העיתונאית לינוי בר גפן גדלה בבית "מאוד חילוני", כהגדרתה, ומעידה על עצמה שהיא אתאיסטית. עם זאת, היא בהחלט רואה ערך בשמירה על המסורת היהודית. "בסוף הרי סיפור של קבוצה הוא סיפור של שייכות – למה אנחנו שייכים. יש משהו בדתיות, כמו גם בלאומיות, שנראה לי, פסיכולוגית, טוב מאוד לקבוצות. קבוצה צריכה משהו שהופך אותה לכזו, משהו שמאגד אותה לקבוצה. גם הפרט עצמו צריך להרגיש שייך למשהו".
בשיחה בתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet רדיו, שבה מפורסמים מספרים על הקשר שלהם ליהדות ולמסורת, הוסיפה בר גפן כי "השאלה היא על מה אנחנו מבססים את השייכות הזו. אני לא יכולה לומר שאני מרגישה שייכת לקבוצה של מאמינים שגם מתרגלים את האמונה בפרקטיקות דתיות כאלה ואחרות. אני כן רואה את הנחיצות בזה – אני למשל כן הולכת לליל הסדר, ואני מתעצבת אם בליל הסדר מזלזלים בקריאת ההגדה".
בר גפן (43) סיפרה בגילוי לב על המשבר האישי כאשר בן זילכה, בן זוגה ואבי בנם המשותף, נקלע לסכנת חיים ואף הפך לסיעודי לפני מספר שנים. היא תיארה כיצד דווקא האתגר הזה גרם לה להקים את "חמ"ל בר גפן", ארגון המסייע בזמני משבר רפואי כאשר אחד מבני המשפחה נקלע לתאונה קשה או סובל ממחלה חמורה.
כבת למשפחה שמחציתה מזרחית ומחציתה אשכנזית, היא משיבה בחיוך כשהיא נשאלת עד כמה משפחת התוניסאית הייתה מחוברת למסורת. "תמיד יש ציפייה שהסבא והסבתא המזרחים שלי שהגיעו מתוניס חונכו על ברכי המסורתיות, ובטח האגף האשכנזי זו חבורה של אוכלי טריפות. אבל דווקא המשפחה של אבא שלי, שהוא אשכנזי, הייתה משפחה חרדית מאוד עם אילן יוחסין מפואר", היא מספרת.
"אבא של אבא שלי היה הראשון לצאת בשאלה, ובמקביל, בזמן שהוא יוצא בשאלה, הסבא התוניסאי שלי כבר גדל בבית חילוני למדי. האמא הייתה קצת יותר דתייה, אבל ביחס למקובל, המשפחה נחשבה חילונית מאוד ומשכילה מאוד. הם למדו באליאנס, עם הרבה רופאים ורוקחים. דווקא האגף האשכנזי שעלה לארץ לא היה עם השכלה כללית רחבה, אלא רק השכלה תורנית".
כשהאבא הכופר התחבק עם חרדי מזק"א
בר גפן היא צאצאית דור שישי של רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, שכונה "החוזה מלובלין" והיה מחשובי האדמו"רים בפולין של סוף המאה ה-18. אבל את הענף החרדי של משפחת אביה היא גילתה במקרה, בזכות השירות בגלי צה"ל: "הייתי בת 19, כתבת משטרה, בשישי בדיוק אכלתי ארוחת צהריים עם אבא, כשהביפר צפצף. היה אירוע והייתי צריכה להגיע אליו. ביקשתי: 'אבא, בוא תסיע אותי'. כשהגענו, בזמן שאני עובדת מול השוטרים כדי להשיג מידע, אני קולטת את האבא האולטרה-חילוני-אתאיסט-כופר שלי, מתחבק עם בחור מזק"א. אני אומרת לו 'מה זה היה?' והוא עונה: 'זה הבן-דוד'".
"עברו כמה שנים, מישהי התקשרה אליי והזמינה לכנס חזרה בתשובה", היא המשיכה לתאר. "שאלתי למה היא פנתה אליי והיא סיפרה: 'בדוכן עיתונים ראיתי אותך על השער של לאשה, ומשהו בפנים שלך מזכיר לי אותנו'. מפה לשם התחלתי לנהל שיחה בנימוס. כמובן לא הלכתי לשום סמינר, אבל אחרי זמן היא התקשרה ושאלה: 'תגידי, לסבא שלך קראו במקרה ולוולה?' ועניתי: 'קראו לו זאב'.
"היא אמרה: 'ולוולה זה זאב ביידיש. לסבא שלך קראו ולוולה ויינשטוק?' השבתי שכן, והיא אמרה: 'האבא שלי הוא האחיין של סבא שלך'. אמרתי לה: 'עכשיו אני מבינה למה ראית בפנים שלי משהו מוכר' – וכך נוצר הקשר המחודש".
