הצורך המבצעי על רקע המלחמה המתמשכת העיר לחיים את הדיון הציבורי בסוגיית השוויון בנטל, לנוכח העומס העודף שנופל על כתפי אלה שכבר משרתים בצבא. בזמן שמתרבות הקריאות להפסיק את הפטור הגורף לתלמידי ישיבות חרדים, אבל השינוי עוד לא נראה באופק, צה"ל ביקש להקדים את גיוסם של חלק מחניכי המכינות הקדם-צבאיות. מי שעבר בין העולמות הוא איציק כהן, בחור בן 21, שעד לפני שנתיים היה עילוי בישיבה חרדית – והיום הוא חניך במכינת בינ"ה בתל אביב. בחודש אפריל הקרוב הוא צפוי ללבוש מדים, לאחר שהתנדב להקדים את גיוסו.
כמי שנחשב לעילוי בלימוד הגמרא, ההחלטה שלו לעזוב את עולם הישיבות ולצאת בשאלה לא הייתה צפויה. "הייתי חרדי טוב. אפילו סיימתי את הש"ס (לימוד שישה סדרי התלמוד הבבלי, ש"מ) בגיל 16", הוא מגלה. "אהבתי ללמוד לבד, בדרך כלל דברים שונים ממה שכולם למדו. הייתי לומד הרבה, מקפיד על ההלכות, עד השלב שבו הפסקתי להאמין. הייתי צריך לעזוב את המעמד, את היוקרה ואת ההערכה למה שעשיתי. הורגלתי לחשוב על עצמי כחכם, וכשהגעתי למכינה הבנתי שהגיע הזמן להוכיח את זה מחדש, אבל בצורה שונה".
כבר היה לו פטור מגיוס בכיס, והוא ויתר עליו כדי לשרת. לפי התכנון המקורי, הוא היה אמור להתגייס באוגוסט. "הצוות של המכינה קרא לכל מי שיש להם פרופיל קרבי, הושיב אותנו ביחד ואמר שצריך שאחד מאיתנו יתנדב, או שצה"ל פשוט יבחר אחד. אמרתי להם באותו רגע שאני מוכן", הוא מספר. "אמרו לי שאקח סופ"ש כדי לחשוב. המחשבה יצרה התלבטויות, אבל בסוף החלטתי שלמרות ההנאה והכיף שלי במכינה, זה צעד שייקח אותי קדימה וזה מה שנכון לעשות. גם בשביל המדינה וגם בשביל עצמי".
"זה רגע שבו אני מרגיש שכבר יש לי חברים במכינה, משהו נפתח בחיים שלי פה, וזו נקודה קשה לעזיבה", הוא מודה, "אבל הרצון להתגייס גבר. יש לי אינסטינקט כזה, שאני תמיד רוצה לעבור לצעד הבא".
המוטיבציה שלו לשרת גבוהה למדי. הוא הגיש בקשה מיוחדת לעבור יום סיירות אף על פי שהיו חסרים לו נתונים, וסיים גיבוש חובלים, אך לא התקבל בסופו של דבר. לבסוף הוא שובץ לסיירת גבעתי, וצפוי להתגייס ב-16 באפריל.
זו תקופה מפחידה להתגייס בה, בהתחשב בלחימה ברצועת עזה ובאפשרות של לחימה בלבנון.
"החבר היחיד שלי שמשרת בצה"ל נפצע מקליע ברגל במהלך הלחימה בעזה. זה סיכון שאני לוקח אותו בחשבון. אני ממש לא רוצה למות או להיפצע, ומשתדל לא לחשוב על הסיכונים האלו".
להכיר פתאום את הביטלס
במכינה איציק הוא חלק מפיילוט לשילוב יוצאי החברה החרדית, לקראת המחזור הראשון של מכינת גב"ע (גשר בין עולמות) שמוקמת בידי ארגון בינ"ה – הבית של היהדות הישראלית, בשיתוף עם מרכז "מעשה". מכינת גב"ע תחל את פעילותה באוגוסט הקרוב (ההרשמה למחזור הראשון פתוחה עד סוף חודש מרץ). הפורמט פשוט: מחצית מהחניכים צפויים להיות יוצאים בשאלה מהחברה החרדית, והמחצית השנייה מכלל החברה הישראלית.
