עד המאה ה-20 סברו מרבית הרבנים שעובר אינו נחשב "נפש", ומכאן נבעו גם הפסיקות המקילות על נשים שחפצו להפסיק את הריונן. אלא שהתמונה משתנה כאשר מגיעים לפסיקה ההלכתית במאה ה-20: "אנחנו רואים רבנים כמו הרב חיים מבריסק והרב משה פיינשטיין, גדולי הפוסקים, שסברו שהמתת עובר כרוכה ממש באיסור מהתורה של רצח, על אף שלא נענשים על כך", מספרת ד"ר רונית נעמת עיר-שי, תאולוגית פמיניסטית.
לדבריה, "העמדות הללו קיבלו משקל עצום", והן לא מנותקות מהקשרים פוליטיים ומהתחזקותה של התנועה הפמיניסטית. "יש פוסקים גדולים שממשיכים בקו שמדובר באיסור מדרג פחות של דרבנן, אבל יש בהחלט פרץ של החמרה שחייבים לנסות להבין אותו".
ספרה החדש, "אישה או חוה? – הפסקות היריון בשיח ההלכתי-האורתודוכסי במאה העשרים מפרספקטיבה מגדרית" (הוצאת מאגנס), יוצא בתזמון מעניין, על רקע הקצנת השיח ההלכתי, הממשלה החדשה השמרנית בישראל – וכמובן, הדיון הנרחב על הפלות בארצות הברית, סביב פסיקת בית המשפט העליון.
הטענה המרכזית שמשמיע הספר היא שבנוגע להפסקות היריון, בחרו הרבנים ללכת דווקא בעקבות דעות המיעוט הקיצוניות, והעדיפו אותן על פני הזרם המרכזי – זאת בניגוד להשתלשלות המסורת ההלכתית בסוגיות אחרות. לטענת עיר-שי, הבחירה הזאת מקורה בהטיה לא מודעת הנובעת מתוך השקפת עולמם הפרטית.
"אני דנה במשמעויות המגדריות שעולות מתוך הפסיקות", היא מספרת, "ואני טוענת שגם הפסיקות המקילות לא נקיות מתפיסות מגדריות בעייתיות כלפי נשים. למשל, הן לא מכירות בהיותן תכלית כשלעצמן, אלא כאמצעי להבאת חיים לעולם".
לעודד ילודה גם במחיר מתירנות הלכתית
אתמול (יום ג') פורסם דוח הלמ"ס ולפיו נקבע שיא בפניות להפסקת היריון בשנת 2021 בישראל: 16,591 פניות לוועדה להפסקת היריון נרשמו בשנה זו. לדברי ד"ר עיר-שי – העומדת בראש התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן, ועמיתת מחקר במכון הרטמן – אם בוחנים את השתלשלות ההלכה החל מהמשנה והתלמוד, עד המאה ה-18, "רואים שבשיח על הפלות עוד לא מדובר על טכניקה רפואית, כי עוד לא הייתה כזאת, אבל בספרות השאלות והתשובות ההלכתיות (שו"ת) כן פוגשים מקרים של נשים שלא רצו את העובר שהרו, וידעו למי לפנות ומה לעשות כדי להפסיק את ההיריון – אם זה באמצעות בליעה של משקאות מסוימים, ואם זה באמצעים אחרים".
7 צפייה בגלריה
הפגנה בוושינגטון נגד ביטול פסק הדין שהתיר לבצע הפלות ברחבי ארצות הברית. הנושא עלה שוב לכותרות
(צילום: רויטרס)
בנושא הזה, השאלה המרכזית שספרות השו"ת דנה בה היא האם העובר הוא נפש או לא. "לתפיסת הרוב המוחלט של הדעות ההלכתיות, התשובה היא לא. העובר איננו נפש עד צאתו לאוויר העולם", היא אומרת.
אז ממה נובעת ההשתלטות של התפיסה ההלכתית המחמירה בנושא בדורות האחרונים?
"ישנן שלוש סיבות מרכזיות שלדעתי אחראיות לכך. הראשונה היא השואה ובהמשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שגורמים לרצון להגביר את הילודה ולעודד אותה, כמעט בכל מחיר. זה גם כרוך בעמדות המתירניות ומקילות מאוד בכל מה שקשור בשימוש בטכנולוגיות ההפריה המודרניות.
"שנית, אני חושבת שזה ממש מאבק בתנועת הנשים. לא בכדי הרב פיינשטיין כותב את אחת התשובות הכי מחמירות בתולדות ההלכה בשנת 1976 בארצות הברית, שלוש שנים אחרי שבית המשפט האמריקני מכריע ב'רו נגד וייד' בעד הפלות. הוא ראה את עצמו נלחם במגמות האלו.
