כל ילד יהודי בגן יודע שאת חנוכה חוגגים בזכות הנס שבו כד שמן קטן הספיק כדי להדליק את מנורת המקדש למשך שמונה ימים. אבל אם תשאלו את פרופ' ורד נעם, מהחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד באוניברסיטת תל אביב, ההסבר הזה מפתיע. "תאר לעצמך", היא אומרת, "שהיית שואל למה חוגגים את יום העצמאות והייתי עונה לך: 'כי כאשר חיילי צה"ל כבשו את אום-רשרש במלחמת השחרור, הם לא מצאו דגל, הכינו דגל דיו, ולכן חוגגים מדי שנה את יום העצמאות'. במלים אחרות, זוהי החלפה של אירוע היסטורי גדול באנקדוטה שולית".
4 צפייה בגלריה
סופגניות לחנוכה. "סיפור נס פך השמן נולד לדעתי מטעמים ספרותיים ולא פוליטיים"
(צילום: Shutterstock)
אבל הסיפור של הגננות על פך השמן מופיע בתלמוד.
"בוודאי. במסכת שבת בתלמוד הבבלי יש קטע קצר שמתחיל בשאלה 'מאי חנוכה', כלומר 'מהי חנוכה', וכתשובה מופיע ציטוט קצר מרשימת מועדים ארמית עתיקה מימי בית שני (בתרגום לעברית): 'בעשרים וחמישה בכסלו ימי חנוכה שמונה הם...'. הסיפור על נס פך השמן מובא כפרשנות לקביעה הזו".
אלא שלדברי נעם, "בניגוד למה שנדמה לנו, הסיפור היפה הזה אינו משקף את עמדתם הכללית של חכמים לגבי הסיבה לחג החנוכה. הסיפור מופיע רק בתלמוד הבבלי ולא במקורות אחרים מאותה תקופה. בתלמוד הירושלמי, במדרשים, בפיוט הקדום וגם בתפילת 'על הניסים' שנאמרת בחנוכה, הנימוק הוא הניצחון של החשמונאים וטיהור המקדש בעקבותיו, בלי שום אזכור של נס פך השמן. הסיפור הזה נולד בתלמוד הבבלי, לדעתי מטעמים ספרותיים ולא מטעמים פוליטיים כפי שרבים ניסו לטעון. חוקרים שונים הניחו שנס פך השמן נועד לטשטש את הניצחון החשמונאי ולהחליף אותו במעשה ניסים דתי".
פרופ' ורד נעםצילום: מוקי שוורץהקרב על עמדת חז"ל
בימים ראשון עד חמישי (22.12–26.12, 9:00) תקיים פרופ' ורד נעם סדרת הרצאות בשם "מה חשבו חכמינו על החשמונאים?" – במסגרת Zoom "סדר בוקר" של בית אבי חי בירושלים. לדבריה, המחקר האקדמי בשאלה הזו ידע תהפוכות בדורות האחרונים והחוקרים התווכחו ביניהם מה היה היחס האמיתי של חז"ל לגיבורי החנוכה.
היא מסבירה כי "במאה ה-19 היו חוקרים דגולים, בהם יוליוס וֶלהאוּזֶן, אמיל שירר וצבי גרץ, אשר חשבו שהיחס של חז"ל לחשמונאים היה עוין. הם הביאו כראיה לכך סיפור שמופיע בספר מקבים א' ומתאר כיצד בתקופת המרד קבוצת 'סופרים' ו'חסידים' ניסו להגיע להסכם עם הכהן הגדול המתייוון אַלְקִימוּס, בניגוד לדעת יהודה המכבי, אבל לבסוף אלקימוס רצח שישים מהם. החוקרים טענו שאותם חסידים התנגדו למרד החשמונאים כי הם רצו רק חירות דתית והתנגדו לעצמאות לאומית, ומהם יצאו בהמשך 'הפרושים' שגם הם היו עוינים לחשמונאים".
מה הבעיה בגישה הזו בעינייך?
