סרטון מקדים לפסטיבל "צבעים של שירה" 2
(צילום והפקה: גלריית המקלט)
היוצרות הדתיות משמיעות קול: כשברקע מחלוקת על יצירה מגדרית, וטענות להקצנה והדתה – קבוצת אמניות מהמגזר הדתי בחרה להתאחד, כדי להעניק במה מעצימה ליוצרות שמופיעות בפני קהל של נשים בלבד, והן נחושות להיאבק למען זכותן להופיע לפי אמונתן.
בימים אלה הן מפיקות את פסטיבל "צבעים של שירה", הכולל שלושה ימי מופעים של כלל אמנויות הבמה – בדגש על חשיפה ליצירה מקורית, נשית ויהודית, ובמטרה להיות בית לנשים יוצרות על פי אמונתן. "כיף שיש פסטיבל שכל כולו על טהרת הנשים", אומרת המוזיקאית דין דין אביב, שתעלה היום (ד') מופע משותף עם אימה עליזה. "בעיניי זה הרבה יותר חזק, וזה נותן מענה לנשים שעד כה לא תמיד היה להן מענה".
מוזיקאיות דתיות שמבקשות לקיים הופעות לנשים בלבד נתקלות בקשיים רבים. בשנה שעברה, למשל, נאלצה אתי אנקרי לבטל הופעה לציון 30 שנה לאלבומה הראשון במועדון הזאפה – בשל קושי משפטי לנוכח האיסור על קיום מופעים ציבוריים בהפרדה. ד"ר נעה לאה כהן, מייסדת ומנהלת המיזם, משוכנעת שהמהפכה בדרך: "אני רוצה שכל יוצרת תדע שיש לה במה שבה היא יכולה להופיע", היא אומרת. "שיש לה בשביל מה לכתוב, בשביל מה לשיר, שיהיה לה קהל".
אתן מוכנות לאפשרות שנשים וארגונים שטוענים להדתה ינסו לחבל באירוע, אפילו עד כדי קריאות ביניים והפגנות נגד הפסטיבל?
"אנחנו לא באות לריב עם אף אחד", מדגישה דין דין אביב. "יש לנו גבולות שלקחנו על עצמנו מתוך בחירה חופשית לגמרי. גבולות שקשורים ביהדות ובהלכה. זכותנו להחליט לבחור אם לשיר מול גברים או לא. יש כאלו שבוחרות להקל, אבל אני, שרון (רוטר) ועוד רבות וטובות בחרנו להחמיר. אנחנו הולכות לפי היהדות וההלכה, ומבקשות ממי שלא מצליח להבין אותנו ואת האג'נדה שלנו, לא להציב לנו עוד גבול בשם 'הדרה' שאיננה קיימת. אל תגבילו אותנו מעבר לגבול שממילא לקחנו על עצמנו".
ד"ר כהן, ששמה לעצמה למטרה בשנים האחרונות לקדם את תחום האמנות והתרבות של נשים חרדיות ודתיות, אומרת כי חשוב לה "לתת תקווה לנשים שומרות הלכה, ולהרחיב את גבולות הגזרה האמנותיים, כדי לייצר עוד סוגים של שפות שבכוחן לחבר את כל המורכבות שבנו". לכן הקימה את "גלריית המקלט", גלריית האמנות החרדית הראשונה בארץ, וייסדה את כתב העת "קול. שירה. אישה" שמטרתו להעניק במה למשוררות חרדיות ודתיות. "אני עובדת לילות כימים על יצירת מתחמים שמביאים לידי ביטוי את היוצרות הדתיות", היא אומרת.
מוכרת לי מפעם
הפסטיבל שפתח אתמול את שעריו בסטודיו ניסן נתיב בירושלים, נמשך שלושה ימים, שבהם מתקיימים ברצף הופעות מחול, שירה ומוזיקה של עשרות יוצרות דתיות וחרדיות. בין השאר, מופיעות בו גם אתי אנקרי ושרון רוטר. זו תהיה הפעם הראשונה של דין דין אביב בפסטיבל, וזה יקרה כאמור במופע משותף עם אמא שלה. "לצד השירה, יש במופע הזה הרבה הומור, גם עצמי", היא אומרת.
