אחת האוכלוסיות הפגיעות ביותר בתקופה הזו בישראל היא אוכלוסיית שורדי השואה. זוועות המלחמה הנוכחית, ובפרט מקרי הטבח המחרידים בעוטף עזה, החזירו רבים מהם שנים אחורה והציפו טראומות ישנות. טראומות שהם פגשו בהיותם צעירים וחסרי הגנה.
שורד השואה גד פרטוק מאשקלון (92), יליד תוניסיה, היה נער בן 16 כשעלה ארצה ב-1947. "מלחמות רבות עברתי, בקרבות רבים השתתפתי. כל מלחמה לא דומה לקודמתה. זו אחת המלחמות המוצדקות ביותר", הוא אומר. ביחס לאכזריות המחרידה שהפגינו המחבלים מעזה כלפי אזרחים ישראלים הוא מציין: "זו אכזריות גרועה לא פחות מהנאצים. לחטוף תינוקות, נערים ונערות, זקנים וזקנות, חולים וחולות... קשה לתפוס את זה".
6 צפייה בגלריה
חורבן בקיבוץ בארי לאחר הטבח. "אכזריות גרועה לא פחות מהנאצים"
(צילום: Amir Levy / Getty Images)
יש לפרטוק טענות קשות כלפי ההנהגה וכלפי העומד בראשה, נתניהו. "יש אשם אחד מרכזי בדבר הזה, והוא ראש הממשלה", לדבריו. "כל הנאומים שלו הם רק 'אני ואני'. איך עד היום הוא לא אומר 'טעיתי, טעינו, ונתקן את זה'? האיש הזה חייב לקחת אחריות ולהניח את המפתחות. זו ממשלה שהייתה אדישה למה שנעשה בעזה, הם התכוננו במשך שבועות וחודשים. לא למדנו ממלחמת יום הכיפורים? איפה הייתה הממשלה?"
"מה שקרה בשבת 7 באוקטובר לא נקלט אצלי", הוא מודה. "בהתחלה חשבתי שזה עוד סבב לחימה. בזכות אנשי הקיבוצים קיימת המדינה וקיים הגבול הזה. נורא לראות איך הם נשרפו, נשחטו ונחטפו".
אתה מאמין שישראל תנצח במלחמה הזאת?
"בביטחון גמור. חבל שזה יעלה לנו בהרבה ונשלם מחירים יקרים מאוד. כל הילדים שלי שירתו בצבא, וגם הנכדים. יש לי נכד אחד שעוד משרת, זה מדאיג אבל אני סומך עליו. אני בטוח שידינו תהיה על העליונה, ואנחנו נישאר. אני מוסר לכל חבריי שורדי השואה: אִספו כוח. כולכם נלחמתם במלחמות ישראל. תישארו חיילים כמו שהייתם. הרוגע שלכם הוא הנשק שלנו, לדור העתיד. אני רואה את דור העתיד, אנשים עם לב טוב, אנשים שמוכנים להתנדב ולעזור לנזקקים. אני גאה בצבא שלי".
"השתגענו, לא ידענו מה לעשות"
שורד השואה נפתלי פירסט (90), יליד סלובקיה, היה כילד מגיל 9 עד 12 בארבעה מחנות ריכוז, כולל אושוויץ ובוכנוואלד. נכדתו, מיקה ביברינג, חולצה מכפר עזה. "מיקה ובעלה ספי פלג גרים בכפר עזה, ויש להם ילד בן שנתיים וחצי ששמו נטע. הם גרו באזור של צעירים, עם חיי חברה נהדרים, וכבר התחילו לבנות שם בית", הוא מספר.
בבוקר שמחת תורה, הכול השתנה. "הם סיפרו לנו שהיו טילים ופתאום התחילו לשמוע גם יריות. הם נסגרו בממ"ד. ספי קשר את הדלת של הממ"ד בחוט טלפון", מתאר הסבא. "הם שהו שם שעות על גבי שעות. לא היה חשמל וגם אוכל לא היה. ככה הם רעדו שם. הם שמעו שהבית של השכנים נשרף, קלטו את הזוועות מסביב והיו מוכנים שיגיעו אליהם. הם החזיקו שניהם סכינים והסתגרו בממ"ד".
"אנחנו השתגענו, לא ידענו מה לעשות ואיך לעזור להם. היו לנו שעות קשות מאוד", אומר פירסט. "הבת שלי התכתבה איתם, אבל בשלב מסוים נגמרה להם הסוללה בטלפון ולא היו יכולים יותר ליצור איתם קשר. מאוחר בלילה באו לוחמי צה"ל ושחררו אותם מהסיוט הזה. לקחו אותם רגלית לתחנת דלק. קיבלנו מידע והיינו מאושרים שהם חיים. מיקה מספרת שהתינוק לא בכה והכלב לא נבח. לעומתם, אמא של ספי בעלה, תמי, ובן זוגה איתן זיו, נרצחו בכפר עזה".
