יש לא מעט ישראלים חילונים שילדיהם הבוגרים החלו באופן מפתיע להתקרב ליהדות ולשמור מצוות. לזמרת אביבה אבידן קרה דבר הפוך, כשאמא שלה הפתיעה והודיעה יום אחד שהיא מתחילה לשמור שבת. "זה קרה ב-1980, כאשר נסעתי ללונדון כדי להתחתן", היא מספרת בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet radio, "הצעתי לראות את העיר בשבת, ואמא ביקשה לטייל במקום קרוב, שאפשר ללכת אליו ברגל. לא הבנתי אותה, ואז היא הסבירה שהיא נדרה נדר שאם אני מתחתנת היא מתחילה לשמור שבת".
אבל הנישואים האלה לא החזיקו מעמד.
"נכון, ולכן אמרתי לאמא שהיא לא הייתה צריכה סתם כך לנדור לשמור שבת אם אני מתחתנת, אלא גם לציין בדיוק שזה תלוי בשאלה עם מי אני מתחתנת", אומרת אבידן ופורצת בצחוק מתגלגל.
ממש לא מזמן היא חגגה יום הולדת 70, והיא צוחקת בכל פעם שהיא נאלצת להפריך שתי טעויות נפוצות לגביה: "חושבים שאני תימנייה ושאני משקיעה הרבה כדי להיראות צעירה. אני לא תימנייה, כי אבא שלי היה ממוצא כורדי ואמא שלי מהאורפלים בסוריה; ואמנם שחיתי במשך שנים וכיום אני עושה יוגה, אבל אני לא משקיעה הרבה, זה בעיקר גנטיקה – אבא שלי ז"ל היה רץ מרתון עד גיל 74".
רבים מבני המשפחה חזרו בתשובה
משפחתה גרה בשכונת הבוכרים, בתקופה שבה האזור היה סובלני הרבה יותר כלפי חילונים ומסורתיים. "זה היה בית מלא שמחת חיים, אוכל, מוזיקה וריקודים", היא מספרת. "ביום שישי ההורים היו משחקים קלפים עם חברים ובשבת היו נוסעים לים. אבל בהמשך רבים מבני המשפחה חזרו בתשובה. יש משהו בירושלים, משהו קדוש, משהו שמושך אותך כמו מגנט. בגלל זה אני לא נוסעת לירושלים", היא אומרת בחיוך רחב.
מתי התחלת לחלום על קריירה מוזיקלית, ואיך הגיבו הורייך?
"כבר כילדה חלמתי להיות זמרת. ממש אהבתי להופיע בפני קהל ואהבתי לקבל תגובות. ההורים תמכו, למרות שאבא שלי לא הרשה לאמא שלי להיות זמרת. כשהייתי בת 15 אמא הזהירה אותי: 'שבעלך לא יגיד לך מה לעשות'. אבא שלי רצה שאתקבל ללהקת צבאית, והוא גם עודד את אחי אופיר שמואלי, שהיה כדורגלן ושיחק בבית"ר ירושלים".
החלום של אביבה התגשם בשנת 1972 – היא התקבלה ללהקת פיקוד דרום, לצידן של חנה לסלאו וציפי מור, והפכה מהר מאוד לסולנית. לצד התהילה שליוותה את השירות בלהקה הצבאית, התווסף גם צד פחות זוהר למשימה, כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים.
"בזמן שפינו את כל הבנות מסיני, את הבנות של להקת פיקוד דרום הורידו לדרום. הופענו בכל המוצבים שעל התעלה. שמונה הופעות ביום בממוצע, עברנו מוצב למוצב. החיילים שאיבדו חברים היו שרועים על הרצפה. באותה תקופה לא היו טלפונים ניידים כמובן, ואנחנו לקחנו את שמות החיילים ואחר כך היינו מתקשרות להורים שלהם כדי להודיע שהם חיים".
פריחה מאוחרת
בניגוד לרבים מיוצאי הלהקות הצבאיות שניסו כבר אחרי השחרור להיות זמרים וזמרות, אביבה נשארה בצד במשך שנים ארוכות. באמצע שנות ה-70 אמנם שימשה כזמרת ליווי בלהקת פיאמנטה, וב-1982 הייתה בלהקת הליווי של אבי טולדנו בשיר "הורה" שהגיע למקום השני באירוויזיון – אבל רק בשלב מאוחר יותר היא הפכה לסולנית, כששיתפה פעולה עם היוצר והמוזיקאי יוני רועה. האלבום הראשון שלה, "יהיה בסדר", יצא רק ב-1991, כשהייתה בת 38.
(אבי טולדנו מבצע את "הורה" באירוויזיון 1982. הייתה בלהקת הליווי)
מתברר שמי שלחץ עליה להפסיק לחשוש ולהקליט את האלבום ראשון, היה דווקא בעלה לשעבר, יקי אבידן. "פעם לא הייתי מפרגנת לו", היא אומרת בכנות, "אבל אני רואה שבמבט לאחור הוא לחץ ואמר לי 'את יכולה לעשות את זה'... צריך מישהו שייתן את הדחיפה, אז כן – הוא נתן את הפוש הראשוני. ברגע שהתחלתי להקליט, החשיפה עלתה וכך גם שיתופי פעולה עם הזמרים הגדולים".
בניגוד לרבים מבני גילה, אבידן מודה על כל הזדמנות להופיע, ולא מתלוננת על כך שרבים מכלי התקשורת ממעטים להשמיע שירים ישנים, שלה ושל בני דורה. "החבר'ה הצעירים רוצים מוזיקה עכשווית, אז מי אני שאבוא להילחם?" היא אומרת. "העולם שייך לצעירים ואין לי עם זה בעיה בכלל. אני ממש מפרגנת וחושבת שיש חבר'ה צעירים מאוד ומוכשרים מאוד, אפילו יותר מוכשרים מהתקופה שלי, כי הם מעיזים יותר. היום הכול פתוח ונגיש, והילדים המתוקים האלה מוכשרים, אבל יש לי את המקום שלי ואת הקהל שלי".
