואת הלסבית ואת הטראנס בצלם אלוהים, ומקבלת את כולם”.

"הרבה אנשים חתכו ממני"

"מלכת השבת" יוקרן בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים 2024 שיעסוק בנושאי זהות ותרבות יהודית, וייערך בחנוכה בסינמטק ירושלים (ב-29 וב-30 בדצמבר, ב-31 בדצמבר תיערך הקרנה בסינמטק בתל-אביב). הסרט נתמך בידי קרן ALBI לקולנוע ולטלוויזיה ‑ המוקדשת להפקות שעוסקות בישראלים ובפלסטינים, מתוך מחויבות לערכים של שוויון ודמוקרטיה. בהקרנה הראשונה, ב-29 בדצמבר, ייערך גם שיח עם הבמאי, הכוכב, ואחיו, הרב ד"ר בני לאו.
הסרט, כאמור, קיבל תפנית עצובה אחרי 7 באוקטובר. "באמצע אוקטובר 2023 נפל בקרב ברצועת עזה בן דודי מדרגה שלישית, בן זוסמן. ואני מתקשר לסנדי, הבמאי: 'אין מצב שהסרט יוצג בלי התייחסות למה שקרה. אי-אפשר'. הייתי אצל המשפחה בשלושים. היו לנו שיחות לא פשוטות, והיה מאוד מרגש.
"הרבנית הדסה נגעה באפלה. היא איפשרה לי להתמודד עם השואה דרך הומור. זה היה משמעותי מול אבא שלי, שורד השואה. זה שהיא אלמנה, עזר לי להתמודד עם הצער על מות בן זוגי. דראג זה סוג של ליצן החצר, אפשרות להגיד משהו אמיתי דרך המסכה"
“יום אחד, כשאני כבר בניו-יורק, קיבלתי פנייה משרית, אמא של בן, שמאוד כעסה על פוסט שהעליתי עם ביקורת נגד ביבי ועל מה שקורה בעזה. לקחתי נשימה עמוקה והתקשרתי אליה. דיברנו על גבולות הגזרה הפרטיים והפומביים של ביקורת בשעת מלחמה. את הפוסט ההוא הורדתי, אבל בהמשך היו כמה פוסטים שלגביהם אמרתי לה מראש: 'שרית, אני מעלה כך וכך, תסתכלי'. ואני חייב להגיד בהוקרה רבה לה ולצבי בעלה, שעברנו את זה. הסכמנו להסתכל בעיניים ולהגיד: אנחנו לא מסכימים פוליטית, אנחנו מסכימים על הכבוד ההדדי".
אבל בטח היו גם אחרים שאינפרנדו אותך. "הרבה אנשים חתכו ממני. בשנה האחרונה העמקתי את קשריי עם שני סוגי אנשים: פלסטינים שוחרי שלום, וימנים שוחרי פתרון. כולם בטראומה, ותודה לערוץ 14, תודה לביבי המסית, תודה לבן גביר ולסטרוק ולסמוטריץ' המושחתים. ההקצנה היום ברורה. אני רואה מה אומרים באולפנים, מה אומרים שרי הממשלה, אני שם לב לאלימות. אנשים רוצים קונפליקט, אנשים רגילים לראות את האח הגדול מול האח הקטן, את מכבי מול הפועל, את ביבי מול גנץ. כרגע אני בסוג של פריבילגיה כמבקר. כשאהיה פה יותר, יהיו לי יכולת וזכות להגיד יותר".
5 צפייה בגלריה
רס"ל בן זוסמן ז"ל
רס"ל בן זוסמן ז"ל
רס''ל בן זוסמן ז''ל. קרוב המשפחה שנפל במלחמה
(צילום: באדיבות המשפחה)
ולאו-לביא לא סתם מדבר. בימים אלו הוא מוכר את הבית הפרטי עם החצר בהארלם, וחושב לקנות בית בישראל. לא במרכז תל-אביב, אלא דווקא בצפון. חיפה, או טבעון.
תרצה להיכנס גם לפוליטיקה? "לא בטוח שזה המגרש האידיאלי עבורי. בן גביר, שנמצא היום בממשלה, משקף קול כהניסטי וגזעני. אני לא גזען, אני בן של קורבנות של גזענות".