"ראשית, אין בסיפור על אלקימוס והחסידים כל רמז להתנגדות פוליטית עקרונית למרד או ליהודה המכבי. ספר מקבים מתייחס לקבוצת החסידים הזאת באהדה רבה ומקונן על מותם של הנרצחים. שנית, האירוע הזה קדם בעשרות שנים להיווצרות הכיתות, ואיננו יודעים על קשר ברור בינו ובין הפרושים והשקפותיהם בשלבים הרבה יותר מאוחרים של השושלת החשמונאית.
"שלישית, גם הזרם הפרושי, שבשלב הרבה יותר מאוחר אכן התנגד לשלטון החשמונאי, לא עשה זאת בשל התנגדות לכינונה של עצמאות יהודית, שחכמינו בכל הדורות ייחלו לה. ייתכן שאותם חוקרים שייחסו לפרושים דבקות דתית לצד התנגדות למאבק לאומי חילוני היו מושפעים מהלכי הרוח באירופה של המאה ה-19, שדגלה בהפרדת הדת מהכנסייה".
היא מוסיפה כי "חוקרים בני המאה העשרים טענו טענה חדשה וסבירה יותר: שהזרם הפרושי שהתקיים בימי בית שני, וממשיכיו – חכמי המשנה והתלמוד – התנגדו לשלטון החשמונאי החל מדורו של ינאי המלך, כ-70 שנה ויותר אחרי מרד המכבים, מפני שינאי חבר לצדוקים ורדף את הפרושים, ואולי גם מפני שבשלב הזה המנהיגים החשמונאיים הגדירו את עצמם כמלכים, ואילו הפרושים סברו שיש לפצל את הסמכויות בין כהונה גדולה למלכות, ושמלכים צריכים לבוא רק מבית דוד. החוקרים האלה הציעו שבגלל העוינות שהתפתחה בימי ינאי, חכמינו העלימו והשתיקו גם את סיפור המרד והניצחון שקדמו לינאי בשני דורות".
פרופ' נעם סבורה שגם סביב הקמת מדינת ישראל היו חוקרים שהושפעו מהאווירה בתקופתם: "באווירה הציונית שהזדהתה מאוד עם כינון העצמאות החשמונאית, היו חוקרים כמו גדליה אלון שביקשו להוכיח שהפרושים ואחריהם חז"ל דווקא אהדו את החשמונאים. אלון אסף ממקורותינו אמירות בשבחם והדגיש את קבלתו, שימורו ועיצובו ההלכתי של חג החנוכה בידי החכמים. כדרכו של מחקר, בשלב מסוים המטוטלת שוב נטתה לצד השני, עם ההיסטוריון פרופ' דניאל שוורץ ואחרים שגרסו כי הפרושים לא חיבבו את החשמונאים".
האמת היא שחז"ל אכן בחרו להשאיר את ספר מקבים מחוץ לתנ"ך, הם מספרים מעט מאוד על אירועי המרד, וגם אין מסכת חנוכה.
"אכן עובדות אלה היו בין הנימוקים של בעלי התיאוריה בדבר התנגדותם של חז"ל לחשמונאים. אחרים השיבו, לדעתי בצדק, שהשארת ספר מקבים מחוץ לתנ"ך היא לא הוכחה ליחס עוין כלפי החשמונאים. גם ספר בן סירא נותר בחוץ למרות שחז"ל בדרך כלל העריכו אותו וגם ציטטו ממנו. תהליך הקאנוניזציה של כתבי הקודש היה ארוך ומורכב ושימשו בו שיקולים שונים, בהם אולי גם התאריך המאוחר של ספרי מקבים. באשר לעובדה שאין מסכת חנוכה, גדליה אלון טען בצדק שגם אין מסכת תפילין, מזוזה או הלכות ספר תורה למרות שאין ספק שאלה מצוות חשובות. לכן גם היעדר מסכת חנוכה הוא לא הוכחה ליחס שלילי חז"ל לחשמונאים.
