איך גורמים לתלמידים חילונים בחינוך הממלכתי להתעניין בתנ"ך? למורים שונים יש תשובות מגוונות, אבל לפני הכול כדאי להבין את המצב, שרחוק מלהיות אידיאלי בעיני מי שידיעת המורשת היהודית בציבור הישראלי חשובה לו. מול קושי של חלק מהצעירים להבין במה לימוד התנ"ך יעזור להם בחיים, גילויי בורוּת ולעיתים גם טענות להדתה מצד הורים ותלמידים, המורים מנסים לגרום לתלמידים להתעניין בספר הספרים היהודי בדרכים יצירתיות.
ספר הספרים – ידיעת התנ"ך בישראל 2024:
- איום על הסדר החברתי: למה חרדים לא לומדים תנ"ך?
- איזו דמות בתנ"ך נפלה בשבי, והיכן נהרג שאול המלך? | בחנו את עצמכם
כך למשל שרית שטרצר, רכזת ומורה לתנ"ך בקריית החינוך בן-גוריון בנס ציונה, מנסה לגרום לתלמידי התיכון להתחבר לסיפורי התנ"ך דרך שימוש בתכנים ובמושגים שמוכרים להם. "אני משתדלת להישאר רלוונטית ולהביא דברים מהעולם שלהם, אם זה סרטונים מטיקטוק, סרטונים של כל מיני יוטיוברים או תכנים אחרים שמתקשרים לנושא", היא מספרת. "לדוגמה, בהקשר של יוסף ואחיו, הבאתי לכיתה את השיר 'אתה מקנא בי מותק?' של לורן וליאל אליהו, הילדים של היוטיובר אלי אליהו. זה היה הפתיח לשיעור על קנאת האחים ביוסף. כשהייתי צריכה ללמד על יוסף שמתוודה בפני אחיו על זהותו, הקרנתי בתחילת השיעור קטע מ'הזמר במסכה' שבו צועקים 'מי זה? מי זה?'. הבאתי לכיתה גם שירים על התנ"ך".
הראית להם מערכונים של "היהודים באים"?
"אני פחות אוהבת את התכנים שלהם, לפעמים זה קצת בוטה מדי. מדי פעם אני משתמשת, אבל זה ממש נדיר. אבל הבאתי לכיתה מערכון מ'ארץ נהדרת', שבו ראובן מסביר לשאולי ואירנה על חוק הייבום".
גם החדשות משתלבות בחומר הלימוד, ושטרצר מדברת עם התלמידים על ההבדלים בין אז להיום, אבל גם על נקודות הדמיון: "השנה כשלימדתי על חוקי מלחמה, הבאתי המון סרטונים מהמלחמה הנוכחית, כדי להעביר מסרים. אם דיברתי על זה שהתפיסה היא שאלוהים הולך איתנו למלחמה, אז הבאתי תמונות של חיילים עם ספר תורה בעזה. אם אני מדברת על הכהן הגדול שמדבר לפני המלחמה, אז אני מביאה את הרמטכ"ל שמעודד את החיילים לפני היציאה. תמיד אני עושה את המשחק הזה. כשאני מדברת על פטורים בחוקי המלחמה בתורה, אני מזכירה את הפטורים של היום. כשבתורה מתואר 'הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב', הפחדן שפטור מלהילחם, אני אומרת לתלמידים שזה כמו מישהו שהלך לקב"ן כדי לקבל פטור".
שרית שטרצר: "הבאתי פעם לכיתה מערכון מ'ארץ נהדרת', שבו ראובן מסביר לשאולי ואירנה על חוק הייבום. השנה כשלימדתי על חוקי מלחמה, הבאתי המון סרטונים מהמלחמה הנוכחית. כשבתורה מתואר 'הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב', הפחדן שפטור מלהילחם, אני אומרת לתלמידים שזה כמו מישהו שהלך לקב"ן כדי לקבל פטור"
לפעמים הפער בין העבר להווה מפריע לתלמידים. "במקומות שאנחנו מדברים בהם על מעמד האישה, זה יותר קשה להם, בעיקר לתלמידות", היא מציינת, "הפער בין אז להיום הוא גדול, אז לתלמידות עולות שאלות".