"השואה ובהמשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני גרמו לרצון להגביר את הילודה ולעודד אותה, כמעט בכל מחיר. זה גם כרוך בעמדות המתירניות ומקילות מאוד בכל מה שקשור בשימוש בטכנולוגיות ההפריה המודרניות"
"דבר שלישי, הפוסקים היהודים הבינו את תפיסת ההלכה היהודית באופן שהושפע מתפיסות נוצריות שמרניות, בייחוד קתוליות. אחד הרבנים כותב במפורש שאם הכנסייה הקתולית מחמירה, אז זה יהיה 'חילול השם' אם אנחנו נתיר או נציג עמדה מקילה. כמובן, ברור שטענת 'חילול השם' יכולה להתהפך בקלות, כי אנחנו צריכים לשאול מה הערך המוסרי שנלחמים בשבילו. אם נלחמים למען חיי העובר, אז יש 'חילול השם' – ואם חושבים שמבחינת הערך המוסרי חיי האישה, כבודה וחירותה הם המוקד, אז טענת 'חילול השם' היא הפוכה לחלוטין".
תגובות שונות למציאות שנוצרה
היא מסבירה שגם הרקע והתנאים בסביבה השפיעו על פסיקת ההלכה, בדרכים שונות. "בשנות ה-50 היו הרבה הפלות כי כל נושא מניעת ההיריון, הידע והנגישות לקה בחסר. הגלולה למניעת היריון רק נכנסה לשימוש באותה תקופה. הרב איסר יהודה אונטרמן, שהיה הרב הראשי לישראל בשנות ה-60, כתב לדוגמה את אחת התשובות הכי מחמירות בתולדות ההלכה – תשובה שבעיניי מתעלמת ממקורות הלכתיים רבים, מגמרות מפורשות. לעומתו, ממש באותן שנים הרב אליעזר ולדנברג כותב את אחת התשובות המקילות ביותר לגבי הפלות, ומכריז שזה איסור דרבנן בלבד. מעניין מאוד לראות את התגובות השונות שלהם למציאות החברתית והמשפטית שנוצרה".
7 צפייה בגלריה
הרב משה פיינשטיין (במרכז). "כתב את אחת התשובות המחמירות בתולדות ההלכה שלוש שנים אחרי שבית המשפט הכריע ב'רו נגד וייד' בעד הפלות"
(באדיבות המכון המדעי-טכנולוגי להלכה)
מעבר לעבודה האקדמית, עוסקת ד"ר עיר-שי באקטיביזם פמיניסטי בארגון "קולך", והיא חברה בוועד המנהל של מרכז רקמן לקידום מעמד האישה בפקולטה למשפטים בבר-אילן. היא בוחנת את הפסיקה ההלכתית התחום ההפלות מזווית פמיניסטית ביקורתית, שניכרת בין דפי הספר לצד המקורות ההלכתיים המלוקטים בו.
"הפוסקים הבינו את תפיסת ההלכה באופן שהושפע מתפיסות נוצריות שמרניות, בייחוד קתוליות. אחד הרבנים כותב במפורש שאם הכנסייה הקתולית מחמירה, אז זה יהיה 'חילול השם' אם אנחנו נתיר או נציג עמדה מקילה"
"זה עלה שוב לכותרות בעקבות הפסיקה של בית המשפט העליון בארצות הברית, שביטלה את פסק הדין 'רו נגד וייד'. אבל הספר לא מתייחס למציאות המשפטית בישראל או בחו"ל, אלא עוסק בהלכה ממש", אומרת המחברת על ההחלטה לכתוב בעברית – ולפנות לא רק לקהל האקדמי, בנושא הנפיץ של הפלות בשיח ההלכתי.
"החשיבות של הספר הזה בעת הזאת, הקשה כל כך להיברידיות ולא-בינאריות ולמורכבות, היא בכך שהוא פשוט מנסה לקרוא לאנשים לחשוב קצת מחוץ לקופסה – לחשוב קצת אחרת ולא מתוך הקצוות שהתרגלנו להתנהל מתוכם, כי הקצה הוא שקר", היא מסבירה. "החיים אף פעם לא מתנהלים בקצוות, הם תמיד מתנהלים במורכבות, ואני גם חושבת שההלכה מכילה את זה. בנושא הפלות זה פשיטא (פשוט, מובן מאליו) שההלכה מכילה את זה, כי היא מקילה מאוד – ויש אפשרות קיימת לכל פוסק לראות את האישה כסובייקט בכל הנוגע להפסקות היריון. דווקא בסוגיה הזאת, זה יותר קל".
