ישי לפידות מקבל פניות רבות מצעירים שחולמים להיות זמרים. בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet radio, הוא מספר שהשאלה הקבועה שלו למי שחולמים על ההצלחה היא האם הם זוכרים את השיר של ישראל שהופיע באירוויזיון 1996. מי שעונים בחיוב, לא אומרים אמת או שיש להם בעיה רצינית בזיכרון.
התחרות נערכה באוסלו, בירת נורבגיה, וישראל שלחה את השיר "שלום עולם" בביצועה של גלית בל. השיר אומנם זכה בקדם אירוויזיון שנערך בישראל, אבל לא עבר את הניפוי המוקדם של איגוד השידור האירופי ולא הופיע בתחרות עצמה. מי שהגיעו בקדם אירוויזיון ההוא למקום השישי היו ישי לפידות ולהקת "אוף שימחעס", שביצעו שיר שהוא כתב והלחין בשם "אוי אוי אוי".
"הגשתי את השיר בתור בדיחה", מספר לפידות וצוחק, "ואפילו קצת זייפתי". הסיבה שבגללה הוא אוהב להיזכר באירוע הזה, ומדבר עליו בכל פעם שהוא פוגש צעירים שחולמים להצליח, היא לא העובדה שגלית בל הפכה למנהלת בחברה לייבוא כלי רכב ואילו לפידות סוגר עוד מעט ארבעה עשורים כזמר, יוצר וגם כפובליציסט בתקשורת הדתית והחרדית. "אני אומר לצעירים, גם אם לא עברתם איזה אודישן – זו רק ההתחלה. תקבלו הרבה טריקות דלת, ואגב, הרבה יותר קל להגיע לפסגה מאשר להישאר עליה".
ספר על טריקת דלת שאתה קיבלת.
"כשהקמנו, יחד עם המפיק דוד פדידה, את להקת 'קינדרלעך' ב-2005. הלכתי למפיקה של יאיר לפיד שהייתה לו תוכנית אירוח פופולרית, וסגרו איתנו יום ושעה שבה נופיע. יאיר היה בחו"ל, וכשהוא חזר הוא אמר: 'הם לא מופיעים אצלי בתוכנית'.
"המחשבה הראשונה הייתה להגיד 'דוסים מפריעים לו בעיניים'. אבל במחשבה שנייה, וזו המחשבה שצריכה להוביל כל אחד מאיתנו – אם אתם רוצים להצליח, אל תאשימו אף אחד. זה ייקח עוד יום, זה ייקח עוד יומיים, שנה, שנתיים, אבל בסוף – מה שטוב מצליח".
מישיבה חרדית למעגל של דן שילון
מאז שישי לפידות היה ילד הוא אהב מוזיקה, אבל בתחילה הוא לא האמין שיש לו סיכוי להיות בקדמת הבמה. "לא חשבתי שאהיה זמר. למעשה הייתי בטוח שזמר אני לא אהיה, ורציתי להיות מאחורי הקלעים. כך גם התחלתי להלחין לאנשים כמו דודו פישר, אברהם פריד, צמד רעים ואחרים", הוא נזכר. "כבר כילד אהבתי מוזיקה והשיר הראשון שהלחנתי היה המשפט מהתלמוד: 'כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו'. זה היה כתוב בפוסטר ענק שהיה בכיתה שבה למדתי, בבית הספר רזי-לי בבני ברק".
אף על פי שגדל בבית דתי לאומי, לפידות בחר ללמוד בישיבות הדגל של המגזר החרדי-ליטאי, ובהן "אור ישראל", "קול יעקב" ו"מיר". בגיל 22, כשהבין שפחות מתאים לו להיות אברך, הוא התגייס לשירות צבאי בחיל החינוך, ובמקביל עסק מהצד בהקמה של להקת ילדים בבית ספר.
