המשיכה הראשונית של הזמר והמלחין חנן יוֹבֵל למסורת היהודית, נוצרה בזכות שכניו הדתיים ובזכות תוכנית רדיו אחת. "המפגש הראשון שלי עם המילה מסורת היה כשהייתי ממש ילד. בכל שבת בצהריים, ב'קול ישראל' שידרו פרקי חזנות. אי אפשר היה להתעלם, כי זה בקע מכל המרפסות. אני לא יכול להסביר, אבל נדלקתי על המוזיקה הזו", הוא מספר בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet radio.
"אמנם נולדתי בקיבוץ משמרות, אבל בהמשך גרנו בפרדס חנה, ליד יעקב ושרה בוכבינדר היקרים, זיכרונם לברכה", נזכר יובל בן ה-76 בשכנים הדתיים. "בשבת בצהריים נכנסתי אליהם וביקשתי להשתמש באופניים. שרה אמרה: 'אתה רוצה אופניים בשבת? תיקח, אבל אל תבקש'. אני לקחתי ונסעתי בכיף".
הקשר עם שכניו שומרי המצוות לא ניתק גם כעבור שנים. "כשגדלתי והתבגרתי, בכל שבת וחג, כשהייתי בא לאמא שלי, הייתי נכנס אליהם, בא אל שרה, ומרים עיניים לשמיים – כדי לספור כוכבים ולדעת אם הסתיימה השבת או יצא החג. שרה הייתה אומרת לי: 'בוא, חביבי – מה אתה חושב, שאני הפקידה של ריבונו של עולם?' זה החדיר בי את האהבה למסורת".
על השאלה מה מקור המתח שיש כיום בין חילונים לדתיים וחרדים, הוא עונה בזהירות: "אני חושב שלמחנה התורני יש תפקיד גדול בהפרדה הזו. לימים, אחרי שביצעתי את 'שיר המעלות', הזמינו אותי להשתתף באירוע גדול באצטדיון גבעת רם שבאוניברסיטה העברית. בין השאר הייתי צריך לשיר גם את 'שיר המעלות'. היו שתי הופעות נפלאות, אבל בהופעה השלישית פנו אליי ממשרד החינוך ואמרו: 'אתה צריך לשים כיפה כשאתה שר את שיר המעלות'. אמרתי: אבל אני לא צריך לשים כיפה, זה לא נכון. כל חברי המקהלה הדתיים שהופיעו איתי באו אליי ואמרו לי: 'אתה מקרב, והם מרחיקים'".
לשיר לאבא שבשמיים
חנן יובל נולד ב-1946 לבלה ויצחק בוליבסקי, ממייסדי קיבוץ משמרות. בילדותו ידעה המשפחה טרגדיות רבות. כשהיה בן שנה, חייל אנגלי שיכור ירה באוויר, ומהקליע נהרגה הבת הבכורה, יעל, והיא רק בת 11. כשהיה בן 9, אביו שלימד תלמידים בבית ספר חקלאי באזור לקה בשבץ מוחי, וזמן קצר לאחר מכן נפטר. יובל מספר בחיוך כי בכל פעם שהוא מתפלל או שר על "אבינו שבשמיים", הוא חושב על אביו המנוח.
האהבה למוזיקה החלה כשלמד לנגן בגיטרה ופרחה כששירת בלהקת הנח"ל, בשנים 1966-1965. בהמשך הוא למד פילוסופיה כללית ויהודית באוניברסיטת תל אביב. באותה תקופה, ראש החוג לפילוסופיה יהודית היה פרופ' יעקב לוינגר, שאחיו היה לא אחר מאשר פעיל הימין הרב משה לוינגר, ממייסדי תנועת "גוש אמונים". "את כל לימודי הקודש למדתי אצל פרופ' לוינגר, והבדיחה הייתה שכל אחד משני האחים האלה אמר שיש לו אח לא נורמלי", הוא אומר ופורץ בצחוק. "כשלמדנו אצלו, פרופ' לוינגר אמר: 'אני מעדות אשכנז – אתם לא חייבים לחבוש כיפה, זה לא מהתורה'".
לאורך הקריירה הארוכה שלו, יובל ביצע והלחין גם שירים שקשורים באופן הדוק למסורת. בין השאר, בתחילת שנות ה-70 הוא חבר לקובי אשרת וקובי רכט, והשלושה הקימו את להקת "שובבי ציון". במסגרת פסטיבל הזמר החסידי – שאליו לא הגיעו חסידים, אלא בעיקר חילונים שהיו מחוברים למסורת – ביצעה הלהקה שניים משירי הרב שלמה קרליבך: "ישראל ישראל בטח בשם" ו"חמדת ימים", שמתבססים על טקסטים מן המקורות וזכו לאינספור השמעות בתחנות הרדיו.