שטרצר מסכמת עוד מספר דרכים שבהן היא מנסה ליצור עניין מצד התלמידים במקרא: "הרבה פעמים אני שואלת מה הם מצפים מהדמות לעשות, או מה הם היו עושים בסיטואציה, ורק אחר כך בודקים מה קרה בסיפור. אני מנסה לעשות את זה כמה שיותר מעניין, והתלמידים נהנים. כשמדברים על תנ"ך מקריאים את הטקסט, אבל חייבים אחר כך לתרגם את זה לשפת דיבור כדי שהם יבינו".
לפני שהיא בונה את השיעור, היא מחפשת מאמרים והקשרים רלוונטיים. "אני יכולה להביא את רש"י ובאותה מידה להביא גם פרשן מודרני. אני יכולה לצטט את קובי אוז, את יאיר לפיד או אפילו את אחמד טיבי", היא מגלה. "בבית כל אחד מאמין במה שהוא מאמין. אני תמיד מראה להם את שני הצדדים. אני מלמדת גם על סיפורי יוסף באסלאם. אני משתדלת להרחיב להם את היריעה, שזה לא יהיה רק תנ"ך וזה לא יהיה משעמם. פעם לימדתי אותם על חוק ביטוח לאומי מול מה שהיה בתנ"ך, עם הדאגה לעניים, ושאלתי מה לדעתם טוב יותר – לקחת קצבה מביטוח לאומי או להכריח את העני ללכת ולאסוף את האוכל שלו. חייבים לעשות את החיבור ולהראות את הרלוונטיות להיום, אחרת זה נשאר משהו רחוק ומנותק".
נתקלת בבורות מביכה מצד תלמידים?
"כן. מישהו אמר שהמן הוא ממגילת רות. הרבה לא מכירים דמויות, להרבה יש סלט מבחינת רצף וכרונולוגיה. הרבה לא יודעים מיהם האבות. יש המון דברים שהם באמת מביכים".
(כלי לחבר את התלמידים לסיפור יוסף ואחיו. השיר "אתה מקנא בי מותק?")
כאדם לא דתי, איך את מסבירה למה חשוב לדעת תנ"ך?
"כי זה השורשים שלנו וזו המסורת שלנו. אני אומרת להם שכמו שלכל עם יש את המסורת שלו ואת המיתולוגיה שלו, זה הבסיס שלנו, משם אנחנו צומחים. אלה הערכים המשותפים לנו, ובכל זאת כעם, זה מה שמאחד אותנו. זה מה שמייחד אותנו. גם אם התנ"ך שלנו מושפע מעמים אחרים, וגם את זה אני מראה להם. בסופו של דבר זו המסורת שלנו, אז אנחנו צריכים לדעת את זה ולהכיר את זה, גם אם לא ברמה הדתית".
התנ"ך ירד בסדר העדיפויות החילוני
היקף לימוד התנ"ך בחינוך הממלכתי הצטמצם עם השנים לכדי שעתיים שבועיות בלבד של לימוד חובה, לעומת שש שעות בחינוך הממלכתי-דתי. גם מספר הפרקים הנלמדים לקראת בחינות הבגרות הצטמצם בצורה דרמטית. מעטים התלמידים בחינוך הממלכתי שמרחיבים את לימודי התנ"ך למגמה.
