הדר גלרון הייתה צריכה לפרוץ כמה תקרות זכוכית עד שהפכה למחזאית ובמאית תיאטרון מצליחה, שבמקביל גם משחקת וכותבת תסריטים ואפילו שירים. בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet radio היא מספרת: "אלוהים בטח צחק ואמר – בוא נראה אם היא באמת רוצה להיות אמנית. נזרוק אותה באיזה גטו יהודי בלונדון, לאמא אנגלייה ואבא מרוקאי-דוסי. הייתי צריכה לפרוץ את השערים הללו, כדי להגיע למקום שאני מאמינה שהוא ייעוד, כי אני לא רואה דרך אחרת שיכולתי לחיות בה את החיים".
מתברר שגם את האהבה לתיאטרון וגם את ההתנגשות בין העולם הזה לעולם הדתי, היא קיבלה בתורשה. "אמא שלי שחקנית נהדרת שלא הגשימה את האהבה הזו בחייה", היא אומרת. "כשהיא הייתה ילדה היא לא למדה בבית ספר יהודי, והתפקיד הראשי שהיא קיבלה היה של מריה הקדושה. אבא שלה אמר לה 'בשום פנים ואופן'. היא התעצבנה והתווכחה עם אבא שלה: 'אבל מריה הייתה יהודייה'. אני קצת מרגישה שהגשמתי את הקריירה שאמא שלי הייתה רוצה, והיא גם מלווה אותי לאורך השנים. זו הזדמנות לומר תודה לאמא המדהימה שלי".
בניגוד לאימה, כבת למשפחה דתית, הדר למדה בבית ספר יהודי. אלא שגם שם התקשו לקבל את הילדה שחלמה על עולם התרבות והיצירה החופשית. "לדעתי מנהל בית הספר הציל לי את הקריירה", היא אומרת. "ביקשו מאיתנו לכתוב חיבור. המורה כתבה על הלוח ארבעה נושאים, וכל נושא היה משעמם יותר מהנושא הקודם. פתאום נזכרתי באיש שאני תמיד רואה ליד הרכבת, בדרך לבית ספר. שמתי לב שאין לו רגליים והייתי מודאגת נורא, כי לא ראיתי לידו לא כיסא גלגלים ולא קביים. הטריד אותי נורא איך הוא מגיע הביתה והחלטתי שעל זה אני כותבת.
"אחרי כמה ימים המורה חוזרת, אני רואה את החיבור שלי למעלה וההתרגשות גדולה. ואז היא מרימה את החיבור שלי, קורעת אותו לשניים ושולחת אותי למנהל. אני זוכרת את עצמי רצה שם במסדרון כאילו מינימום עשו לי פוגרום. בוכה בקולי קולות ורצה לחדר של המנהל. הרב כהן, המנהל, הושיב אותי על הברכיים, נתן לי אורנג'דה ופתי בר. הוא הדביק בחזרה את החיבור, קרא אותו ודיבר איתי עליו, והלך איתי יד ביד חזרה לכיתה. אני אומרת שהרב כהן קצת הציל לי את הנשמה ואת הקריירה".
"בין קדושה לכפירה"
בשיר "בין טומאה לטהרה" של הזמרת ענבל גרשקוביץ, שאת מילותיו כתבה גלרון, נכתב בין השאר: "בין טומאה לטהרה, בין קדושה לכפירה". על השאלה האם היא כתבה את המילים על רקע משבר אמוני שחוותה, היא משיבה: "אני מזדהה עם השיר והוא קצת אוטוביוגרפי. כתבתי לדין דין אביב כשהיא הייתה בדיוק בתהליך קצת הפוך של חזרה בתשובה. בסוף היא לא לקחה את השיר הזה, אלא ענבל גרשקוביץ".
השיר מבטא קונפליקטים.
"נולדתי במקום שבו הייתי צריכה באמת לשבור הרבה מאוד חומות כדי להגיע למה שאני כיום, אבל עם כל זה, היהדות היא מקור אינסופי בשבילי ויש שם אמת עמוקה מאוד. אני חוקרת את המקום הזה, את ההבדל בין האלוהים שיצר האדם לאלוהים שנוצר על ידי בני אדם כדי שייתן להם אישור על כל הדברים הנוראים שהם רוצים לעשות".
בימים אלה מוצגת בתיאטרון הקאמרי דרמה קומית בשם "פיקוח נפש", שכתב תומר רוזנמן וביימה גלרון. גיבור המחזה הוא עזריאל בן ה-18 (דוד שאול), שאמור להתחיל את לימודיו בישיבת הסדר יוקרתית. אלא שאז הוא מתוודע לחבורת משוררים תל-אביבית, תחת הנהגתו של משורר כריזמטי (דן שפירא). עזריאל, שעולם התרבות החילוני קורץ לו, מבין שעזיבת הדת תפגע בסיכוי של אביו (אוהד שחר) להפוך לראש ישיבה. הניסיון לעזוב את הדת, ולתמרן בסתר בין העולמות, מביא לחשיפת סוד משפחתי מזעזע וגובה מחיר כבד מכל הצדדים.
על התהליך שבו היא עצמה ויתרה על שמירת מצוות אומרת גלרון: "זה היה תהליך כל כך איטי, כל כך ארוך, שאני מדייקת את עצמי כל הזמן. אני בשיח מתמיד עם ריבונו של עולם. אני גם מרגישה את העניין של 'השגחה', אבל אני לא עושה דברים שאני לא מאמינה בהם יותר, שהם מבחינתי הקליפה ולא המהות".
במהלך התוכנית שוחחנו גם עם הבמאי אבי נשר, שיחד עם גלרון כתב את התסריט של "הסודות", הסרט המצליח שעסק בקונפליקטים של העולם הדתי, ובהמשך גם הפך למחזה עטור שבחים. על שיתוף הפעולה עם גלרון אמר נשר: "הפרויקטים שלי עוסקים על פי רוב בתהליכי מרד, החל מהמרד המפורסם ב'הלהקה'. המהפכה הפמיניסטית מאוד נוכחת בעולם האורתודוקסי ואני מאמין גדול שהנשים ינצחו את האורתודוקסיה היהודית. אני חושב שבמציאות של היום, הצורך בהידברות גדול מתמיד, אבל המציאות מוקצנת וגם גדולה מתמיד. אני מאמין כי מנשים תצא טובה".