נפתלי פירסט על נכדתו ובני משפחתה: "הם שהו בממ"ד שעות על גבי שעות ורעדו. הם שמעו שהבית של השכנים נשרף, קלטו את הזוועות מסביב והיו מוכנים שיגיעו אליהם. הם החזיקו שניהם סכינים והסתגרו בממ"ד"
רבים משווים את האכזריות של מחבלי חמאס לאכזריות של הנאצים, מה אתה חושב על זה?
"האכזריות היא נוראה וללא גבול, אין מילים לתאר את האכזריות הזאת, אבל זה נמשך יום – והשואה נמשכה הרבה זמן. הם לא הקימו מפעלים לשרפות ולהמתת אנשים. כמובן המחדל הוא עצום, ואני מאשים את הממשלה באוזלת יד והזנחה, אבל זו לא שואה. חוויתי שלוש שנות מחנות ריכוז וראיתי הרבה דברים. אחד הדברים הנוראים שם היה שלקחו את הילדים מההורים, וההורים ידעו שהילדים הולכים למוות בטוח".
נפתלי פירסטבאדיבות המצולםדמיינת שמשהו כזה יקרה במדינת ישראל?
"בחיים לא. לא דמיינתי ולא האמנתי, אבל הרגשתי בשנה האחרונה שאנחנו מידרדרים, מכל הכיוונים. חשבנו שאנחנו חכמים ומלומדים וחזקים בהייטק, והם מטומטמים. מתברר שהם לא מטומטמים, ויש להם יכולות, צבא ומידע. מדברים בסיסמאות, 'אנחנו ננצח', 'אנחנו נשמיד'. למה להתרברב? ברור שראוי להשמיד את חמאס. באופן אישי, אילו אפשר היה לבודד את חמאס מאנשים נורמטיביים שחיים בעזה, היה טוב. אני נגד סבל אנושי וכואב לי. אני בעד להשמיד את הטרוריסטים. גם אם ננצח, בלי כיוון להידברות ולשלום, זה לא ילך ולעולם נחיה על חרבנו".
"מקווה שיחזרו לעוטף עזה"
שרה ג'קסון, תושבת קיבוץ סעד, נאלצה לעזוב למקום בטוח יותר בעקבות המלחמה. "ביום ראשון בצהריים התפניתי. נורא לא רציתי לעזוב, אבל לא הותירו לי ברירה", היא מתארת. "יש לי בן שגר בסעד, ושייך לצח"י – צוות חירום וחוסן יישובי. אשתו והילדים התפנו לירושלים. הייתי כמה ימים בירושלים אצל הבת שלי, ומאז יום חמישי אני באלון שבות אצל אחותי".
6 צפייה בגלריה
זירת הטבח במסיבת הטבע. "לא חשבתי שדברים כאלה יכולים לקרות בתקופה הזאת שלנו"
(צילום: אילן רוזנברג / רויטרס)
שרה נולדה בטומשוב-לובלסקי בפולין. היא הייתה בת ארבע כשפרצה מלחמת העולם השנייה. "אני לא זוכרת עכשיו איפה שמתי את המשקפיים, אבל את ההפצצה ההיא אני זוכרת", היא אומרת. "אבא שלי, שהייתה לו חנות מכולת, התיידד עם אחד החיילים שהוצבו בעיר. הוא אמר לאבא שלי: 'אם אתה יכול לעזוב, תעזוב. הגרמנים שבאים לפה יהיו רעים'. בניגוד לרצונה של אמא, אבא שלי החליט שעוזבים".
שרה ג'קסון מקיבוץ סעד: "יש כאלה שברחו מהמסיבה ברעים לסעד. כמה חבר'ה צעירים היו אצלי בבית כל היום. הם היו מבוהלים נורא. הם נעלו את הדלת ושמו לידה רהיט כבד מאוד, נכנסו לממ"ד וסגרו אותו הרמטית"
"הרוסים העמיסו אותנו על קרונות משא, ונסענו חמישה שבועות עד שהגענו לסיביר", היא משחזרת. "ההורים שלנו היו צריכים לעבוד שם בכריתת עצים, ולי בתור ילדה קטנה לא היה מה לעשות שם. היינו רעבים מאוד, היה לחם בחלוקה מינימלית, אבל שרדנו. חיילים שחזרו סיפרו שאין יותר יהודים באירופה, ולא האמינו להם". לאחר שהייה ממושכת במחנה עקורים בזלצבורג, שהמשפחה התגלגלה אליו, היא עלתה לישראל דרך איטליה.