אתה רואה את ההקצנה בישראל, גם בציונות הדתית שאתה מגיע מתוכה? “אני בא מאהבת ישראל וכואב לי שבשם האהבה יש הרבה שנאה. אני מרגיש שהציונות הדתית מתנגדת לעסקת החטופים, רוצָה להתנחל בעזה, הומופובית, מתייחסת בבוז לערכים הומניטריים ואנושיים. בצער אני רואה שבבני עקיבא, שם גדלתי, היו ערכים של תורה ודרך ארץ, והכל הלך ימינה בהקצנה של הפרדה מגדרית והפרדה פוליטית. זה לא המוסר היהודי עליו גדלתי”.
בעולם אידיאלי אתה חושב שיום אחד אדם דתי מסוגך יוכל להיות הרב הראשי לישראל? "בבחירות האחרונות לרבנות הראשית היה דיבור שיביאו את האח של דוד, בנו של ישראל ‑ משה חיים לאו. עכשיו, דוד סבבה, ומשה חיים חמוד, אבל לא להיות רב ראשי. לפני חצי שנה הייתי אצל בני אחי בשולחן שבת, ואמרתי לו: אם מושי חיים הוא המועמד, גם אני מעלה קמפיין. אתם רוצים דיינסטי, נפוטיזם? אני מביא לכם לאו בהפוכה".

למה "הרגתי" את הדסה?

ואם כבר לאו בהפוכה, את רבנית הדראג הדסה גרוס בחר לאו-לביא להטביע בים המלח, לפני כעשור, בטקס מצולם כמובן. ועתה, סופרייז-סופרייז, אולי בעקבות המלחמה, ישקול להחזירה. "במקור הופיעה הרבנית בעיקר בפורים", משחזר לאו-לביא, "היא הייתה שטיק של פעם בשנה. ואז היא התחילה לקבל הצעות להופיע בברלין, בוורשה, בירושלים, במיאמי, באמסטרדם. להופיע בוורשה בתור ניצולת שואה שאומרת, בואו נדליק ביחד נרות שבת? אנשים היו בשוק".
כבן לשורד שואה, זה בטח לא מקרי שגם הדסה שורדת שואה. “הדסה זו דמות תיאטרלית שנגעה באפלה. היא איפשרה לי להתמודד עם השואה דרך הומור. זה היה משמעותי מול אבא שלי. זה שהיא אלמנה עזר לי להתמודד עם הצער על מות בן זוגי. הדמות שלה נתנה כלים להתמודד עם הצללים, עם כאב, עם טראומה”.
האם היא מבוססת על דמות אמיתית? "יש הרבה קרובות משפחה שלי שמתחרות על הכבוד המפוקפק של ‘ממי ההשראה’, אבל היא לא אישה אחת, אלא גדולה מהחיים. ככל שראיתי הקלטות שלה, אמרתי ‘וואו, הדמות הזו רואה דברים שאני לא יודע’. מופעי דראג זה סוג של ליצן החצר, אפשרות להגיד משהו אמיתי דרך המסכה”.
אז למה הרגת אותה? "קודם כל, משיקול טקטי. נכנסתי עמוק יותר לעניין הרבנות, ואמרתי, אני חייב שייקחו אותי ברצינות. לכן גם בחרתי ללמוד בסמינר ספציפי לרבנים, קונסרבטיבי, שהוא לא בדיוק הווייב שלי, אבל זה המקום הנכון פוליטית. הסיבה השנייה היא שבכל פעם שהופעתי, וזה יישמע מיסטי, ירדו אליי כל מיני מסרים שלא באו ממני”.
אילו מסרים? “המסרים שהיא קיבלה היו רבים, אבל הדסה לא הייתה פוליטית. היא דיברה על לקבל את השונה ואת האחר. זה לא היה תקשור, זו הייתה הופעה שנתנה לאנשים לחוש בטקס דתי בלי כפייה והדתה. אחרי הרבה שנים הבנתי גם שאני צריך להוריד אותה מהבמה כדי שלי יהיה מקום. זה פרק בסיפור שנתן לי המון אומץ להיות מי שאני: אדם דתי והומו בפומבי. זה היה כמו גלגלי עזר באופניים. למרות זאת, לאחרונה יש דיון עמוק ביני לבין עצמי לבין מקורביי, האם ואיך להחזיר אותה".