מה שהרב אומר בארבע עיניים
בהקשר הזה, אי אפשר שלא לקחת בחשבון את העובדה שרוב הנשים המסורתיות, הדתיות והחרדיות עודן חסרות את הנגישות הבסיסית אל ספרי ההלכה. העובדה הזו מייצרת תלות גדולה של האישה הדתית ובוודאי החרדית ברב ובמוצא פיו.
7 צפייה בגלריה
"הפוסק יכול להגיד לזוג: 'לכם אני אישרתי, אבל אל תפרסמו את התשובה שלי ברבים'"
(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)
"בספר אני מתמקדת בתשובות הפומביות והגלויות שמסרו הרבנים", מדגישה עיר-שי. "יש פער בין התפיסות הפומביות והציבוריות, שפעמים רבות נוטות להיות מחמירות יותר כדי לחנך ולעצב את הערכים הנכונים, ובין מה שאומר הרב לאישה באופן פרטי ופרקטי. במישור הזה, הרבה פעמים ההלכה נוטה להיות מקילה ופרגמטית הרבה יותר, אבל נלווה לה גם מנגנון של הסתרה".
היא מסבירה כי "הפוסק יכול להגיד לזוג: 'לכם אני אישרתי, אבל אל תפרסמו את התשובה שלי ברבים'. הרב פיינשטיין כותב את זה למשל לגבי הזרעה מלאכותית תוך שימוש בזרע של אדם לא יהודי, שלגישתו עדיף מסיבות הלכתיות. אני טענתי שמנגנון ההסתרה פוגע בקהלים הלכתיים רבים שלא מודעים בהכרח לפער הזה, אנשים שיש להם פחות נגישות למוקדי הידע והכוח ההלכתיים – ואז הם או הן מקבלים ומקבלות את הדברים כגזרת גורל ואמת מוחלטת".
"רופאת הנשים שלי סיפרה לי על אישה חרדית בהיריון מתקדם עם עובר שסובל מפגיעה קשה מאוד, וצפוי למות זמן קצר לאחר הלידה. רבנים רבים יתירו הפלה במקרה כזה – אבל האישה חשבה שאין מה לעשות ואפילו לא פנתה להתייעץ עם רב"
כלומר, נשים כאלו לא בהכרח יפנו לרב, כי מבחינתן הן יודעות שזה אסור וזהו.
"נכון. רופאת הנשים שלי סיפרה לי על אישה חרדית בהיריון מתקדם עם עובר שסובל מפגיעה קשה מאוד, וצפוי למות פרק זמן קצר לאחר הלידה. רבנים רבים יתירו הפלה במקרה כזה – אבל האישה חשבה שאין מה לעשות ולכן אפילו לא פנתה להתייעץ עם רב. דווקא טכנאית האולטרסאונד החרדית אמרה לה: 'אני אתן לך טלפון של רב שאת יכולה לגשת אליו'. אם היא לא הייתה נפגשת עם אותה אישה, זה לא היה קורה".
"יש נטייה לזלזל בעמדה הפמיניסטית"
ד"ר עיר-שי מקנה מקום משמעותי בספרה לבחינת התיאוריות הפמיניסטיות העוסקות בהפלות. "אחת המטרות החשובות שלי בספר היא להציל את כבודן של העמדות הפמיניסטיות, ואני משתמשת בכוונה בלשון רבים כי הן אינן עשויות מעור אחד. אני יודעת שבשיח הציבורי יש נטייה לזלזל בעמדה הפמיניסטית כך שכביכול זכותה של האישה על גופה מתירה לה לעשות כל העולה על רוחה, ושאם היא למשל החליטה בחודש שביעי להיריון שהיא רוצה לצאת לטיול תרמילאים וזה מפריע לה אז היא תעשה הפלה. זה הבל ורעות רוח".
7 צפייה בגלריה
ד"ר רונית עיר-שי. "אני מנסה לקרוא לאנשים לחשוב מחוץ לקופסה. הקצה הוא שקר"
(צילום: מכון הרטמן)
היא אומרת כי "העמדות הפמיניסטיות מנתחות לעומק את הנסיבות שתחתן נכנסות נשים להריונות לא רצויים, ואת יחסי הכוח המגדריים בחברה שמביאים לשם. ואני לא מדברת על אונס או גילוי עריות. העמדות הפמיניסטיות הן עמדות ששווה להכיר אותן, והן לא זהות. כמו שאני מראה, היו עמדות 'בעד החיים' דווקא מתוך הפמיניזם הרדיקלי".