"אמא שלי האהובה היא המודל הנשי בחיי, האישה שפיתחה אותי, לימדה אותי, עד שיום אחד פשוט אכזבתי אותה. ככה אני פותחת את המופע המשותף שלנו", חושפת הזמרת, שפרצה לפני כשני עשורים ככשרה את הלהיט "אם תלך" במסגרת הפרויקט של עידן רייכל, ולימים חזרה בתשובה.
"ככה, על ההתחלה, אנחנו פותחות בדרמה ושוברות את כל הכלים. בסופו של דבר, כל בית חווה מהלך של 'לך לך'. מישהו תמיד זז, תמיד יש מישהו בתנועה. משמאל לימין, מימין לשמאל ובחזרה. בהרבה בתים תשמעי הורים שאומרים לילדים: 'מה נהפכת לי עכשיו פתאום'. ההוא נהיה פריק, ההוא בודהה – ואנחנו צריכים כלים ללמוד איך חיים עם הדברים בשלום ובכיף, מבלי לרסק אף אחד".
דין דין אביב: "זכותנו להחליט לבחור אם לשיר מול גברים או לא. אנחנו הולכות לפי היהדות וההלכה, ומבקשות ממי שלא מצליח להבין אותנו ואת האג'נדה שלנו, לא להציב לנו עוד גבול בשם 'ההדרה' שאיננה קיימת"
על הצמתים והשינויים שעברו בחיים הן משוחחות במהלך ההופעה. "בשלב מסוים אמא הודיעה לי שהיא הולכת לשים כיסוי ראש בשבתות ובחגים. היא אמרה שהיא מרגישה שזה עושה לה טוב. לקח לה זמן, אבל נחמד לראות איך היא מוצאת את החן שלה", מספרת אביב.
6 צפייה בגלריה
ד"ר נעה לאה כהן. "לתת תקווה לנשים שומרות הלכה ולהרחיב את גבולות הגזרה האמנותיים"
(צילום: מיכל פטל)
על הבחירה לשיר בפני נשים, היא מסבירה: "יש לנו אהבה גדולה לגברים. כשגבר מביט בי זה מזיז אותי מתוך החן שאני רואה בו והוא רואה בי. אני כאישה רוצה להפריד את עצמי מההתערבבות הזו, כדי להרגיש נינוחה יותר במרחב האישי. אני מבינה את הסערה עם הטענות על 'הדרה' ו'הדתה', רק שהמתנגדים לא כל כך מבינים את העולם שלנו ועל מה אנחנו מתבססים. לכן התגובה היא כעס והתנגדות".
נוכח התנגדות של ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, יש לדעתך סיכוי שתוכלו בעתיד לקיים שם את הפסטיבל?
"כרגע עוד לא. תל אביב עדיין לא ערוכה לזה", היא אומרת בחיוך, "אבל הדבר הנפלא הזה קרה מאליו, וכבר יש אירועים רבים לנשים שקורים. זה לא שאנחנו הדתיות ממציאות פה משהו חדש, אבל ברגע שאת שמה כיסוי ראש, זה מתקשר מיד להדתה. בעיניי הדת שלנו לא מיוחצנת טוב, לא עוברת מסך טוב, כרגע. צריכים עוד קצת זמן כדי שזה יעבור טוב".
"לא מבקשת לחטוף את המרחב הציבורי כולו"
כחוזרות בתשובה, אביב ויוצרות נוספות שבאו מהעולם החילוני, יכולות להבין טוב יותר את העמדה הנגדית. "היינו שם, אנחנו יודעות היטב ממה נובע החשש של הצד השני ומהם הפחדים", היא אומרת. "אולי בזכות ההבנה הזו, אנחנו יכולות להסביר את השינוי שחל גם בנו. לאט-לאט הדברים יובנו ויתרככו. על הגשר, במקום כלשהו באמצע – ניפגש. כי אנחנו אחים, אנחנו ערֵבים זה לזה, אנחנו שזורים זה בזה. אנחנו באותו צד, רק שיש אי הבנה בינינו – ואני מבקשת קצת להתגמש".