"היעדר תיאורים של קרבות המכבים הוא חלק מתופעה כללית של היעדר עיסוק בהיסטוריה בספרות חז"ל, וכפי שאמרנו קודם, נס פך השמן רחוק מלהיות ייצוג של עמדת חז"ל לגבי הסיבה לחנוכה. חוץ מזה, במדרשים ובתלמודים יש הרבה אמירות חיוביות על בית חשמונאי. גם העובדה שבחנוכה התפילה כוללת אמירת 'הלל שלם' לאורך שמונה ימים, דבר שעושים רק בחגים מהתורה ואפילו לא בחול המועד פסח, ומברכים 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו' על הדלקת הנרות, שכמובן אינה מצוה מן התורה, מלמדת לדעתי על החשיבות הרבה של חנוכה בעיני חז"ל".
חנוכה – IN, יום ניקנור – OUT
תחומי המחקר של פרופ' נעם הם ספרות בית שני וספרות חז"ל, ואחד מספריה הוא "מגילת תענית: הנוסחים, פשרם, תולדותיהם" (יד בן-צבי, תשס"ד). היא מציינת שבמגילת תענית מוזכרים חגים שנקבעו לזכר ניצחונות של החשמונאים כמו יום ניקנור, שחל בי"ג באדר. בעבר היה איסור להתענות ולהספיד ביום הזה, אבל חז"ל חשבו שהזמן עבר וכבר אין סיבה לציון היום הזה וימים דומים לו.
"העובדה שבכל זאת הוחלט להמשיך ולחגוג את חג החנוכה עד סוף כל הדורות, למרות העובדה שהמקדש שטיהרו החשמונאים חרב, והמדינה החשמונאית נעלמה, מלמדת שחכמים ממש לא ניסו להשכיח את החשמונאים. להפך, הם חשבו שלאירועים האלה יש ערך דתי והיסטורי נצחי", היא אומרת.
אז מהי בסופו של דבר עמדתך בוויכוח?
"שיש לבצע כמה הפרדות: א' – בין הפרושים בימי בית שני לחכמים שחיו מאות שנים מאוחר יותר, הן בארץ ישראל והן בבבל; ב' – בין יחס הכבוד וההערצה של חכמים לדור המכבים ולחג החנוכה ובין הביקורת שלהם על ינאי שטבח בפרושים, ועל בניו שניהלו מלחמת אחים שגרמה לחורבן הממלכה החשמונאית.
"עוד הבחנה מעניינת היא שהחכמים העלו על נס את הניצחון, אבל לא את המנצחים. הם מזכירים הרבה את 'בית חשמונאי' אבל מצד שני, שמו של יהודה המכבי, כמו של שאר אחיו, פשוט לא מופיע בכל רחבי ספרות חז"ל. נראה לי שחכמינו לא היו מעוניינים להעלות על נס דמויות של גיבורי מלחמה שאין לצידן גם מנהיגות דתית. את יוחנן הורקנוס, בן הדור השני, שהיה כהן גדול וגם תיקן כמה תקנות הלכתיות, הם כן היו מוכנים להזכיר, אבל בנוגע ליהודה המכבי ואחיו הם העדיפו לשתוק".
איך בסופו של דבר חנוכה תופס כיום מקום משמעותי כל כך בתודעה ובלוח השנה שלנו?
"את ההיסטוריה אנחנו זוכרים לא בזכות ההיסטוריונים, אלא בזכות התרבות החיה, 'דרך הרגליים'. על זה אנחנו חייבים תודה מצד אחד לחז"ל, שידעו את הסוד שמעשים וטקסים הם שקובעים את התודעה לדורות, ותיקנו מצוות מעשיות, כמו הדלקת נרות ואמירת הלל. הגורם השני שאנחנו צריכים להודות לו הן הגננות בארץ ישראל, השליחות הנאמנות של הרעיון הציוני, שהנחילו את תודעת המכבים כמודל היסטורי לילדי ישראל. שים לב כמה שירי חנוכה יש לנו ביחס לשירי חגים אחרים".
