"כל העניין של אלוהים ודת מלווה את חיי", מספר ארז תדמור, במאי הסרט "בחורים טובים" שזכה להצלחה אדירה בקולנוע, בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet radio. "זה קשור לשורשים שלי – יש לי סבא אחד שהיה פרטיזן בשואה וסבא חרדי שהיה בצפת, דור שביעי, שתמיד שאל אם היינו בבית כנסת, למרות שגדלתי בבית חילוני".
"בחורים טובים" הפך לאחד משוברי הקופות הישראליים הגדולים של השנים האחרונות, וכבר כחודש אחרי יציאתו צפו בו למעלה ממאה אלף איש בבתי הקולנוע. הסרט משך קהל דתי בהמוניו, אבל כבש גם את הקהל החילוני. הוא עוסק בתלמיד ישיבה חרדי-ליטאי שמתאהב בבחורה ממוצא מרוקאי, ונותן הצצה מבדרת לחברה החרדית – אף על פי שהבמאי העומד מאחוריו הוא חילוני.
מניין המשיכה לעסוק ביהדות, כמו בסרט קודם שלך, "אלוהים יקר"?
"גם בסרט אחר שלי, 'הבן של אלוהים', על מוזיקאי שחזר בתשובה ואביו ניצול השואה היווני שחי בישראל, כל הנושא מאוד דיבר אליי: ההבדלים בין האמונה של אנשים, מפגש תרבויות. האבא שם אפילו לא חגג בר מצווה לבן, אלא עשה מסיבה במסעדה סינית, והבן גילה את אלוהים יותר מאוחר.
"מדי פעם קופץ רעיון שקשור בדת, ומבחינתי זה אקזוטי ומעניין לראות סרטים מהסוג הזה. אני אוהב את 'שטיסל', למשל, והצלם של הסדרה הוא גם הצלם של 'בחורים טובים'. כשהתחלנו לחפש לוקיישנים לסרט, הגענו לכל מיני מקומות בבני ברק. היו אנשים שהיה קצת קשה להם, ומיד אמרנו: 'אנחנו מצלמים פה סרט, אבל הצלם זה משטיסל'. אנשים אמרו: 'אההה… זה משטיסל? בואו אלינו, תצלמו".
מקוני למל ועד בחורים טובים
במרכז הסרט "בחורים טובים" ניצבת דמותו של מוטי ברנשטיין, בחור ישיבה שנחשב ל"עילוי", ומקבל הצעות לשידוך עם בחורות עשירות ממשפחות טובות, אלא שהוא מתאהב דווקא בבחורה נאה וחכמה בשם נחמי ביטון. במציאות שיש בה לא פעם אפליה על רקע עדתי במגזר החרדי, סרט שעוסק בנושא יכול היה ללעוג לחרדים או לבוז להם – אבל הסרט עוסק בנושא ברגישות רבה ובהומור. לא מדובר בהומור רדוד בסגנון קוני למל, שבו החרדים נראים נלעגים, אלא בהומור שמבוסס על סיטואציות קומיות שנובעות מהפערים בין העדות.
"קוני למל היה בשנות ה-60", תדמור ממהר לסנגר, "בתקופה הזו, הקומדיה הישראלית רק נבנתה. היום אנחנו מבינים שיש סמארט-קומדי, עם הומור שלפעמים הוא ריאליסטי ולפעמים לא, אבל הוא הולך איתך. אתה מרגיש אמת. אתה מרגיש את העולם שאתה מכיר, אחרי הרבה תחקירים, כמו זה של יקי רייסנר (המפיק החרדי של הסרט, י"ט)".
מתחילים בקריית צאנז ומסיימים בלניאדו
למרות ש"בחורים טובים" מחבק את המגזר החרדי עם המון רגש והומור, תדמור (שאגב, אינו קשור בשום צורה לאיש התקשורת הימני בעל אותו שם), למד להכיר במהלך הפקת הסרט גם צדדים פחות נעימים של המגזר. מתברר שהצילומים היו בעיצומם של הסגרים בתקופת הקורונה, אבל בקריית צאנז שבנתניה היו כאלה שלא ממש הקפידו על הוראות משרד הבריאות. לכן, כאשר התושבים ראו צוות צילום, הם סירבו להאמין כי מדובר ביצירת סרט בדיוני – וחשבו שמדובר בניסיון לתעד את הפרת החוק. מכאן, המצב הסלים במהירות.
"היינו צריכים לצלם בבית חולים לניאדו, וליד בית החולים ראינו שכונה חרדית. זה נראה כמו בני ברק ואמרנו 'יש סצנה יפה, בוא נצלם שם'. זה היה נראה מקום שקט, ואמרתי: 'אני רוצה לצלם סרטים כל החיים שלי במקום הזה'".
זה היה באמצע סגר.
"כן. פתאום יוצאים הילדים שחזרו מהחיידר, ויוצאת חבורה מפה וחבורה משם, ואומרים: 'חבר'ה – קחו את הדברים וצאו מפה'. תוך חמש דקות הגיעו 300 איש ודחפו אותנו".
קיבלתם מכות?
"כן".
אז טוב שהסצנה הבאה שצילמתם הייתה בבית חולים לניאדו.
"כן", הוא אומר ופורץ בצחוק. "מי שהיה פצוע – טופל".