קטע מתוך המופע "שפת אם"
(צילום: פסטיבל צבעים של שירה)
"אני לא מבקשת לחטוף את המרחב הציבורי כולו, אני לא מבקשת להשתלט עליו ולא כופה עצמי", היא מבהירה, "אני רק מבקשת תמיכה קטנה מהמרחב הזה, כדי לאפשר לעוד נשים שמעוניינות בזה, כך שנוכל להיות ביחד, בחברותא שלנו. לפסטיבל הנשי הזה כל הנשים מוזמנות – יהודיות, מוסלמיות, דתיות וחילוניות. אישה זו אישה".
הכוריאוגרפית אורלי דיין: "יש יוצרים ויוצרות משובחים שרוצים לשמור על ההלכה. יוצרים שגם האמנות שלהם מעולה. יש קהל שצורך את האמנות הזו. האמניות הדתיות יוצרות שפה אמנותית שחשובה לעולם היצירה"
אורלי דיין, כוריאוגרפית ויוצרת שמעלה בפסטיבל את מופע "חבלי ארץ" עם להקתה אתגליא, מסבירה כי "יש הרבה יצירה שנובעת ממקורות השראה יהודיים, ויש יוצרים ויוצרות משובחים שרוצים לשמור על ההלכה. יוצרים שגם האמנות שלהם מעולה. יש קהל שצורך את האמנות הזו. האמניות הדתיות יוצרות שפה אמנותית שחשובה לעולם היצירה. הן עוסקות בתחומים מגוונים, מנקודת מוצא שבה מקורות ההשראה העיקריים הם מעולמות התוכן והרוח היהודיים".
לדברי דיין, שגם היא חוזרת בתשובה, בתוך הלהקה שלה יש חיבורים מעניינים בין הרקדניות הדתיות ואלו שאינן: "תהליך היצירה וגם ההופעה מול הקהל יוצר מפגש משמעותי מאוד. יש התקרבות ביניהן ובין העולמות השונים. יפה לראות איך ההיכרות והקירבה שנוצרות שוברות הרבה מחיצות, כי בסופו של דבר זה מפגש אנושי, נשי, אמיתי. לא זה שרואים בחדשות. גם מושגים כמו 'הדתה' ו'הדרה' פחות קשורים למה שקורה פה. זה שיח שכולו הפריה הדדית".
הפרספקטיבה שלך כחוזרת בתשובה וההיכרות עם הצד השני תרמו לך בעשייה?
"אין ספק שכחוזרת בתשובה היה לי הכי טבעי לחבר בין כל העולמות שיש בתוכי, וזה יצר דבר חדש וקסום".
"עוד תהיה כאן מהפכה"
היוצרות רואות באירוע גם הזדמנות לאחד בין עדות שונות. בפסטיבל מופיעות נשים דוברות עברית, אנגלית, רוסית ואמהרית, והתוכן של המופעים נע בין מזרח למערב. "אנחנו רואות שליחות לאחד בין נשים מכול קצוות הקשת", אומרת המוזיקאית והיוצרת שרון רוטר, המנהלת האמנותית של הפסטיבל הנשי שמתקיים זו השנה השנייה. רוטר, שכותבת ב-ynet יהדות, היא חוזרת בתשובה שיצאה לא אחת בקריאה פומבית נגד האפליה כלפי נשים דתיות שמעוניינות לשיר בפני נשים בלבד.
"עוד תהיה כאן מהפכה. זה רק צעד אחד מתוך שורה של צעדים שאנו יוזמות לקידום נשים יוצרות", היא מציינת. "אחרי כמה שנים שסוגרים דלתות בפניי ובפני חברותיי, היוצרות הדתיות, בטענה שהופעה לנשים בלבד אסורה על פי חוק, החלטנו להגיד 'די' ולהילחם בתופעה. החוק מגן על הזכות שלנו לחופש דת, אוסר להפלות אותנו בגלל שאנחנו דתיות. הפגיעה בנו היא לא תוצאה של החוק. רק דעות אישיות של אנשים וארגונים שלא מסוגלים לסבול את מי ששונה מהם במרחב הציבורי".
