למרות העובדה שחלפו יותר מ-30 שנים מאז המפגש שלו עם הרבי מלובביץ', הזמר והחזן דודו פישר עדיין מתרגש מהמפגש ההוא ומתאר אותו כ"רגע מכונן בחיים". זה היה בסוף שנות ה-80. סר קמרון אנתוני מקינטוש, מפיק העל הבריטי, הגיע לביקור בישראל. לאחר שצפה בפישר מגלם בארץ את דמותו של ז'אן ולז'אן ב"עלובי החיים", הוא הזמין אותו לגלם את התפקיד בהפקה של המחזמר בברודוויי.
"הוא אמר לי 'אני רוצה אותך בברודוויי', ואני עניתי: 'תשמע, אני רוצה מאוד, אבל אני יודע שזה יהיה בלתי אפשרי כי אני לא עובד בשישי-שבת'. הוא אמר: 'אני רוצה אותך שם. תן לי לראות מה אני יכול לעשות'", נזכר פישר, בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet רדיו. "הוא נסע לניו-יורק ולא שמעתי ממנו בערך חצי שנה. אמא שלי ראתה שאני בדיכאון ואמרה לי: למה שלא תיסע לבקש ברכה מהרבי מלובביץ'?"
אחרי בירור, פישר גילה כי על אף שרבי מנחם מנדל שניאורסון הפסיק לקבל אנשים לשיחות פרטיות, הוא מוכן למפגש קצר, עם מי שמוכנים לממן ברית מילה ליהודים שעזבו את ברית המועצות והגיעו לארצות הברית. "אמרתי 'אני מגיע, תסדרו לי איזה תינוק' וטסתי. באתי לבית חשוך בקראון הייטס, ואני מחכה לתינוק. נכנס ז'לוב בגובה כמעט שני מטר".
פישר פורץ בצחוק ואומר שכאשר הבין שהוא עומד להיות סנדק של גבר בוגר, הוא אמר: "אין סיכוי שאני מחזיק את הבן-אדם הזה על הברכיים. אם אני רואה את הברית אני מתעלף". אבל הרבנים הרגיעו אותו, השתמשו בווילון וקיימו את טקס ברית המילה.
"אחרי 4-3 דקות, הז'לוב קפץ מהמיטה ואמר 'הולכים לרבי'", ממשיך פישר בחיוך ועיניו קורנות. "זה היה רגע מכונן בחיים, שאי-אפשר לשכוח אותו. לא ידעתי איך להתחיל לדבר עם הרבי. איך אתה מתחיל לדבר עם בן אדם ששינה את העולם היהודי?
"הרבי הסתכל עליי בעיניים כאלה חודרות, ואני שואל את הרבי אם הוא יודע מה זה 'Les Misérables'. הוא צחק ושאל: 'אתה יודע כמה שנים לקח לוויקטור הוגו לכתוב את הספר הזה?' אמרתי 'אני לא יודע'. הוא ענה: 'לקח לו 27 שנים לכתוב את הספר, מהרגע שהוא התחיל עד הרגע שהוא סיים'".
פישר מספר שבאותו רגע נגולה אבן מעל ליבו, והוא סיפר לרבי מלובביץ' איך מאז שהצהיר כי הוא אינו מוכן להופיע בשבת, חלפו חודשים ולא חזרו אליו. "הרבי לקח לי את היד ואמר לי ביידיש: 'תשמע טוב, תחזיק את היהדות שלך חזק, אל תתבייש להגיד שאתה יהודי ואתה לא עובד בשבת. אל תתבייש בזה – אתה תגיד להם שאתה יהודי, שאסור לעבוד בשבת ואסור לעבוד ביום שישי בלילה והכול יהיה בסדר. אל תדאג'".
"יצאתי ממנו עם הרגשה לא נורמלית, מטורפת, ושבועיים אחרי זה קיבלתי טלפון ממקינטוש ונסעתי לברודוויי", הוא ממשיך ומספר. "בשלב הזה עדיין לא ידעתי מה התוכנית שלהם – מה הם הולכים לעשות בשבת, כי שישי בערב ושבת בערב אלה ההצגות הכי חזקות שלהם. אז אני ניגש לחדר ההלבשה שלי, מסתכל על הדלת ורואה שכתוב 'דודו פישר', ומתחת לזה השם של השחקן המחליף ולידו המילים 'שאבעס גוי' – כלומר 'גוי של שבת'. אז ידעתי שהגעתי למקום הנכון".
השיבה לאוקראינה
בראיון לתוכנית, שבה מספרים אנשי תרבות ומפורסמים על הקשר שלהם ליהדות ולמסורת, סיפר פישר איך אביו, מיכאל פישר, ניצל בשואה בזכות אלפרד קוורצ'יאק – אוקראיני שלימים הוכר כחסיד אומות עולם. הוא גם תיאר איך לאחרונה, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, הוא טס לגבול אוקראינה כדי להקליט שיר בשם Colors, שאותו כתבה והלחינה ססיליה מרגוליס בניסיון לתאר את האימה שחווים פליטי המלחמה הזו.
פישר, ששירת בצה"ל שלוש שנים כסולן מקהלת הרבנות הצבאית, הודה בכנות כי לאחר השחרור לא חלם להפוך לחזן וזמר, אלא נרשם ללימודי רפואת שיניים באוניברסיטה העברית בירושלים. בחתונה של אחד מחבריו הוא התבקש לבצע את השיר "שהחיינו", וביציאה מהמקום קיבל הצעה שאי-אפשר לסרב לה – להיות חזן בקהילה היהודית באוסטרליה. "גיליתי פתאום שכשאני שר, יש לי יכולת לקשור אנשים", לדבריו.
כשהיה בן 25 הקליט פישר את האלבום הראשון שלו, "מאמיניו". בעקבות ההצלחה, אמרגנו, נחום בייטל, חיבר בינו ובין הרב שלמה קרליבך. "הוא היה בן אדם מדהים", אומר פישר, "בן אדם מיוחד כל כך. צדיק כל כך. באותה תקופה, בסוף הופעה, היינו מקבלים את הכסף והולכים הביתה. קרליבך היה יוצא מההופעה, ובכניסת האמנים היו – ואני לא מגזים – עשרות אנשים שעומדים ליד הדלת, כי את הכסף שהוא קיבל הוא היה מחלק לעניים".
פישר מספר שבימים אלה החלו ההכנות לקראת הצגה ומופע מיוחד על חייו של "הרבי המרקד" והשירים המפורסמים שלו: "אהבתי אותו מאוד, ולצערי הייתי האחרון שראה אותו בחיים".