כשמשה להב היה בן 14, הוא הקים להקה שהתמודדה בתחרות זמר לנוער בירושלים. למרבה הצער, הקהל שאהב מוזיקה עכשווית לא חיבב את הנער שהיה לבוש בבגדי בר המצווה שלו והתעקש לשיר את "ימים לבנים" ו"אליעזר בן יהודה", ולכן זרק על הבמה מטבעות וחפצים.
בהמשך זכה להב לקהל אוהד יותר, וייסד את "הטיש הגדול" – מופע השירים העבריים שחוגג שלושה עשורים להקמתו. "בסעודות השבת בבית הוריי, לצד שירי השבת היו שרים שירי רועים", הוא מספר, בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet radio. "בבית הוריי היינו מסורתיים – הולכים לבית כנסת בשישי ושבת, אבל גם למשחקים של קבוצת הכדורגל הפועל ירושלים. סבא וסבתא משני הצדדים היו דתיים ששמרו שבת וכשרות".
הוא נולד בירושלים ב-1965 והחל לנגן בפסנתר שרכשו הוריו. ב-1991 החל להופיע בירושלים לבד, עם גרסאות כיסוי לשירים ישראליים שהיו פופולריים באותה תקופה. "הייתי מופיע כמה פעמים בשבוע, במקומות שונים בעיר. אותו קהל היה מגיע ממקום למקום. כשראיתי שקמה מעין חסידות סביב המופע שלי, קראתי לזה ביני ובין עצמי 'טיש'".
זה המקום להסביר שבעולם החסידי מקובל שהאדמו"רים עורכים "טיש" (שולחן, ביידיש) וסביבו שרים ניגונים. להב אמנם לא משווה את עצמו למנהיג של חסידות כלשהי, אבל מודה שיש מעריצים שנוסעים אחריו שבוע אחרי שבוע, בכל הארץ, כדי לשיר יחד איתו את השירים מפעם. "בקהל יש אחוז גבוה של חובשי כיפות, הרבה יותר מאשר בכלל האוכלוסייה", הוא מעיד. "בפשטות, הקהל הדתי מחובר יותר לשירים הישראליים, מחובר יותר למקורות. לכן הוא פשוט מגיע יותר".
שיחה בהפתעה עם שייקה לוי
לדבריו, בזמר העברי בעבר היה חיבור חזק למסורת. "הייתה לזה אופנה – בשנות ה-60 וה-70 שרו משיר השירים, דובי זלצר הלחין את 'יונתי בחגווי הסלע', הלחינו את 'ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים', משפט מהמקורות – וזה תופס".
לאורך הקריירה הארוכה, ובמיוחד בעשור האחרון, להב שיתף פעולה עם אמנים ויוצרים רבים. בין השאר, עם יורם טהרלב ז"ל היה לו מופע בשם "לטיש יש זקן", ועם רבקה מיכאלי הוא ערך סיבוב הופעות בשם "לוקחים את הזמן".
במסגרת התוכנית הייתה גם "שיחה בהפתעה" עם שייקה לוי מהגשש החיוור, שגם הוא מתארח מדי פעם ב"טיש הגדול". "משה הוא אלוף העולם בזמר עברי, הוא וגם רחלי אשתו", החמיא לוי וגרם ללהב להסמיק, "אנחנו אוהבים כולנו לשיר – וזה תענוג גדול".
