גם אחרי חמישה עשורים של הופעות, הזמרת רוחמה רז (68) עוד מתגעגעת לשירי השבת בבית הוריה. "גדלתי בבית דתי בשכונת הקטמונים בירושלים. שש בנות ובן אחד", היא מספרת בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet radio, "בכל ערב שבת אבא היה עושה קידוש, מתחיל לשיר ומבקש שנצטרף אליו. אבל אנחנו היינו עושות סימן, עוצרות ושומעות אותו. הוא היה מחייך ומתבייש, למרות שהיה לו קול יפה".
"אבא התפלל בבית הכנסת כורש שבקטמון, שבו התפללו יוצאי איראן", היא נזכרת, "אבל שיר שבת אחד שהוא שר וזכור לי במיוחד היה דווקא של הירושלמים-הספרדים שדיברו לאדינו".
ברגישות ובעדינות היא מבקרת את תהליך ההתחרדות שעבר חלק מהציבור הדתי, בהשוואה לקהילה הדתית של ירושלים בשנות ה-60. "זו הייתה יהדות מאוד מכילה, 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'", היא מצטטת מספר משלי. "לא היינו הולכים לאירועים שנשים וגברים יושבים בהם בנפרד. המשפחות היו יושבות ביחד, ואני אוהבת יותר את היהדות הזו, שהיא יותר נעימה ומכילה".
טלפון מהמזכירה של גנדי
אף על פי שגדלה בבית דתי, הוריה שעלו לארץ מאיראן עודדו ודחפו אותה ללמוד מוזיקה באופן מקצועי, וגם להופיע. "זו לא הייתה תקופה קלה לגדל בה שבעה ילדים, בלי מכונת כביסה ובלי מים חמים כל הזמן. אבל לא הרגשתי אף פעם קושי, ותמיד-תמיד ידעתי שההורים שלי סומכים עליי ונותנים לי את כל הטוב שהם יכולים. בגיל צעיר מאוד הם מימנו לי לימודי גיטרה ופיתוח קול, ולימודים באקדמיה למוזיקה".
סמוך לגיל 15, שיר בביצוע שלה הושמע ב"קול ישראל", במסגרת תוכנית הרדיו הפופולרית "תשואות ראשונות" שנועדה לחשוף כישרונות צעירים. "למחרת קיבלתי טלפון מהמזכירה של גנדי (האלוף רחבעם זאבי, לימים שר בממשלה ובאותה עת מפקד פיקוד המרכז, י"ט). היא שאלה מתי אני מתגייסת, כי גנדי שמע אותי ומאוד התרשם. עניתי לה שעדיין לא קיבלתי אפילו את הזימון הראשון שלי לקראת הגיוס לצה"ל".
גם ללא עזרה, בזכות קול הפעמונים שלה, היא התקבלה לצוות הווי פיקוד המרכז, וקיבלה סולו בשיר "אי שם בבקעה". בהמשך עברה לצוות הווי חטיבת הצנחנים, והביצוע שלה לשיר "בארץ אהבתי השקד פורח", הושמע ברדיו אינספור פעמים. מי שהלחין את המילים של לאה גולדברג היה מוני אמריליו, והוא המשיך להלחין לה שירים שהפכו לקלאסיקות, ובכלל זה "לכל אחד ירושלים", "אגדת שלושה וארבעה", "למה לא", "ההר הירוק תמיד" ועוד.
2 צפייה בגלריה
רוחמה רז. "מאוד-מאוד היה חשוב להורים שנשמור את השבת. לצערי לא תמיד עשיתי את זה"
(צילום: רונן אקרמן)
ההצלחה המסחררת הובילה אותה לחתימה על חוזה עם חברת התקליטים NMC, שדרשה את שינוי שם המשפחה שלה מזרגרי לשם העברי רז. הוריה קיבלו את ההחלטה ללא קושי, מתוך הבנה כי בכל מקרה היא צפויה להיפרד משם נעוריה, בשל נישואיה.
אבל ההצלחה גם לוותה בדרישה להופעות בשבת. "מאוד-מאוד היה חשוב להורים שנשמור את השבת. אני לצערי לא תמיד עשיתי את זה. נישאתי גם לקיבוצניק והייתי צריכה להתמודד עם שמירת הכשרות שלי", היא מספרת.
הגורל היכה פעם אחר פעם
לאורך השנים היא הוציאה 10 אלבומים, ולפני כשלושה חודשים פרסמה שיר חדש בשם "השיר שלך", שכתבה רחל שפירא והלחין יאיר קלינגר. לצד ההצלחה האישית והמשפחתית, משפחתה גם ידעה טרגדיות ואתגרים.
ב-1989 יצא אוטובוס קו 405 של "אגד" מתל אביב לירושלים. כאשר האוטובוס חלף סמוך לקריית יערים, מחבל התנפל על הנהג, משך בהגה ודרדר את האוטובוס לתהום. 27 אזרחים נפצעו באסון ו-16 נהרגו. בין הנרצחים בפיגוע הייתה גם מרים, אחותה הבכורה של רוחמה.
המחבל, עבד אל-האני גנאים, נתפס ונידון ל-16 מאסרי עולם, אבל שוחרר ב-2011 כחלק מעסקת שליט. "למרות הכאב האישי תמכתי בשחרור שלו", היא אומרת ובוררת את מילותיה בקפידה. "דיברתי עם האחיינים שלי וגם עם הבעל של אחותי. חשבתי על האמא של גלעד, ולכן חשבנו שצריך לשחרר את המחבל".
בשנת 2017 עמדה רז במבחן נוסף וקשה במיוחד, כשהתברר שעליה לעבור ניתוח מסוכן לצורך הוצאת גידול סרטני מגזע המוח. "אמרתי לרופא שאני פוחדת, והוא שאל: 'את אישה מאמינה?' עניתי בחיוב, אז הוא אמר: 'תתפללי'. הגורל כאילו היכה בי בפעם השנייה. אבא שלי נפטר על שולחן הניתוחים, ואשתו הראשונה של יגאל בעלי נפטרה מגידול בראש. חשבתי שזה גם הגורל שלי".
אחרי תהליך החלמה ארוך ומפרך, כולל שיקום בבית לוינשטיין שבו הייתה צריכה ללמוד ללכת מחדש, היא חזרה להופיע וליצור. את ההחלמה שלה היא מייחסת גם לרופאים, גם לתמיכה של בעלה ושל משפחתה וגם לתפילות הרבות למענה.
"אני מאמינה שהתפילות האלה עזרו, אז לקחתי על עצמי פה ושם מצוות – אם אני אוכלת ארוחה עם לחם אז אני קוראת את ברכת המזון, וזה נותן לי הרגשה טובה", היא מעידה. "קיבלתי על עצמי לשמור את השבת קצת יותר. אני משתדלת והבעל שלי מקבל את זה בהבנה", היא מסיימת בחיוך, מסתכלת לעיניו של יגאל בעלה, שעומד לידה, והוא מחייך אליה בחזרה.