אחרי שהתעמקת בנושא, מה העמדה שלך היום?
"היום אני סבורה שהפלות חייבות להיות מותרות, בטוחות, נגישות – אבל גם נדירות. ככל שהחברה תחנך חינוך מיני טוב ונכון יותר, תנגיש אמצעי מניעה ותדבר על יחסי מין בזמנים ובאופנים הנכונים, וככל שהיחסים בין גברים לנשים יהיו שוויוניים יותר, המצבים שבהם נשים נכנסות להריונות לא רצויים ילכו ויפחתו. זה גם חלק מהמאבק הפמיניסטי".
הממסד הרפואי היה במשך עשורים כתובת עיקרית לביקורת פמיניסטית, היות שהוא התנהל כקליקה גברית סגורה שפיקחה על פוריות הנשים. איך מתנהל הממסד הרפואי, שעדיין אוחז בכוח פורמלי, ביחס לממסד הרבני? לפעמים הם משתפים פעולה זה עם זה?
"כולנו פועלים בתוך מבנים חברתיים ומשטרי תרבות מסוימים. התפיסה הישראלית לגבי פריון היא אוהבת-ילדים ומעודדת ילודה. עם כמה שזה נשמע שמח וטוב, זה יכול להיות לפעמים בעייתי למדי – למשל, לדחוף נשים לעשות אינספור טיפולי פוריות במחיר של פגיעה ונזק כבד לבריאותן, רק כדי שיהיה להן ילד ביולוגי משלהן. הממסד הרפואי כמובן משתף עם זה פעולה, כי בסופו של דבר מדובר פה בהרבה מאוד כסף וגם מחקר רפואי. הממסד הרבני כמובן ישתף עם זה פעולה".
7 צפייה בגלריה
הפגנה בוושינגטון נגד ביטול פסק הדין "רו נגד וייד". "העמדות הפמיניסטיות לא זהות"
(צילום: getty images)
"אני חושבת שהיום יש יותר מודעות לרפואה מגדרית, ויש יותר ויותר רופאות בעלות תודעה פמיניסטית שנכנסות למערכת ומשפיעות עליה", היא מסייגת. "לכן החשיבות של השיח הפמיניסטי קריטית, כי הוא מגדיל למעשה את אפשרויות הבחירה שלנו. הוא גורם לנו לא להיות שבויות בקונספציות מסוימות, וחושף את מה שסמוי מן העין ונמצא שם מתחת לפני השטח. ככל שיותר עמדות ביקורתיות יבואו לידי ביטוי, כולנו למעשה נצא נשכרים מכך".
מאתגרות את השיח ההלכתי מבפנים
באקלים החברתי הנוכחי, צצות ועולות באוב טענות נושנות כלפי הפמיניסטיות הדתיות, שעיר-שי היא בין הבולטות שבהן. הטענה המרכזית היא שלמעשה אי אפשר להיות פמיניסטית דתייה, וזו סתירה מובנית ומתמשכת. החוקרת לא מתרגשת מאמירות כאלו. "אני שומעת את זה כל הזמן", היא מעידה, "מהצד החילוני חברותיי הפמיניסטיות אומרות וכותבות, במיוחד אחרי תוצאות הבחירות האחרונות, טקסטים בסגנון 'באמת תפסיקו לעבוד עלינו – ברגע שאת נשארת בתוך המבנה הדתי הדכאני והפטריארכלי, את לא באמת פמיניסטית, אז תחליטי ותהיי ישרה עם עצמך'".
גם מהצד השני, הפמיניזם הדתי נתקל בביקורת: "בעולם הדתי גם כן אומרים לנו 'או שאת דתייה באמת או שאת פמיניסטית באמת, תחליטי – זה לא הולך ביחד'. החשיבה הדיכוטומית הזאת, המקוטבת, הבינארית, מעולם לא הייתה נחלת הציונות הדתית. גדלנו משחר ילדותנו על ההיברידיות, על זה שאפשר גם וגם. העולם הרבה יותר מורכב ואנחנו יכולים לאמץ ערכי תרבות שהם מוסריים, נכונים וטובים, ולהפנים אותם לתוך העולם הדתי. אדרבה – אפשר להראות שהעולם הדתי לא רק מכיל אותם, אלא לעיתים אפילו נלחם בעדם".