"בדיעבד אני יכול לנתח את קרליבך ולומר שהוא אחד מיוצרי הנשמה הגדולים ביהדות", אומר המוזיקאי הוותיק והמוערך. "אנחנו הפכנו את השירים שלו לרוקנרול, למשהו נגיש לכל אחד. לא עשינו את זה כמו 'מוזיקה חסידית' אלא עם גיטרות, פאות לחיים ארוכות ומכנסיים מתנפנפים. עשינו את זה רוקנרול – וזה קירב את הציבור למוזיקה הנהדרת שלו".
"בתוך דקה היינו כמו אחים"
ב-2009 יובל השיק "סידור אישי": ספר הכולל דיסק ובו 16 שירים, כולל לחן מיוחד שלו לתפילת הקדיש. "הפרויקט הזה התחיל אחרי שבשנת 2000 פנה אליי אלעזר שטרום, שהיה אז המפיק של פסטיבל לימודי יהדות בכפר בלום, ואמר: 'בוא תעשה מסע אישי יהודי'. אחר כך ב-2005 השתתפתי בסמינר 'קרן עדי', ואז התחלתי בהקלטות".
4 צפייה בגלריה
יורם טהרלב ז"ל. "הוא אמר: עד שלא חיברו לשיר ריקוד עם, הוא לא גמר את המסלול שלו"
(צילום: דנה קופל)
האלבום כלל בין השאר פסוקים מהמקורות היהודיים וקטעי תפילה שהולחנו, וכן ביצועים של יובל לשירים שהלחין לאחרים – "לכל איש יש שם" ו"שהשמש תעבור עלי". "ההחלטה להוציא את זה כספר היא בזכות ידידי רוני סומק", הוא מגלה. "הוא אמר: 'תקשיב – אם אתה מוציא דיסק עם חוברת בפנים שמסבירה, זה לא יעבוד. אם אתה תוציא ספר שבתוכו יש דיסק – זה יעבוד'".
לאחר אותו ספר-אלבום, אברהם פריד, מגדולי הזמרים החסידיים, ביצע גרסה משלו ל"שהשמש תעבור עליי" – השיר שכתב יורם טהרלב והלחין יובל עבור ירדנה ארזי ב-1986. ההצלחה הייתה כה גדולה, עד שמאז פריד מבצע את השיר הזה כמעט בכל הופעה שלו.
"זו הייתה הצלחה בלתי רגילה", משחזר יובל, "כמו אש בשדה קוצים. יורם טהרלב החכם, זיכרונו לברכה, אמר לי: 'חונא' – כן, כך הוא קרא לי – 'תקשיב, הצלחה מיידית עדיין לא נחשבת הצלחה. לכל שיר יש מסלול'. שאלתי אותו מה המסלול, והוא ענה: 'הוא צריך לחדור לכל הרשתות, רדיו, טלוויזיה, עיתונים – והוא צריך לחדור למחזור הדם של השירה בציבור, של חבורות הזמר. עד שלא חיברו לו ריקוד עם, הוא לא גמר את המסלול'. אחרי שהשיר הפך לריקוד עם, חשבתי שהשיר הגיע לפרקו, אבל יום אחד הוא צלצל ואמר: 'יש זמר חרדי שלקח את השיר שלנו. הרשיתי לו לשנות כמה מילים'.
"הזמינו אותי לאולפן בבני ברק, ושם אני פוגש את הרב אברהם פריד היקר. אני בטי-שירט וג'ינס, הוא עם כל ה'מדים' החסידיים. בתוך דקה היינו כמו אחים ממש. אמרתי לו: 'אברהם, תזמין אותי לראות אותך מופיע'. יום אחד לא רק הוזמנתי לראות אותו – אלא הזמינו אותי להופיע איתו בבריכת הסולטן. זו חוויה שלא אשכח אותה".
אחר כך היו עוד 15 הופעות בשלל מקומות. "במקום לשיר 'הו אלי אלי, שהשמש תעבור עליי', פריד שר 'קלי קלי' (בגלל האיסור לשאת את שם האל לשווא, י"ט). שאלתי את הרב שלי, ג'קי לוי: 'עם כל הכבוד, ג'קי, אבל למה קלי עם קו"ף'. ג'קי ענה: 'זה כמו שאצלנו הדתיים מצפים הכול בפסח בנייר אלומיניום, אתם החילונים לא תבינו", מספר יובל ופורץ בצחוק.