אחרי השחרור הוא חלם לייצר מוזיקה, עבד כמנהל תזמורת ושיתף פעולה עם אריה ברונר, מה שיצר סדרת תקליטים בשם "חסידיש", שבהם חלק ניכר מהלחנים היו של לפידות. בדומה לשירים של הזמרים החסידיים המפורסמים, כמו אברהם פריד או מרדכי בן דוד, שירים אלה היו מבוססים בשעתו אך ורק על פסוקים מהמקורות ועל לחנים לא מורכבים במיוחד. עם זאת, מה שבאמת הדליק את לפידות הייתה מוזיקת דאנס שהוא שמע בתוכניתו של דידי הררי וברשת ג'.
"זו היתה מוזיקת דאנס, עליזה מאוד, דומה מאוד למוזיקה חסידית ב'מעוגלות' שלה, ועושה דברים נורא מגניבים ומדהימים עם מוזיקה אלקטרונית שלא מנסה לחקות כלים נגינה אמיתיים, אלא מביאה בשורה חדשה. "היה אז שיר דרום-אמריקאי ששידר אלי ישראלי ז"ל, 'ELI ELI ELI O'. אמרתי לעצמי, בוא נוציא שיר לדידי הררי, שיר 'DI DI DAY DAY DI DI DOM'. הוא חיבר לחנן דרוב, מיד אחר כך הייתה כתבה בידיעות אחרונות, הופעות בתוכנית 'המעגל עם דן שילון' ודודו טופז, ומשם הכול היסטוריה".
אם יש ילדות, זה לא נקרא חרדי
בגיל 55 לפידות שוב מנסה להמציא את עצמו מחדש, ככוכב ילדים, עם סדרת רשת חדשה בשם "החברים של ישי". "הרגשתי שיש ואקום בתחום ולמען האמת חלמתי לעשות את זה שנים, אבל עכשיו היה לי את הזמן לעשות את זה ואת שיתוף הפעולה של המפיקים יהודה קלמן ואור דוידסון", הוא מסביר.
מה עלילת הסדרה?
"יש לי חנות עם צעצועים, ממתקים וכלי נגינה. חבורת ילדים, בנים ובנות, באים ומתייעצים איתי, על נושאים כמו קנאה, אהבה ואורך רוח – ואנחנו גם מבצעים שירים, כמו למשל 'שיר האיפוק'".
בסדרה יש ילדות, אבל הן לא שרות.
"אני רוצה להגיע לכל הקהלים, גם הדתי-לאומי, וגם החרדי. אין בעיה הלכתית, כי הילדות מתחת לגיל מצוות, הן לא שרות. אני חושב שכדי שילדה תוכל להזדהות עם דמויות, היא חייבת לראות בנות בתוכנית. ועוד משהו, וזו האמת העצובה והכואבת – ברגע שאתה מכניס בנות לתוך הפרויקט, המיזם לא נקרא חרדי. אם הוא לא נקרא חרדי, זה לא ידליק כל מיני קבוצות של 'משמרות צניעות'".
במסגרת הניסיון לגשר בין העולם החרדי לעולם החילוני, לפידות עורך סיורים בבני ברק, לידוענים ולאנשי עסקים. הוא באמת מאמין שבעזרת תקשורת והיכרות, אפשר לגשר על הפערים, גם בתקופה שבה החברה הישראלית קרועה בגלל הרפורמה במערכת המשפט. על השאלה איך הוא יכול להגן על ההחלטה של רוב החברה החרדית לגדל אברכים שלא מתגייסים לצבא, הוא עונה בנחרצות: "החרדי באמת מאמין שהתורה שהוא לומד מצילה ומקיימת את העולם. בשביל זה הוא לא רק יושב ולומד, אלא מוותר על הרבה דברים, אם זה טלפון חכם, סרטים או טיולים. בדור שלנו, שבו הכול פתוח, תלמידי הישיבות יודעים בדיוק מה הם מפסידים ועל מה הם מוותרים, וזה לא קל ולא פשוט. נסו לבקש מהילדים שלכם לוותר על הטלפון שלהם", הוא אומר וצוחק.