המאורעות בעוטף עזה זעזעו אותה לחלוטין. "אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על הדברים האלה. זה נורא. לא חשבתי שדברים כאלה יכולים לקרות בתקופה הזאת שלנו", היא אומרת בקול רועד. "יש כאלה שברחו מהמסיבה ברעים לסעד. יש כמה שהיו אצלי בבית כל היום, חבר'ה צעירים. הם היו מבוהלים נורא. הם נעלו את הדלת ושמו לידה רהיט כבד מאוד, נכנסו לממ"ד וסגרו אותו הרמטית".
"אני מתגעגעת הביתה", היא מודה. "בעזרת ה' אני אחזור לשם. אני מקווה מאוד שיחזרו לחיות בעוטף עזה. אם יצאנו מהשואה ובנינו את המדינה, אני מקווה שגם זה יקרה. באנו לארץ ב-1949 ולא היה לנו אף אחד; היום אנחנו שבט. כל משפחה בנתה את עצמה". היא טוענת כי "מה שקרה עם ההפגנות הזיק. היה לי כבד על הלב. אני מקווה ומתפללת שנחזור לעצמנו".
"לא מוכן לחיות את זה יותר"
קולט אביטל, יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, מתארת את הקושי ליצור קשר עם הניצולים ולהבין מה עלה בגורלם: "אנחנו יודעים על 588 ניצולי שואה שחיו בעוטף עזה, מהרשימות שקיבלנו מהרשות לזכויות ניצולי השואה. נעשו מאמצים גדולים מאוד להגיע לכמה שיותר מהניצולים האלה. רוב הטלפונים היו בבתים, ולא הצליחו להגיע אליהם. אנחנו לא יודעים אם בין החטופים יש ניצולי שואה, רק שמענו שמועות על כך".
קולט אביטל: "ניצול שואה אחד צלצל ואמר לי – 'אני לא מוכן לחיות יותר, אני לא מוכן לחיות יותר את מה שקרה לי באושוויץ'. וזה אדם שחי ברמת גן. אתה יכול לתאר לעצמך איזה סיוט חי אדם שראה את הברוטליות הזו"
לדבריה, "אנחנו יכולים להגיד שחלק הארי של האנשים פונו מהאזור, ואם הם זקוקים לעזרה, יש גופים שיכולים לסייע לניצולי שואה – במנות חמות, בצרכים רפואיים או בעזרה נפשית. ועידת התביעות קיבלה תקציב מיוחד כדי לסייע לניצולים במה שהם זקוקים, וגם ארגונים בחברה האזרחית כמו ארגון 'לתת' מסייעים ונמצאים איתנו בקשר. הם רק צריכים להודיע לנו שהם צריכים עזרה".
בסופו של דבר מדובר באנשים שעברו בחייהם זוועות שקשה לדמיין, ולא האמינו שמתקפה אכזרית כזו תתפוס אותם בישראל.
"הכאב שלי בעניין הזה עמוק כל כך. כשאני חושבת על מה שהאנשים האלה עברו, באילו טראומות הם ממשיכים לחיות גם לפני מה שקרה. ניצול שואה אחד צלצל ואמר לי: 'אני לא מוכן לחיות יותר, אני לא מוכן לחיות יותר את מה שקרה לי באושוויץ'. וזה אדם שחי ברמת גן. אתה יכול לתאר לעצמך איזה סיוט חי אדם שראה את הברוטליות הזו. איש לא תיאר לעצמו שכאשר מגיעים למדינה שלנו, למקום הבטוח הזה, זה יכול לקרות לנו".
בין הארגונים הפועלים לסייע לשורדי השואה בזמנים הקשים הללו נמנית גם עמותת זיכרון בסלון, הפועלת להנצחת זיכרון השואה ולרווחתם של השורדים לאורך כל ימות השנה. מוקד הסיוע של העמותה, הפועל מסביב לשעון בעברית וברוסית, מעניק עזרה ליותר מ-4,000 ניצולי שואה בדרום ובשאר חלקי הארץ. הצוות המסור פונה באופן יזום לאלפי שורדי שואה מדי יום, בודק את שלומם, נותן מענה לצרכים המיידיים שלהם ומציע תמיכה רגשית בתקופה המורכבת.
הפעילים בעמותה זיהו ששורדים רבים חשים חוסר ביטחון לצאת מביתם. כדי להקל על חששותיהם, הם רוכשים עבורם מוצרים חיוניים כמו מזון, תרופות ודברים לבית. נוסף על כך, בעמותה מלווים אותם לבדיקות רפואיות דחופות ומוודאים שהצרכים הבריאותיים שלהם מתמלאים.
מספרים של מוקדי סיוע לניצולי שואה
ועידת התביעות: 03-5194400
הרשות לזכויות ניצולי השואה: 03-5683661
קו סיוע נפשי לניצולים – ער"ן: 1-800-24-2301
מרכז אלה (גם סיוע נפשי): 03-6910922
ארגון עמך (סיוע נפשי): 02-6250745