"מניסיוננו, המפגש בין האוכלוסיות השונות הוא מפרה לשני הצדדים", מסביר ניר ברוידא, מנכ"ל בינ"ה. "בהתייחסות לחברה החרדית, הרבה מהכישורים ומהידע שהם רכשו בעולם הישיבות הופך להיות לא רלוונטי כאשר הם מגיעים למפגש עם החברה החילונית. כאן יש להם הזמנות להביא את החוזק שהם מביאים מביתם, כי בבינ"ה בין השאר לומדים יהדות וכך על אף שהם כבר אינם חרדים, הם יכולים להשתמש בחוזק ובכלים שהם מביאים איתם. היציאה דומה להגירה, וזו חוויה מעצימה מאוד בתקופה הזאת – ככל שחוויית הזהות מבית מועצמת, כך חוויית ההגירה טובה יותר".
הוא מציין כי "המפגשים במכינה מחדדים זהות ישראלית ומאפשרים היכרות לכלל הצדדים, קירוב לבבות שכה נדרש בתקופה הקשה הזו שבה השסע בחברה הישראלית הוא עמוק ושאלת גיוס החרדים לצה"ל מהדהדת מעל ראשינו. אין לנו ספק שהמודל המשותף במכינה ייצר ויביא לניצני התחלה של קִרבה ושותפות".
בין השאר, המכינה מלמדת את היוצאים מתמטיקה ואנגלית בסיסית, ומסייעת להם לגשר על פערי תרבות. "אני משלים פה גם מידע על התרבות הישראלית, על מוזיקה חילונית. פתאום הכרתי את הביטלס ופינק פלויד. אומרים לי על יותר מדי סרטים שאני חייב לראות, אני עוד צריך להתקדם בתחום", אומר איציק.
ביקורים אצל ההורים בלבוש חרדי
איציק גדל במשפחה חרדית-ליטאית במושב תפרח בצפון-מערב הנגב, סמוך לאופקים ולא רחוק מבאר שבע, כשמיני מבין עשרה ילדים. הוא למד בישיבת "מן ההר", ישיבה גדולה (גבוהה) בביתר עילית, ובהמשך בישיבה אחרת ביד בנימין. כתלמיד מצטיין, לא היה לו קושי מיוחד עם הלימוד בישיבות.
על סוגיית גיוס החרדים: "המצב הזה בעייתי למדינה, וכדאי למצוא לבעיה הזו פתרון כמה שיותר מוקדם. החרדים מתרבים בקצב גדול יותר, ואם זה ימשיך ככה יחסרו חיילים. בסוף עלול לצאת שחילונים ישרתו שש שנים וחרדים לא ישרתו"
שיחה אחת עם חבר ללימודים עימתה אותו עם שאלות אמוניות: "ראיתי שהחברותא שלי מעורער. שאלתי אותו על מה הוא חושב ובהתחלה הוא לא רצה לדבר, אבל בסוף הוא דיבר. הוא שאל אותי שאלות באמונה, וזה היה דבר שהפתיע אותי. היה לי קשה להכיל את זה. בשלב הזה עוד לא חשבתי בכלל לשנות אורח חיים, גם לא להקל קצת בשמירת המצוות. גם אם עלו שאלות לגבי הדת, אהבתי את הדרך שבה חייתי, אז למה לא להמשיך?"
הוא היחיד ממשפחתו שיצא בשאלה. "היו הרבה סיטואציות שבהן הייתי צריך לבחור אם לעשות מצווה או לא, כי זה קשה, וכבר לא מצאתי מספיק הצדקה להתגבר על הקושי ולעשות את המצווה", הוא נזכר בתהליך שעבר. "לאט-לאט הבנתי שאין דבר כזה – אם אתה רוצה לחיות באורח חיים מסוים, אתה צריך להאמין בו. במיוחד אם זה אורח חיים שדורש ממך הרבה דברים. היו לי תקופות, שבוע האמנתי, שבוע לא – עד שעברה חצי שנה, ועפתי מהישיבה, אחרי שלא תפקדתי יותר מדי".
הוא ממשיך ומספר: "כשהעיפו אותי ידעתי שאני לא הולך לחזור לישיבות, ולא הולך לנסות לשכנע שיחזירו אותי. ההתלבטות הייתה אם ללכת לישיבה חצי-חצי, שבה חצי מהיום לומדים בבית המדרש וחצי מהיום לומדים לתואר או עובדים, או לעזוב לגמרי את עולם הישיבות. ישיבה כזו הייתה יכול להיות דרך קלה יותר, אבל אמרתי לעצמי: אני רוצה לצאת בשאלה, אני לא רוצה להיות חצי-חצי".
איך המשפחה קיבלה את ההחלטה שלך לצאת בשאלה?
"שיתפתי את אחד האחים שלי בשאלות שהיו לי בנושא, הוא היה היחיד ששיתפתי אותו. כשיצאתי עברתי לגור אצלו. הוא חרדי, אבל יש לו ילדים קטנים ופחות חוששים ש'אשפיע עליהם לרעה', וידעתי שאוכל להיות אצלו בלי כיפה ועם בגדים צבעוניים.