כדי ללמוד עד כמה המצב היה קשה עד לפני מספר שנים, ועד כמה הוא עדיין רחוק מלהיות מיטבי, מספיק לשמוע את דבריה של פרופ' נילי ואזנה, שהייתה עד לא מזמן יו"ר ועדת המקצוע של תחום התנ"ך בחינוך הממלכתי ועמדה מאחורי רפורמה בתחום במערכת החינוך. "הגענו לשלב שבתוכנית שקדמה לתוכנית הזו, כשאני התחלתי להיות יו"ר ועדת מקצוע, היו ממש דיונים האם לוותר על סיפורי יעקב או לוותר על סיפורי יוסף", סיפרה פרופ' ואזנה בריאיון להסכת "עושים תנ"ך" בהגשת יותם שטיינמן. "אתה משאיר את התלמידים עם חורים ענקיים... האם התנ"ך הוא ספר דתי? התנ"ך הוא המורשת התרבותית החשובה ביותר שלנו. יש בו הכול".
החוקרת מהחוג למקרא והחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית, העומדת בראש תוכנית "רביבים", קשרה בין ידיעת התנ"ך לנרטיב השולט בנוגע להצדקת הציונות: "במהלך הדורות התנ"ך כמעט לא נלמד בגלות, אלא מה שנלמד היה הגמרא, והיא הפכה להיות הטקסט הגלותי – וכעין אנטיתזה החזירו את התנ"ך, ואמרו שהוא יהיה הטקסט הציוני, הלא-דתי. אבל מה קרה בהמשך? התנ"ך נדחק לקרן שוליים, ומה שתפס את המקום שלו כסיפור המכונן של עם ישראל בארץ ישראל זו הפרשה של השואה. כלומר, היום ההצדקה שלנו לשבת בארץ ישראל, אם תשאל אנשים, זה בגלל שכשהיינו בגולה רצחו אותנו – אז אנחנו צריכים לחזור לכאן, כי זו הארץ היחידה שבה אנחנו יכולים להגן על עצמנו. אתה רואה את זה גם באוניברסיטה: לימודי השואה מפוצצים בתלמידים, ולעומת זאת בלימודי התנ"ך הגענו לקרקעית".
דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, היה חובב תנ"ך מושבע וטען כי "התנ"ך הוא נשמת העם היהודי מראשיתו ועד סוף כל הדורות, בו נתגלתה ומתגלה כל רוחו העברית". הוא אף קיים בביתו חוג ללימוד תנ"ך ועסק בו רבות, למרות היותו חילוני, מתוך הכרה בחשיבותו ההיסטורית לעם היהודי. בימים ההם ההנחה הרווחת הייתה שהתנ"ך אינו שייך לדתיים בלבד. לא לחינם נכתב במגילת העצמאות שהעם היהודי "הוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".
על מיקומו הנמוך של התנ"ך בסדר העדיפויות החילוני העכשווי אפשר ללמוד מסקר "מדד צֹהר ליהדות ולמסורת" שנערך בחודש אוגוסט. למשיבים בסקר ניתנו 11 מקצועות לימוד, ומתוכם הם התבקשו לדרג את חמשת החשובים ביותר בעיניהם. בקרב החילונים, תנ"ך דורג במקום השביעי עם 20% בלבד שדירגו אותו בחמישייה. 22% בלבד מהחילונים שהשתתפו בסקר חושבים שצריך להרחיב את לימודי היהדות בחינוך הממלכתי בישראל (לעומת 90% מהדתיים ומהחרדים).
במקרה שיורחבו לימודי היהדות בחינוך הממלכתי, 72% מהחילונים (ו-53% מכלל המדגם) חושבים שיש לאפשר פתיחת זרם ממלכתי-חילוני-ליברלי חדש, שלא יהיה מחויב להרחיב את שעות לימודי היהדות. בשאלות האלה ואחרות ניכר שיש פערים גדולים בין חילונים למסורתיים בהשקפותיהם. המדד הראה גם שרוב מובהק של המשיבים החילונים, 62%, מעדיפים שמורים חילונים ילמדו את ילדיהם את מקצועות היהדות בבית הספר (ורוב גדול של הדתיים מעדיפים מורים דתיים במקצועות אלה). בקרב מסורתיים ההעדפה פחות ברורה.