מבחינתה, אין בהכרח שום סתירה בין השקפה פמיניסטית לדת היהודית. "בכלל, בעיניי האתוס היהודי המכונן הוא גם אתוס של תיקון עולם, של 'דרך ארץ קדמה לתורה'. יש רעיונות יהודיים מכוננים שהפמיניזם נושא אותם", היא אומרת.
"נשים כבר לא שבויות יותר בתפיסות כאלו ואחרות של רבנים, אלא גם יודעות לפתוח ספר וגם יכולות לפנות לנשים פוסקות הלכה – ולשאול אותן שאלות שקשורות לנשים ולגוף שלהן, במקום לעמוד במבוכה מול רב גבר"
היא מזכירה שמצבן של נשים יהודיות מאז תחילת המהפכה הפמיניסטית השתפר לעין ערוך, וגולת הכותרת של התהליך נמצאת לדבריה בפמיניזם הדתי, ובראשו מהפכת לימוד התורה לנשים. "ידע הוא כוח, ומהפכת הפמיניזם הדתי היא אחת המהפכות החשובות ביותר שהעם היהודי עובר בדורנו", היא קובעת, ומזכירה את מהפכת האוריינות התורנית אצל נשים דתיות, ואת העובדה שבציבור הדתי-לאומי כבר מסמיכים נשים כפוסקות הלכה.
"נשים כבר לא שבויות יותר בתפיסות כאלו ואחרות של רבנים, אלא גם יודעות לפתוח ספר וגם יכולות לפנות לנשים פוסקות הלכה – ולשאול אותן שאלות שקשורות לנשים ולגוף שלהן, במקום לעמוד במבוכה מול רב גבר. זאת אחת מתנועות התחייה של היהדות בדור האחרון, כי היא דוחפת את עולם ההלכה קדימה ומאתגרת אותו להסתכל בשנית על דברים רבים שנתפסו כמובנים מאליהם. נשים מאתגרות את השיח ההלכתי מפנים".
"יש דברים שהפמיניזם הדתי כבר ניצח בהם"
היא עומדת על כך שדו-שיח הלכתי ופמיניסטי הוא אפשרי, "בטח בסוגיית ההפלות, אבל גם בסוגיות אחרות. כולי תקווה שבשיח הציבורי יישמע גם קולן של הנשים, תלמידות החכמים החדשות, פוסקות ההלכה, וכך נגיע לשיח הלכתי נכון יותר ומורכב יותר. אף אחד לא אמר שלנשים אין הטיות, רק שקודם לכן היו רק הטיות גבריות והן לא התקזזו עם שום דבר".
אילו תגובות את מקבלת מרבנים?
"זה לא קל לעיכול. אנשים חושבים שזה סוג של פגיעה באמונת חכמים, לטעון שכביכול הם לא מסוגלים להתעלות מעל עובדת גבריותם ולפסוק הלכה באופן צודק גם לגבי נשים. אבל כמו שאנחנו לא רוצים לראות בבית המשפט העליון רק גברים, או רק גברים ממעמד מסוים וממוצא אתני מסוים – אנחנו רוצים לראות מגוון וייצוג של כלל המגזרים, המעמדות והמוצאים גם פה. ההלכה היא מערכת משפטית משוכללת מאוד, והיא מערכת שיקרה לי מאוד מבחינה אישית.
"אני מבינה את האנטגוניזם שזה מעורר, אבל גם פוסקי ההלכה צריכים להבין שאני לא מדברת על הטיות זדוניות ומכוונות. יכול להיות שזה גם קיים במקרים קיצוניים, אבל אני בכלל לא מדברת על זה. אני מדברת על ההטיות הלא-מודעות, הטיות שהן שקופות לפוסקים הגברים פשוט מפני שזו הייתה נחלתם במשך אלפי שנים – ועכשיו יש מי שבאים כביכול מחוץ למערכת ההלכתית ומנערים אותה. ניעור זה תמיד תהליך כואב, תפיסה ביקורתית היא תמיד כואבת, אבל אני עושה את זה מתוך אהבתי לעולם ההלכתי ואמונה שללא ההלכה, צורות הקיום היהודיות לא באמת ישרדו. הייתי רוצה שההלכה תפעל בצורה העמוקה, הראויה, המוסרית והישרה ביותר".
"אני מניחה שעוד נכונו לנו מאבקים רבים בשורה של נושאים, ויש גם היום מאבקים חברתיים ומשפטיים", היא מסכמת, "אבל יש דברים שהפמיניזם הדתי כבר ניצח בהם, ואני לא רואה את האפשרות להשיב את הגלגל לאחור".