"כשרק גיששתי ושאלתי את ההורים מה הם יעשו אם אהיה חילוני, בהתחלה הם אמרו 'אל תדבר שטויות'. אבא שלי צעק עליי: 'מה אתה אומר שטויות? אתה הולך לישיבה'. הוא ניסה להציע לי ישיבות ואמרתי לו שאין מצב. אח שלי שאל לגבי האפשרות שאעבור אליו, ואבא שלי אישר לו. אמרו לי שלא יהיה לי טוב, אבל מאז שאני במכינה הם מבינים יותר את הצעד שלי. יחסית, הם הכילו אותי בסוף. אני יכול לבוא לבית של ההורים, אבל בלבוש חרדי. אני מבקר שם בערך פעם בחודש. יש בי געגועים לסביבה שבה גדלתי, למושב, לאחים שלי".
"יש בעיה כשאמונה נהיית בעיה ציבורית"
כשהדיון על גיוס חרדים לוהט מתמיד והעתירות בבג"ץ בנושא עוד מתנהלות, הרב הראשי יצחק יוסף הוסיף החודש שמן למדורה כשאיים: "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא, נעזוב כולנו לחוץ לארץ". לגבי הסוגיה אומר איציק כי "המצב הזה בעייתי למדינה, הבעיה הזו הולכת ותופחת כבר הרבה זמן, וכדאי למצוא לה פתרון כמה שיותר מוקדם. החרדים מתרבים בקצב גדול יותר, ואם זה ימשיך ככה יחסרו חיילים. בסוף עלול לצאת שחילונים ישרתו שש שנים וחרדים לא ישרתו".
5 צפייה בגלריה
איציק כהן. "אמרו שצריך שאחד מאיתנו יתנדב, או שצה"ל יבחר אחד. אמרתי באותו רגע שאני מוכן"
(באדיבות המצולם)
מה אתה חושב היום על הטענה החרדית שלימוד התורה שומר גם כן על עם ישראל, וחשוב שהוא יימשך כסדרו?
"זה מתקשר למה שאני חושב על האמונה בכללי. זה כנראה מגיע מכך שהם חושבים שזה באמת מה שנכון ומה שעוזר. הבעיה היא איפה שזה מתנגש, והאמונה נהיית כבר בעיה ציבורית".
"אם הייתה לבחור ישיבה אפשרות לצאת בידיעה שהוא יכול לעבור למסגרת שתקלוט אותו, ותספק לו לימודים, מקום לישון בו, אוכל וחיי חברה, זה היה קורה הרבה יותר. ממש פי כמה. אני חושב שבמצב כזה מספר היוצאים היה מוכפל"
יש להם כמובן חשש שמי שיוצא מהבועה החרדית יזנח את אורח החיים החרדי.
"אם באמת כולם ילכו לצבא, אולי הם יהפכו את הצבא לחרדי, ולא להפך. במצב כזה יהיו גדודים נפרדים וכל מה שצריך. לא אמורה להיות לצבא השפעה על אורח החיים החרדי".
אתה חושב שהמדינה צריכה לעשות יותר כדי לעזור ליוצאים בשאלה מהחברה החרדית להשתלב בחברה הישראלית?
"אני חושב שכדאי, לא שצריך. אם הייתה לבחור ישיבה אפשרות לצאת בידיעה שהוא יכול לעבור למסגרת שתקלוט אותו, ותספק לו לימודים, מקום לישון בו, אוכל וחיי חברה, זה היה קורה הרבה יותר. ממש פי כמה. אני חושב שבמצב כזה מספר היוצאים היה מוכפל".
כמי שבא מהעולם הזה, איך לדעתך נכון לגשת לבחורי ישיבה חרדים ולשכנע אותם להשתתף בנטל?
"תלוי איפה הבחור נמצא מבחינת האמונות וההשקפות שלו. צריך שתהיה מסגרת, כמו מכינה. לעבור למסגרת עוטפת".
אילו כישורים אתה מרגיש שקיבלת בישיבות ומשמשים אותך גם היום?
"בישיבות שהייתי בהן מעודדים מאוד חשיבה יצירתית. יש את מה שכתוב בגמרא, את מה שהמפרשים אומרים על זה, ויש תפקיד שלך – למצוא את השאלות ואת התשובות. אתה יושב כל היום ופותר חידות, וזה ממש מפתח את המוח. אתה גם לומד להוכיח דברים בצורה לוגית. אומנם לוגיקה מסוימת, אבל זו צורת ויכוח טובה".