חשדנות כלפי מורים דתיים
תומר דנציגר הוא רכז ומורה לתנ"ך, וגם לאזרחות ולמחשבת ישראל, בתיכון לאמנויות בירושלים. בימים אלה הוא כותב דוקטורט על מורים דתיים שמלמדים תנ"ך בתיכונים ממלכתיים, ממש כמוהו. "בכיתות שלי, אני נותן לתלמידים את הפרק בקובץ וורד והם צריכים להתמודד איתו בעצמם, להוסיף פסיק, נקודה, סימני שאלה וכו'. ככה הם מבינים את הפרק ברובד הבסיסי. בשלב הבא אני מבקש מהם להגיד מהם הדברים המעניינים שהם ראו בפרק שלמדו", הוא אומר. "בעקבות השיטה הזו, תלמידה אחת שאלה פעם למה החלום של פרעה חוזר שלוש פעמים בפסוקים בתיאור מפורט, ולא הייתה לי תשובה... שלחתי אותה לחפש תשובה בגוגל, והיא מצאה מאמר רלוונטי. עברתי יחד איתה על המאמר, ובשיעור הבא היא הציגה אותו לכיתה. כשהשאלה עולה מהתלמידה – זה שווה פי אלף".
6 צפייה בגלריה
תומר דנציגר. "יש סטיגמות של התלמידים, ההורים ולפעמים גם הצוות על המורה הדתי"
(צילום: המכללה האקדמית הרצוג)
יש חשדנות מצד תלמידים והורים חילונים כלפי מורים דתיים לתנ"ך?
"כן. החשדנות נובעת בדרך כלל מכל מיני סטיגמות והנחות יסוד של התלמידים, ההורים ולפעמים גם הצוות על המורה הדתי, בעיקר בשלבים הראשונים של ההיכרות. מצד שני, תלמידים מסורתיים – שהם למעלה משליש מהתלמידים במערכת החינוך הממלכתית – מגיעים גם כן עם הנחות יסוד משלהם, ואז לפעמים המורה הדתי הופך להיות סוג של סמכות דתית בעיניהם".
תומר דנציגר: "אני שם את הדברים, את זהותי ואת אמונותיי על השולחן, וגם מציג לתלמידים את שתי האופציות בצורה מאוזנת ככל האפשר. זה יוצר עניין, דיון וגם ויכוחים בכיתות. בעיניי זה מעולה, זה מה שאני רוצה. שיהיה להם אכפת, שיריבו על זה, שיתווכחו על זה"
אילו סטיגמות והנחות יסוד יש לתלמידים ביחס למורים הדתיים?
"מניחים שהם יודעים במה המורים הדתיים מאמינים ומה הם אמורים לחשוב על כל פרק. אם המורה יודע לפעול בחוכמה, זה עשוי להיות כלי לשיח פורה ומעניין בכיתה, ואם לא, זה עלול להעמיק את הנתק והאדישות של התלמידים ביחס לתנ"ך, עד שהם יכולים לומר: 'תלמד אותי את מה שצריך לבגרות וזהו'. מצד שני, הרבה מורים דתיים שמגיעים ללמד בחינוך הממלכתי עושים את זה בגלל תפיסות העולם הביקורתיות והאופי הליברלי שלהם, שבגללם הם מנועים מללמד בחינוך הממלכתי-דתי: הם מרשים לעצמם לבקר בכיתה את אברהם אבינו על הסכמתו לרצוח את יצחק, ועל כך שלא התווכח עם אלוהים כמו שעשה בסדום. חלקם יכולים לומר שפרק א' ופרק ב' בספר בראשית הם שני תיאורי בריאה שונים המבוססים על שני מקורות שונים. המסורתיים, שהרבה פעמים מושפעים מהעולם החרדי, מניחים שהמורה הדתי נמצא איתם בתפיסות העולם, ואז הם מופתעים ומתנגדים לדברי המורה הדתי, או שהם סומכים עליו בגלל הזהות הדתית שלו ולא קולטים שיש פער בין מה שהם שמעו בשיעור מהרב למה שהם שומעים בכיתה".