5 צפייה בגלריה
עמיחי לאו-לביא בצעירותו
עמיחי לאו-לביא בצעירותו
לאו-לביא בצעירותו
(צילום: מהאלבום הפרטי)
בינתיים, אצלו בבית, הילדים לא הולכים יחפים ומקבלים הדרכה, גם מינית, מהאב הרב. בנו עזרא כבר בן 16 ולדברי אביו, "די חרמן על בנות ואני המאמן האישי שלו בפורנו. בגיל עשר הושבתי אותו ואמרתי: 'תקשיב, יש לך מחשב, אתה הולך לראות פורנו'. 'אבא, אל תדבר איתי על זה'. 'לא, אנחנו הולכים לדבר על פורנו, מה כן, מה לא, איך להיזהר מזה, איך להשתמש בזה'".
גם לבנות עשית כזו שיחה? "אליס, זה לא מעניין את התחת שלה, ושרלוט כל יום מחליפה צבע בשיער. היום, לפי דעתי זה ג'ינג'י, לא בטוח. עם עזרא אמרתי, זו האחריות שלי. ומאז מדי פעם אנחנו עושים פגישה, שבה אני אומר לו: אל תתבייש בגוף, אל תתבייש ביצרים ואל תיתן ליצר לשלוט בך. דווקא בשבוע שעבר הייתה לנו שיחה האם לבוא לארץ, האם להתגייס. הוא מאוד ציוני, אמרתי לו: אני מעדיף שתיקח שנה אחרי הקולג', go get lost in the world".
הוא כאמור דווקא מתכנן עלייה, מסיבות רומנטיות, בין היתר. "מאז שסקוט בעלי מת, לפני שבע שנים", הוא אומר, "היו לי עוד שתי מערכות יחסים עם גברים, לא יהודים. אחד מהם צרפתי, שף מדהים, חתיך, אופנוען, אבל מה - עצבני. צרפתי מרוקאי. והיה עוד אחד, בקורונה, שניסינו והבנו שזה לא זה. עכשיו בא לי בעברית. אני רוצה ציטוטים של לאה גולדברג במיטה".
דרישות נוספות? "ברור שחתיך, רוחני, אינטליגנטי. גילי 40 פלוס זה מושלם, גם 50. זה שעוד לא יצא לי דייט רציני מ'מלכת השבת' זה מחדל. היו קצת עניינים פה ושם, אבל זהו".
אתה נמצא בעמדה ציבורית, אני מניחה שקצת קשה להתחיל איתך. "מהרגע שנהייתי רב הבנתי שאני צריך להיות מאוד זהיר, כי באים אליי אנשים צעירים, לתמיכה או לשאלות. מספיק אנשי דת פגעו. הסתבכו. ואני, ברוך השם, אין לי שום דבר ברקורד. אני מאוד אינטימי עם אנשים, אבל זהיר. יכול להיות שאני מפספס שמתחילים איתי, ויכול להיות שגם אלוהים רוצָה שהוא יהיה מפה, ישראלי דווקא".
מה עם ישראלי ערבי? "אם הוא דובר עברית להפליא, ואם הוא איפה שאני נמצא. רק לא ימני. בקיץ האחרון הייתי פה והתנדבתי בכמה ארגונים. פגשתי בחור בשנות ה-30 המאוחרות לחייו, קצין בכיר בקבע, בארון, ונהיה לנו איזה קטע, סטוצי. עכשיו, תוך דקה, טוב, אולי שעה, התברר איפה הוא בפוליטי, ואיפה אני".
זה הוריד לך? "זה לקחת את זה למקום אחר. אמרתי, 'בוא שנייה נסגור את הריצ'רץ'. בוא נדבר על זה'. הוא לא רצה, אבל אני התעקשתי: 'מתי ייצא לך להיות באינטימיות עם בן אדם שחושב לגמרי אחרת ממך?' זה יצר משהו יותר אינטימי.
“אני סומך על זה שמערכת היחסים הבאה שלי קודם כל תהיה מושתתת על היכולת לשבת פנים אל פנים, להקשיב. אנחנו לא בהוליווד ולא בני 14. אנחנו עם צרכים, עם צלקות, ראינו דברים, חווינו דברים, בני זוג, מלחמות, הורים, קרבות, מוות. העברית מאוד חסרה לי. אני בארצות-הברית כמעט 30 שנה, כל הזמן מתרגם, ואני טוב בזה ואוהב את זה, אבל באינטימיות חסרה לי העברית. אני בעניין של עומק. יש בריכה? אני קופץ לעמוקים".