"כילד יש לך אמונה תמימה, ואני מתגעגע לזה", מודה גיל קופטש, בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet radio. "למדתי בגן דתי, יצא לי לומר קריאת שמע ולקרוא בתורה. מאז בגרתי והשכלתי לצערי וקצת איבדתי את התמימות, את האמונה התמימה. בגיל 8 נהייתי אפיקורס עד גיל 23-22, ואז עוד פעם חזרתי. 'רצוא ושוב', עד שאתה מוצא את האמצע".
קופטש נולד ב-1969, התחיל את הקריירה כסטנדאפיסט, ובהמשך הספיק להיות תסריטאי, מחזאי, מוזיקאי ואפילו יו"ר מפלגת "עלה ירוק" ופעיל למען לגליזציה של סמים קלים. בשנים האחרונות הוא מרצה על יהדות. על השאלה מה גרם לו פתאום להתקרב ליהדות, הוא משיב: "יציאה בשאלה זה אותו תהליך של חזרה בתשובה. לחפש את האמת עבורך. בגיל 23 כוכבי דרך ופרחתי – הופעתי בהרבה תוכניות טלוויזיה, הייתי תסריטאי מבוקש מאוד – 'זהו זה', 'לילה גוב', פרסומות.
"כל ערוץ 2 היה על כתפיי הצעירות, וחשתי חידלון. באותה תקופה כמה חברים התחילו ללמוד שיעורי תורה. הם היו 'טאבולה ראסה', לא ידעו כלום, ולמדו אצל רב שלא היה אחד החכמים ולא היה מאור הגולה, אז אמרתי: 'טוב, אני אתחיל לקרוא וללמוד בעצמי'".
3 צפייה בגלריה
גיל קופטש. "סטנדאפיסטים מטילים רק ספקות לחלל, ורק רואים את האבסורד"
(צילום: אושר פשינסקי)
מה גרם לך לרצות ללמוד? מה היה חסר לך?
"זה בנאלי, אבל 'האדם מחפש משמעות'. בייחוד אנשים שהם ספקנים, וכל הזמן מחפשים סיבה, מחפשים טעם ושואלים שאלות. אתה רוצה להיאחז במשהו. בטח אם אתה קומיקאי. סטנדאפיסטים הרי מטילים רק ספקות לחלל, ורק רואים את האבסורד".
לדבריו, "מה שמשך אותי ביהדות זה היופי והחוכמה של הטקסט. התחלתי עם שיר השירים ואמרתי: 'וואו – מי כתב את זה?' זה היה כל כך מושלם מבחינת האסתטיקה, מבחינת האינטליגנציה. פתאום הסתכלתי על זה באור חדש. התחלתי לקרוא וללמוד מכל הבא אל היד. מאז, במשך שלושה עשורים לא הפסקתי יום אחד ללמוד תורה".
איך מנחילים מסורת לדור הצעיר בלי שזה ייתפס כהדתה?
"אני מרצה בבתי ספר חילוניים, בין השאר לבני 13, לקראת בר מצווה, ואמרתי להם: 'התנ"ך זה שלכם. זה מחסן של חוכמה שאבותיכם כתבו בשבילכם. רוצים – תשתמשו בו, לא רוצים – אל תשתמשו בו. אבל תדעו שזה שלכם ושיש לכם מפתח למחסן הזה, בכל רגע שתרצו להיכנס וללמוד אותו'. זה פתאום פותח להם פתח לדבר הזה, ואז הם מתחילים לקרוא".
"לצערי הרב לא יודעים לקרוא תנ"ך פה, ולנוער של היום זה נראה כמו סינית", הוא אומר. "אחד הדברים שאני עושה בחיים הוא ללמד אותם לקרוא. ללעוס את המילים. ואני מדליק אותם – אני אומר להם: זו שפה מלפני כ-6,000 שנה. אף ילד בגיל שלכם, צרפתי, רוסי, אנגלי, לא יכול לקרוא ספרות של העם שלו מלפני 2,000 שנים. אפילו ילד סיני, שזו תרבות עתיקה מאוד, לא יכול לקרוא – כי השפה השתנתה. אתם יכולים לקרוא. אולי לא תבינו הכול, כי השפה בכל זאת השתנתה וזו לא עברית מודרנית, אבל אני אתן לכם כמה טיפים איך להבין את העברית היפהפייה הזו".
לפגוע בבלעדיות של החרדים
קופטש הוא לא רק אדם שיודע לייצר הומור, אלא גם מרבה לחייך – אבל אם יש כאלה שמוציאים אותו משלוותו, אלה פוליטיקאים מהמפלגות החרדיות. העימות הראשון שלו איתם היה כאשר הגיש פינה הומוריסטית על פרשת השבוע, ביום שישי בערב, בתוכנית הטלוויזיה "סוגרים שבוע". זה גרר דיון דחוף בכנסת, שאותו הוביל ח"כ שלמה בניזרי מש"ס. "חברי כנסת חרדים אמרו לי, 'איך אתה עושה צחוק מהתורה'. עניתי להם – 'אני לא עושה צחוק מהתורה, אני עושה צחוק מכם. התורה היא לא רק שלכם'".
הזעם שלהם היה לצורכי רייטינג?
"הזעם שלהם היה אמיתי ואפילו הלכתי מספר חודשים עם שומר ראש. אבל איך אומר רבי נחמן מברסלב? הכעס בעצם מראה שאתה לא בעולם הזה – יצאת מהעולם. למה הם כעסו? בעצם לא כי אני צחקתי מהתורה; לא צחקתי מהתורה, אלא הבאתי את התורה להמונים. מה שעצבן אותם זה שלקחתי את שטיח הידע שהם עמדו עליו ופשוט ניערתי אותו מתחת לרגליהם. פתאום אמרו כל אלה שנקראים חילונים: 'רגע, הופה, זה גם שלנו. המפתח לאלוהים הוא לא רק אצל החרדים, גם לנו יש את הסיסמה לוויי-פיי הזה'. זה גרע מכוחם ומהאקסקלוסיביות של הח"כים החרדים".
בשנים האחרונות הוא מוציא שירים במסגרת הפרויקט המוזיקלי "חסידות קופטש". "המטרה היא לקחת את הטקסטים של התפילות ולעבד אותם בסגנונות כמו רוקנרול, היפ-הופ וקאנטרי-רוק שאני ממש אוהב, כדי שיהיה לי כיף להתפלל ולשיר. אצלנו בחסידות – מי שבא, ברוך הבא. אנחנו מקבלים כל אחד, אנחנו מתפללים עם גיטרה ביד ושרים ומנסים להיכנס לדבקות".
ולמה אתה ממשיך לעשות סטנדאפ, בגלל הרצון להצחיק?
"סטנדאפ ובידור אלה שני דברים שונים. סטנדאפ זה סוג של פובליציסטיקה מצחיקה. בסטנדאפ אתה אומר את הדעה שלך, והיא מצחיקה, ויכול להיות שתעצבן כמה אנשים. מאחר שאתה אומר את הדעה שלך, סביר להניח שלא כולם יצחקו.
"חלק יזוזו באי-נוחות. חלק יגידו: 'מה זו השערורייה הזו?' וחלק יגידו 'זה לא מצחיק'. בוא נגיד שאם אתה כבר עולה על הבמה, עדיף שתצחיק", הוא מסכם בחיוך.