יש גם טענות להדתה מצד תלמידים והוריהם?
"באופן אישי לא נתקלתי. אני שם את הדברים, את זהותי ואת אמונותיי על השולחן, וגם מציג לתלמידים את שתי האופציות בצורה מאוזנת ככל האפשר. זה יוצר עניין, דיון וגם ויכוחים בכיתות. בעיניי זה מעולה, זה מה שאני רוצה. שיהיה להם אכפת, שיריבו על זה, שיתווכחו על זה".
נתקלת בבורות מביכה מצד תלמידים?
"כן, מדי פעם. אבל זה ממש לא חדש. מורים לתנ"ך ויהדות התלוננו על זה עוד לפני הקמת המדינה. לפעמים תלמידים לא יודעים מי היו ארבע האימהות, ומי מהן הייתה האישה של מי מהאבות. אני מדבר על ספר בראשית, לא על מלכים או ירמיהו. נושאים כמו חורבן בית ראשון, חורבן בית שני – הכול מעורבב מאוד אצל התלמידים. התפקיד שלנו הוא בין השאר לנסות לעשות סדר".
מה האיזון בשיעורים שלך בין ביקורת המקרא לפרשנים המסורתיים?
"חקר התורה המדעי מוזכר בשיעורים שלי, אבל הוא לא מרכז העניין. המרכז הוא ללמוד את הפרק ולהסתכל עליו כיחידה ספרותית, לשאול מה הוא מעורר אצל הקורא ומה אפשר ללמוד ממנו. יש המון גישות ותחומים שבאמצעותם אפשר ללמוד פרק בתנ"ך, והכי טוב בעיניי זה שכל מורה ילמד בדרך שמעניינת ומלהיבה אותו. ככה יש סיכוי גבוה שההתלהבות שלו תעבור לתלמידים, והרי זו מטרת העל – שהתלמידים יתלהבו מהתנ"ך. כיום כל הכיוונים האלה נגישים מאוד לכל מורה, וחלק גדול מהם אפשר למצוא למשל באתר של מיזם 929 ומשרד החינוך. המשרד נותן באופן יחסי המון חופש לכל מורה ללמד בדרך שלו".
דנציגר, שהוא גם מרצה לחינוך במכללת הרצוג, מציין כי בעיניו "השאלה היא איך אפשר לבחון ככה את כולם במבחן הבגרות – ואז נוצרת בחינה שבחלקה הגדול היא ברמה של הבנת הנקרא, כי זה המכנה המשותף לכל המורים, עם כל הגישות וכל האידאולוגיות. הבעיה היא לא כמו שנוהגים לומר שהתלמידים צריכים 'לשנן ולהקיא' את החומר, הרי הבחינה היא עם תנ"ך פתוח. לשמחתי, הרפורמות של השנים האחרונות מאפשרות למורים להעריך את התלמידים בעצמם, במה שנקרא 'הערכה חלופית', ואז יש אפשרות למורים לעשות את זה בצורה משמעותית ומעמיקה יותר".
"הספר הכי מצחיק, משוגע, יפה ומרגש"
עמנואל יצחק לוי שונה מכל מורה אחר שאתם מכירים: בלילות הוא משורר ומוזיקאי, סולן להקת עמנואל והכיסופים שאותה הוא מגדיר כ"להקת דיסקו משיחי", ובימים הוא מלמד תנ"ך בתיכון הכפר הירוק. לא מזמן הוא כיכב (בהגיגים ובבדיחות, לא בבישול) בעונה השמינית של התוכנית "בואו לאכול איתי" בכאן 11.