לדבריה, הרצון שלה ושל ד"ר כהן הוא לייצר בית לאמנות יהודית מקורית ורב-תחומית של נשים. "זה בעיקר לנשים דתיות, על כל הרצף הדתי, אבל החזון הוא לייצר פסטיבל לנשים שירוץ שנים רבות, שיהיה מוסד, ושיתופי הפעולה יהיו עם נשים באשר הן", היא מבהירה בנוגע לתוכניות לעתיד. "אנחנו לא פוסלות אף אחת, כי זו יצירה נשית. התכנים כן יצטרכו להיות יהודיים שורשיים ומקוריים, עממיים ואולי מגזריים. אבל עוד חזון למועד. השנה אנחנו מנסות לתת את מה שלא קיים כיום – במה לאמניות שאין להן במה".
חצי קהל, חצי חשיפה
לא פעם, יוצרות דתיות שמופיעות בפני נשים בלבד נתקלות בקושי כלכלי. רוטר מזכירה כי "בדרך כלל, המהות של פסטיבלים זה שהם בית להפקות חדשות ונותנים מקור מימון שמאפשר ליוצרות לחלום. אצל היוצרות הדתיות שמופיעות בפני נשים, גם ככה האפשרויות למימון ולפרנסה מצטמצמות: חצי קהל, חצי חשיפה, חצי יח"צ. אז אם לא נותנים לי, אני אייצר לי ולעוד נשים כמותי מרחב משלנו".
כששואלים את רוטר מה הסיכוי שהפסטיבל הבא יתקיים בתל אביב, ניכר שיש לה בטן מלאה על קברניטי העיר ללא הפסקה. "כיום, בירושלים יש לנו הרבה יותר אפשרויות. מצד שני, תל אביב היא עיר שמתהדרת בזה שהיא עיר של 'כולנו למען נשים', ואני קצת לא מבינה את זה לנוכח אמירותיו החדשות של ראש עיריית תל אביב, שדי סותרות את אמירותיו הקודמות ואת מעשיו. התחושה היא שהיחס השלילי מופנה רק לנשים דתיות, וזה אפילו קצת מעליב.
"כשביקשתי לשכור את 'מרכז ענב' לתרבות בתל אביב, למופע של דין דין אביב ושלי, לנשים בלבד, קיבלתי תשובה שלילית. כששאלתי מדוע, אמרו שזה אסור מבחינה חוקית וגם לא מקובל 'מבחינה ערכית'. הסברתי למנהל המקום שאני לא אפרסם את המופע דרכם, כך שלא יהיו מזוהים חלילה עם מופע של נשים דתיות, אבל גם זה לא עזר.
שרון רוטר: "זה קטע שרק לפני כמה שנים דין דין ואני היינו מחובקות על ידי אותם הגורמים – אבל היום, כשיש לנו כיסוי ראש, אנחנו כבר לא רצויות. מודרות. מוצאות מחוץ למחנה"
"זה קטע שרק לפני כמה שנים דין דין ואני היינו מחובקות על ידי אותם הגורמים – אבל היום, כשיש לנו כיסוי ראש, אנחנו כבר לא רצויות. מודרות. מוצאות מחוץ למחנה. במקביל לפעילויות רבות שנערכות בעיר המיועדות לנשים בלבד (חילוניות ומוסלמיות, כמובן), אני מקבלת תגובות (לא רבות) כמו 'תשאירו לנו את תל אביב חופשית מדת, כבר לא נותר לנו עוד הרבה מקומות כאלה'. ואני חושבת שתל אביב ועוד מקומות רבים חופשיים לגמרי, ורק אני וחברותיי כבולות.
"'אתן בחרתם ככה, וזו בעיה שלכן. תתמודדו', אומרות לי חלק מחברותיי החילוניות – אני נדהמת מתגובות כאלו. איך הרצון שלי להופיע בערב אחד לנשים בלבד, תושבות תל אביב, משלמות מיסי עירייה ושבמקרה גם מעוניינות בתוכן שלי – גורע מכן? איך זה פוגע במישהו?"
רוטר מדגישה כי מחירי ההצגות והמופעים בפסטיבל מסובסדים. "זה עולה פחות משווארמה. כשרה כמובן", היא צוחקת, "המטרה היא פשוט לבוא עם פרגון ואחדות ולתת את המרחב הנשי, לתמוך ולעשות ביחד, כי ביחד זה כוח".