"שיעור אצלי הוא הצגה. אני מורה תיאטרלי מאוד, ומבחינתי אנחנו רואים ביחד סדרה, אנחנו בבינג' מתמשך", הוא מספר. "זו הטקטיקה האישית שלי, אני חושב שלכל מורה יש אופי משלו וכל אחד מביא יתרונות אחרים לכיתה. יש לי תשוקה לתנ"ך, אני חושב שזה הספר הכי מצחיק, משוגע, יפה ומרגש שיש. כשאני מספר אותו יש בי המון התלהבות, ואני חושב שמי שסביבי נדבק בהתלהבות הזאת".
עמנואל יצחק לוי: "יש טענות אידיאולוגיות, שזו כפייה דתית. יש כאלה שזה לא מעניין אותם. יש גם סלידה מדת או מדתיים, מצד חלק מהתלמידים. יש תלמידים שפשוט קשה להם לקרוא הרבה, וזה טקסט קשה בשפה שהם לא מכירים"
הוא מספק כמה דוגמאות: "למשל כשלומדים את סיפור קין והבל, אנחנו עורכים בכיתה משפט. אני מחלק את התלמידים לקבוצות של הגנה וקבוצות של תביעה, והם צריכים לעבור על חוקי הרצח במקרא וחז"ל, וגם על הדינים המודרניים. הם צריכים לומר מה העונש שהם דורשים לקין, להציג ראיות והוכחות על בסיס הטקסט המקראי, מדרשים ופירושים. כשאני מלמד אותם על שני סיפורי הבריאה בספר בראשית, אני מבקש מהם לבחור שני שירים – אחד שמייצג את סיפור הבריאה הראשון ואחד שמייצג את סיפור הבריאה השני. אני גם מבקש מהתלמידים לצייר את 'התנינים הגדולים' שמוזכרים בסיפור הבריאה, בעקבות פרשנויות ומדרשים. יש אצלי שימוש באמנות ובלמידה עצמית, כי זו הלמידה העמוקה. אני חושב, וזה גם ברור במחקרים, שתלמידים צריכים להיות מעורבים בתהליך הלמידה. בסוף לומדים יותר בצורה עצמאית".
חתן התנ"ך למבוגרים שזוכר את כל הפסוקים בעל פה. ארכיון
(צילום: נויל האריס)
אילו טענות שומעים מהתלמידים ביחס ללימודי התנ"ך?
"יש טענות אידיאולוגיות, שזו כפייה דתית, למרות שזה מצחיק כי לימודי התנ"ך לא התחילו מתוך אג'נדה דתית אלא לאומית, והתנ"ך הוא בכלל לא הטקסט העיקרי שנלמד בחינוך הדתי או החרדי. יש כאלה שזה לא מעניין אותם. אני מלמד בבית ספר שהאוריינטציה שלו היא מדעית מאוד, עכשיו יש מהלך של בית הספר שרוצה לקדם לימודים הומניים. בתנ"ך מצטרפת גם סלידה מדת או מדתיים, מצד חלק מהתלמידים. יש תלמידים שפשוט קשה להם לקרוא הרבה, וזה טקסט קשה בשפה שהם לא מכירים. היא שונה מהעברית שהם מדברים".
איזו תרומה יש לדעתך לידיעת התנ"ך?
"מבחינתי התנ"ך הוא ספר מוסר, תורת חיים, שמלמד אותך איך לחיות את החיים, ומציב דוגמאות חיוביות ודוגמאות שליליות. בעיניי התרומה שלו הוא גדולה מאוד גם לאדם שהוא לא מאמין. אני פשוט אוהב מאוד את התנ"ך. אני חושב שהרבה יותר כיף ומעניין ללמוד את הדברים כסיפור, ואני חושב שיש דברים שאדם שחי בחברה המערבית ובתרבות יהודית צריך לדעת אותם, כדי להשתתף בשיח. חבל שלא מלמדים גם תרבות ערבית וקוראן, וחבל מאוד שלא מלמדים תלמוד בחינוך החילוני. אני חושב שחלק מהפערים בשיח בין קבוצות שונות בחברה הישראלית היא כי צורות המחשבה שלנו מושפעות מאוד מהטקסטים שאנחנו גדלים עליהם".
